שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "את שלי, את לא תלכי, לא אתן לך ללכת"

    "הייתי במעגל של כאב, כאב פיזי של חוסר שליטה, של כעסים שלא קשורים אלי אבל עובדים נגדי, כאב צורב בגרון על החמצה של זוגיות, כאב של סימנים שנשארים וגם בעוד כמה ימים יזכירו שכואב". לקראת מסע "אשת המדבר", לאה לוטזים, מסורבת גט שיצאה לחופשי, משתפת

    מעגל של שמחה

    אני זוכרת את עצמי עומדת על הבמה ב"אשת המדבר", אירוע ספורט למען מסורבות גט ועגונות של עמותת "יד לאישה", מבקשת את המיקרופון ומברכת בקול: "ברוך מתיר אסורות". הרגשתי כל כך שמחה באותו רגע. רק יום אחד קודם לכן קיבלתי סוף, סוף את הגט. הרגשתי שיצאתי מבית הכלא והפכתי להיות ציפור חופשיה. הרגשתי שמעגלים של שמחה מקיפים אותי.

     

    כמו ציפור בכלוב. צפו:

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    הייתי אחרי יום של הליכה בת 18 ק"מ בנופי הערבה, במהלכה הרגשתי את התמיכה מהנשים ההולכות, בלב ובגוף, וזה היה כל כך עוצמתי. רקדנו ושמחנו ואי אפשר היה להאמין שרק עכשיו יצאתי ממעגל לגמרי אחר.

     

    מעגל של כאב ופחד

    הייתי שבויה במעגל שאין לו פתח יציאה. מעגל של אלימות, איומים, "הרצאות" על צדקת הדרך והשפלות. היה בי רצון עז לתקן, להחיות אהבה שהייתה. היינו נשואים 21 שנה, ולא הייתה אלימות בתחילת הדרך, היא זחלה לחיינו לאט, לאט בהתחלה נדירה - אחר כך על בסיס יומי.

     

    יד עם ציור עליה  ()

    היום אני יודעת לומר שהיו נורות אזהרה, אבל אני לא הבחנתי בהבהובן. הייתי במעגל של כאב, כאב פיזי של חוסר שליטה, של כעסים שלא קשורים אלי אבל עובדים נגדי, כאב צורב בגרון על החמצה של זוגיות, כאב של סימנים שנשארים וגם בעוד כמה ימים יזכירו שכואב. ושוב אני מחביאה ו"שוכחת", כי צריך להמשיך.

     

    לפני שקיבלתי את הגט כתבתי את הדברים הבאים: "אני שבויה במעגל של פחד. מפחדת להרגיש שלא אפול, מפחדת לחוש כי כואב. מפחדת לדמיין כי מאיים, ואם אעז... ואם אנסה... לא! אולי בכל זאת יש תקווה?"

     

    יד עם ציור עליה ()

    ואני רוצה לחבק את האישה שכתבה את זה אז, בלי הרבה תקווה, ולהגיד לה שיש כזאת. שהיא תהיה חופשיה. התקווה התחילה כשיום אחד נפרץ המעגל, הוא נהג שוב באלימות והורחק מהבית. הייתי שבורה לרסיסים ובכל זאת הצלחתי לגעת בפצעים, לשמוע, לכאוב. קמתי והעזתי ללכת ולפתוח תיק גירושין.

     

    מעגל של שבי

    הוא אמר שלא ייתן לי גט. "את שלי, את לא תלכי, אני לא אתן לך ללכת". אני נאבקתי לשרוד. ממשכורת של גננת הייתי צריכה לפרנס 5 ילדים. עד היום. הוא לא משלם מזונות. בתוך ההמולה הבנתי פתאום שהוא מיוצג על ידי עורכת דין ממולחת שהמדינה מינתה לו, ואני עומדת מול כל הגוורדיה ומייצגת את עצמי.

     

    נשים במסע למען מסורבות גט ועגונות  ()
    "לפני כל דיון רעדתי מפחד, כי הרגשתי שאין לי כוח לעמוד לבד מול המערכת הגדולה". צילום: אירית עמית

     

    לי המדינה לא נתנה ייצוג משפטי כי אני לא נעצרתי על אלימות, אני רק גננת שמקבלת משכורת "מופלגת" ולכן יכולה להרשות לעצמה ייצוג. לפני כל דיון רעדתי מפחד, כי הרגשתי שאין לי כוח לעמוד לבד מול המערכת הגדולה.

     

    מעגל של תקווה

    שוב הרגשתי שבויה במעגל. הפעם של עגינות. מול מערכת של חוקים הרגשתי שוב פצועה וכאובה, כל חששותי מתממשים וכבודי נרמס, אני זאת שצריכה להוכיח צדקתי? ובתוך המעגל הזה הגיעה לאוזני שמועה על מעגל של תקווה – "יד לאישה, מבית אור תורה סטון", ארגון התומך ביצורים כואבים המלווים בפחדים ובחששות כמוני, עמותה שנותנת ייצוג משפטי ותמיכה נפשית וחברית, ובעזרת הארגון הזה הצלחתי לצאת מהמעגל הזה של מסורבות הגט והעגונות.

     

    צפו בסרטון על מסע אשת המדבר:

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    ארגון "יד לאישה" היה מעגל התקווה שלי, ושל עוד כאלף נשים אחרות שהשתחררו בזכותו. כשאצא השנה למסע "אשת המדבר" אהיה וודאי "לאה" אחרת מה"לאה" שיצאה אליו בשנה שעברה.

     

    • מסע אשת המדבר בהפקת מרתון ישראל יתקיים ב-20.2.20 בערבה, והוא כולל הליכה אתגרית בת 24 קילומטרים, תחנות רענן מדליקות, לינה בחוות האנטילופות, ארוחות משובחות, מופע של רונית שחר, מעגלי שיח ועוד.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים