שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    להקים משפחה עם אלמן ושלושה ילדים

    כשרונה ואורן הפכו לזוג, ילדיו ניסו לעשות הכל כדי לחבל בקשר, אבל הם לא ויתרו. "מאז שרונה עבדה בפנימייה וגידלה ילדים שלא נתנו להם סיכוי במקומות אחרים, היא הבינה שאין דבר כזה 'אין סיכוי'. לכל דבר נותנים את הצ'אנס", אומר אורן

    הרבה פעמים שואלים אותי אם יותר קל לבנות זוגיות שניה עם אלמנים מאשר עם גרושים, כזו זוגיות כמו שהדגימו לנו ה"בריידי באנץ'"? האם עצם זה שלא צריך להתמודד עם אקסים שמופיעים מדי פעם מאוורר קצת מהמתחים שבין בני הזוג?

     

    הכירו את רונה ודל (41), מנחת הורים ויועצת שינה, ואורן ודל (44), מנהל מחסן בסופר-פארם ושופט מזכירות בכדורסל, מחדרה. אורן אלמן ואבא של נועם (19), ניצן (14) ולירון (9). לפני שנה וחצי נולדה לרונה ואורן בת בשם רומי.

     

    משפחת ודל (צילום: אלבום פרטי)
    משפחת ודל(צילום: אלבום פרטי)

    הם הכירו במרץ 2016, דרך אפליקציית הכרויות ולאחר כשנה וחצי עברו לגור יחד. "בהתחלה הרתיע אותי להיכנס למערכת זוגית עם אלמן טרי ושלושה ילדים", מספרת רונה. "המשפט הראשון שאמרתי לו היה: 'זה יופי שיש לך שלושה ילדים אבל אני רוצה גם משלי".

     

    אורן: "אמרתי לה שמבחינתי אין בעיה. הרגשתי לבד תקופה ארוכה. אשתי הראשונה נפטרה ממחלה וכל השנה האחרונה לוותה בחוויית בדידות".

     

    המפגש עם הילדים

    "הילדים לא ידעו שאני יוצא עם מישהי והם ראו את רונה בשלבים, כל אחד בזמן אחר", מספר אורן. "לירון היה הראשון, ידעתי שזה יהיה הכי קל ונפגשנו במקום ניטרלי. את המפגש עם הגדולים, לעומת זאת, לא תכננו. פחות הטריד איך לעשות את זה, כמו מתי להפגיש ביניהם. ידענו שזה יהיה קשה בגלל שהם בגיל ההתבגרות והם איבדו את אמא שלהם קצת לפני. ניסיתי לרמוז שיש מישהי חדשה אבל לא ידעתי איך לומר את זה במילים מדויקות. הרגשתי שהכי נכון להציב את זה כעובדה ואז להתמודד עם ההשלכות.

     

    רונה: "הפעם הראשונה שפגשתי אותם הייתה בשבת. אורן לא הרגיש טוב ואמר לי שאף אחד לא עוזר לו והבית נראה זוועה, אז באתי לעזור. הילדים חשבו שאני מישהי שעובדת איתו ורק אחרי שלושה חודשים, כשנפגשתי איתם שוב הבינו שאני בת הזוג שלו".

     

    קראו עוד:

    "המעבר למגורים משותפים הוא רעידת אדמה"

    "בכל ריב של הילדים - היינו מתכווצים"

    "לא חשבתי שתהיה לי משפחה כזו גדולה"

     

    איך הם הגיבו?

    אורן: "הם כעסו, וכשרונה נשארה לישון בפעם הראשונה הם ניסו להפריע לנו - הרעישו ודפקו לנו על הדלת בקולי קולות. הפריע להם שאנחנו בחדר ששימש את אמא שלהם. הם האשימו אותי שרצתי מהר מדי. הם חשבו שהכרנו לפני שאמא שלהם נפטרה ורק אחרי הרבה זמן השלימו עם זה שהכרנו אחרי, וגם אז שאלו - 'מה פתאום כל כך מהר? מי היא בכלל?' כל פעם שחשבנו שאנחנו מתקדמים חזרנו צעד אחורה".

     

    רונה: "כשהלכנו למסעדה בפעם הראשונה יחד הם התנהגו זוועה, רק כדי להבריח אותי. קראו לי 'הזאתי של אבא'". רציתי שיכירו אותי אבל הבנתי שייקח זמן. לניצן לקח בערך חודש וחצי. היא קיבלה פתאום את הדמות של האמא שהייתה חסרה לה, מישהי שהיא יכולה לדבר איתה. לנועם לקח יותר זמן להפשיר. ארבעה חודשים אחרי שנכנסתי לו לחיים, הוא הזמין אותי לשיחת נפש".

     

    מה איפשר את זה?

    רונה: "סבלנות, הבנתי שזו הדרך הכי נכונה במיוחד לאור כל מה שהם עברו. אני באה מעולם החינוך. עבדתי בפנימיות עם נוער בסיכון וגם היום במקצוע שלי אני עוד סוג של 'מחנכת' להורים.

     

    אורן: "השלמה. הם הבינו שיש כאן מישהי שנמצאת ולא הולכת, וזה לא עומד להשתנות. גם לפני שעברנו לחיות יחד הנוכחות של רונה בבית גדלה בהדרגה. הם יכלו לבחור - להתעלם ממנה או להיעזר בה".

     

     

    אתגרים ראשונים אחרי המעבר

    רונה: "קודם כל עברנו לבית אחר. לא הרגשתי שייכת בבית שלהם. שנינו רצינו התחלה חדשה, כולל מיטה חדשה של שנינו".

     

    אורן: "השלב הבא היה להטמיע חוקים וגבולות, מה שלא קרה בבית הקודם".

     

    רונה: "בגלל הסיטואציה הקשה שליוותה אותם בשנים האחרונות, אורן לא התעסק עם זה. כשנכנסתי אליהם לחיים הם לא ידעו מי אני. היה צריך ללמוד להכיר אחד את השני, ולצד זה להכניס חוקים. פתאום היה צריך לסדר את החדר או להוריד מהשולחן. כל מיני דברים שמבחינתי היו בסיס אבל פה היה צריך ללמד את כולם איך להיות עצמאים".

     

    איך הם קיבלו את זה?

    אורן: "הם לא כל כך קיבלו את זה, אבל בהדרגה הבינו שאי אפשר לעשות רק מה שרוצים ויש דברים שצריך לעשות. במיוחד ששנינו עובדים ואין זמן לעשות את כל המשימות בבית".

     

    רונה: "להגיד שזה עובד פיקס? לא, אבל משתפר כל הזמן. גם אני הייתי צריכה להכניס לראש שלי שזה בית ואנשים חיים בו ולא יכול להתקיים פה כל מה שאני רוצה. הם התרגלו לשגעונות שלי ואני לשגעונות שלהם. הדבר הטוב הוא שאנחנו אנשים שמדברים, אנחנו טוחנים כל דבר עד דק. אם משהו לא מוצא חן בעיניהם הם אומרים. זה יכול להגיע לקונפליקט ואחרי כל פיצוץ מגיע השלמה. משפחה".

     

    אורן: "היום אף אחד לא יכול לחשוב שהם לא הילדים שלה".

     

    "אם משהו לא מוצא חן בעיניהם הם אומרים" (צילום: אלבום פרטי)
    "אם משהו לא מוצא חן בעיניהם הם אומרים"(צילום: אלבום פרטי)

    לדברי רונה, הדברים קרו באופן טבעי: "הילדים היו צריכים יד מכוונת כי אורן היה עסוק בלשרוד. כשהילדים לא הבינו מה פתאום אני נותנת להם הוראות, הסברתי להם שאני מנהלת את הבית הזה יחד עם אבא, כדי שיבינו שלמרות שאני לא האמא הביולוגית שלהם, אני אמא לכל דבר ועניין. רציתי שיראו את הלגיטימיות של הקשר שלנו. היום הם יודעים שלשאול אותי זה כמו לשאול את אבא. הם יודעים למי להתקשר כדי שיקנה שמפו וממי לבקש שיכין משהו לאכול".

     

    אורן: "היום יש דברים שלא מגיעים אליי אלא לרונה, כי לה יש נקודת מבט אימהית שאני לא יכול לספק. למשל, ניצן אמרה שכואבת לה היד ואני ישר באתי עם עצות פרקטיות, בעוד רונה הבינה שזה יושב על מקום רגשי ותמכה בהתאם".

     

    איך מנהלים זוגיות בתוך דבר כזה?

    אורן: "ניסינו להפריד בין הזמן שלנו יחד כזוג ובין הזמן שלנו יחד עם הילדים. כי גם לנו היה מה לבנות. במקביל, השתדלתי לא להיעדר יותר מדי מהבית כדי שהילדים לא יגידו שאני לא נוכח בשבילם".

     

    רונה: "היום אנחנו מנהלים לוח זמנים מסודר - שעות עם הילדים, שעות של שנינו יחד".

     

    ואז הגיעה רומי - איך היא התקבלה?

    רונה: "נועם אמר על ההיריון 'ידעתי שזה יקרה', ניצן התעצבנה ולירון אמר 'יש'. הכל השתנה אחרי שהיא נולדה - הם התאהבו בה. כשהיינו אצל נועם בטירונות ביום הורים הוא לא הוריד אותה מהידיים, התלהב ממנה והראה אותה לכל המפקדים. הם אחים. אני חושבת שגם הלידה של רומי עזרה לשינוי שנעשה, גם לנו כזוג וגם לחיבור שלנו כמשפחה".

     

    הלידה של רומי עשתה טוב למשפחה (צילום: אלבום פרטי)
    הלידה של רומי עשתה טוב למשפחה(צילום: אלבום פרטי)

    רגעים מרגשים

    אורן: "אותי מרגשות השיחות הארוכות שהם עשו עם רונה. שיחות של אחד על אחד שהם יזמו. יש דברים שהם מעדיפים לדבר איתה במקום איתי. הם מאד מעריכים את מה שהיא הביאה לבית, כולל החיבור שלהם למשפחה של רונה".

     

    מאיפה הכוחות?

    רונה: "המון סבלנות. חשוב לוודא עם בן הזוג שכל הזמן אנחנו על אותו הגל ושאנחנו רואים עין בעין, ואם לא, מדברים על זה עד שמגיעים למשהו שיהיה מקובל על שנינו כדי שנוכל להתקדם".

     

    אורן: "מאז שרונה עבדה בפנימייה וגידלה ילדים שלא נתנו להם סיכוי במקומות אחרים, היא הבינה שאין דבר כזה 'אין סיכוי'. לכל דבר נותנים את הצ'אנס".

     

    טיפים

    אורן: "להיות מוכנים לנפילות של בן הזוג. לעובדה שלעיתים יוצאות השוואות שמשוות בינו לבין ההורה 'איך הוא היה'. להשתדל להיות מודע ולהימנע מזה. כשאצלי זה קרה, זה לא היה בכוונה אבל ילדים עושים את זה כדי להשיג דברים".

     

    רונה: "כמו בכל דבר שיש רגרסיות. צריך לעצור, להתמודד איתן ולהמשיך הלאה".

     

    תהליך מורכב

    לזוגיות שניה שנבנית לאחר מוות של בן או בת זוג יש יותר סיכויים לצלוח מזוגיות בעקבות גירושין. עם זאת, הילדים צריכים להתמודד עם חווית אובדן חזקה יותר וקונפליקט נאמנות גדול יותר, בעיקר כשהזוגיות השניה נרקמת בסמוך למוות של ההורה. 

     

    רונה ואורן צלחו את האתגר הזה בתבונה רבה וזה לא שכיח. לא סתם רונה חוזרת ואומרת סבלנות שזהו בסיס חשוב מאוד להצלחה ובאינטליגנציה רגשית גבוהה היא מבינה שהמעבר הזה הוא תהליך. יש בו רגרסיות, נפילות, כעסים, ומתחת לכל ההתנהגויות האלו שוכנות נשמות פצועות שזקוקות לזמן וחום, כל מה שסבלנות מספקת.

     

    אורן עשה אינטואיטיבית את הדבר הנכון - לא השאיר מקום לספק. העביר לילדים את המסר "היא הבחירה שלי, היא טובה לכם והיא כאן להישאר". עם זאת, חשוב לציין, תהליך עיבוד אבל הוא תהליך חשוב שמאפשר לילדים את הזמן להיפרד מההורה שנפטר, ולכן ההמלצה היא לא למהר להכניס מישהו חדש לחייהם. צריך רגישות גבוהה ויכולת לנתח מצבים נפשיים, שתי מיומנויות שהן חלקן של רונה ואורן כדי לצלוח סיטואציה מורכבת כזו.

     

    הכותבת היא יועצת משפחתית ומדריכת הורים במשפחות משולבות

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אלבום פרטי
    "בהתחלה הרתיע אותי להיכנס למערכת זוגית עם אלמן"
    צילום: אלבום פרטי
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים