שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    כך מזהים סימני אובדנות אצל ילדים

    בעזרת מודעות לסימנים מקדימים, הקשבה ותמיכה אפשר לסייע לילדים עם מחשבות אובדניות ולמנוע מקרי התאבדות. לאילו סימנים צריך לשים לב ומתי לפנות לעזרה מקצועית?

     

     

    בעקבות מקרי האובדנות האחרונים בקרב ילדים צעירים, חשוב להכיר ולדעת אם יש סימנים מקדימים, וזאת במטרה לסייע לילדים להתמודד עם הקשיים והאתגרים.

     

    "אם בעבר דובר על בני נוער, עכשיו אנחנו יורדים לגילאי 13-12", אומרת ד"ר דבי כהן, פסיכולוגית מפורום לארגוני הפסיכולוגיה הציבורית בישראל. "אנחנו לא מדברים על משהו במספרים גדולים אבל שמים לב למחשבות אובדניות בגילאים יותר ויותר צעירים, ביחד עם ירידה של גיל ההתבגרות בכלל ומאפיינים נוספים".

     

    קראו עוד:

    דיכאון סמוי אצל ילדים: כך זה נראה

    "הצלחתי להציל את בתי משיימינג"

    סכנות ברשת: 5 עצות שהורים צריכים ליישם

     

    ד"ר כהן מדגישה, כי ילדים בדרך כלל עושים משהו לפני כן שאפשר לזהות את זה. "לכל אמירה אנחנו מתייחסים ברצינות, ואנחנו זה צוותים חינוכיים, הורים וגם רופאי משפחה שעוברים הכשרות בתחום הזה. 

     

    "אנחנו מדברים גם עם בני נוער כי אנחנו יודעים שהרבה פעמים בני נוער לא ילכו למחנכת או ליועצת אלא יפנו לחבר שלהם, ישלחו בקבוצת הווטסאפ. אבל חוץ מאמירות יש גם התנהגויות וסימנים מקדימים. אנחנו מחפשים שינוי בהתנהגות של ילד וירידה בתחומי עניין, למשל ילד שפתאום מתחיל להיעדר מבית ספר, ילדים שלא היו להם בעיות התנהגות ומתחילות בעיות התנהגות מאוד דרמטיות, ירידה בהישגים ובתחביבים, ואז חשוב שמבוגר משמעותי מסביב יבוא אל הילד וישאל אותו מה קורה ואם משהו מפריע לו".

     

    ואם הילד לא משתף פעולה?

    "כדאי להתייעץ עם איש מקצוע, להתייחס לתחושת הבטן ולאינטואיציה. יש מחנכת, יש יועצת בית ספר. זו הסביבה של הילד. יש שם גורמי מקצוע ופסיכולוגים שהוכשרו לתחום הזה ויודעים איך לעשות הערכה ראשונית והערכות מקיפות".

    שימו לב לסימנים שהילדים משדרים לסביבה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    שימו לב לסימנים שהילדים משדרים לסביבה(צילום: shutterstock)

    ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן, מוסיפה כי "קיימים אירועי לחץ נקודתיים או מתמשכים המהווים שינוי קיצוני ועלולים להוות טריגר להתאבדות. אירועים אלו כוללים חווית אובדן, בריונות, פגיעה ואלימות, חוויית השפלה וחשיפה לא מותאמת להתאבדות.

     

     "פעמים רבות גם ילדים שחושבים על התאבדות משדרים לסביבה באופן מפורש או מרומז את כוונתם. הורים ואנשי חינוך נדרשים להיות קשובים ורגישים לתשדורות אלה ולא לתת להן לחמוק ללא התייחסות".

     

    עוד היא מוסיפה, כי "לא צריך לחשוש לשאול על אובדנות בצורה ישירה. ניתן לשאול בפשטות: 'היו לך מחשבות על התאבדות?' או 'האם חשבת למות?' מחקרים מוכיחים כי השאלה אינה מכניסה רעיונות לראש למי שלא חשב על כך, ומנגד יש לה יכולת להציל חיים. שאלה ישירה ופשוטה שנשאלת בצורה מותאמת גיל תגרום לילד לחוש מובן ומוגן. יש להימנע משאילת השאלה באופן שיפוטי וביקורתי, כגון: 'לא חשבת לעשות משהו מטומטם, נכון?'

     

    "ההבנה שלנו למצוקה היא הנוגדן הטוב ביותר לתחושת הבדידות הנוראית שבה ילדים בסיכון שרויים. קים הבדל גדול בין הבנה וקבלה של הרגשות הכואבים והמחשבות האובדניות לבין הסכמה והצדקה של מעשה אובדני".

     

    כאשר ילד נמצא בסיכון אובדני מיידי (מאיים לפגוע בעצמו או שלח הודעה מדאיגה), ד"ר דניאלס ממליצה להרחיק אמצעים מסכנים ולא להשאיר אותו לבד, עד להבאתו להערכה ולקבלת עזרה מקצועית. להתייעצות ולסיוע ניתן לפנות לער"ן בטלפון - 1201 ובאתר.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    האם יש שינוי בהתנהגות של הילד?
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים