המרוץ לבית הלבן: למה אייווה כל כך חשובה?
המדינה הקטנה מהמערב התיכון תפתח מחר בלילה את הפריימריז הדמוקרטיים, עם 1,600 אספות-בחירות סוערות ושאלה גדולה אחת: מי יכול לנצח את טראמפ? אחוז אחד בלבד מתושבי ארה"ב גרים באייווה והיא מחלקת רק 41 צירים, אבל ההיסטוריה מוכיחה: יש לה משקל לא פרופורציונלי
פעם בארבע שנים מופנה הזרקור הפוליטי אל אייווה, כשמועמדים לנשיאות בפריימריז הדמוקרטיים או הרפובליקניים – או שניהם גם יחד – חורשים את 99 מחוזותיה בניסיון לגרוף קולות במרוץ שלהם לבית הלבן. הרגע הארבע-שנתי הזה יגיע שוב בלילה שבין יום ב' ליום ג' (שעון ישראל), כשהבוחרים באייווה יתכנסו באספות-בחירות (caucuses), ויוציאו לדרך את ההצבעה בפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות.
הפריימריז הדמוקרטיים – סיקור נרחב ב-ynet:
- בלומברג עם ישראל: "לא אהפוך את ארה"ב לקיבוץ"
- בשבוע הבא: הדמוקרטים נאבקים על אייווה
- "ניו יורק טיימס" רוצה נשיאה: תומך בוורן וקלובושר
- סנדרס: נתניהו גזען, עלינו להיות גם פרו-פלסטינים
מה הופך את איווה למיוחדת כל כך? אחרי הכול, במדינה הזו שבמערב התיכון גר אחוז אחד בלבד מאוכלוסיית ארה"ב. היא גם הומוגנית למדי: רוב תושבי אייווה לבנים (שיעורם של בני המיעוטים בה הוא פחות מ-10%) בעוד בשאר ארה"ב נעשית האוכלוסייה מגוונת יותר ויותר. אם לא די בכך, אייווה מחלקת רק 41 צירים מבין 3,979 שמחולקים בפריימריז, ולפיכך משקלה הסטטיסטי בקביעת המועמד הדמוקרטי זעום: לשם השוואה, לטקסס יש 228 צירים ולקליפורניה 415.
התשובה פשוטה: אייווה נהנית מחשיבות גדולה בפריימריז בשל תפקידה המסורתי כמדינה שתושביה הם הראשונים להצביע בבחירות המקדימות. באופן היסטורי, אחרי ההצבעה באייווה נוטה שדה המועמדים להצטמצם, והעבר מלמד גם שהמדינה הקטנה חוזה לא רע את המועמד המנצח: בחמש מערכות הפריימריז הדמוקרטיות האחרונות מי שניצח באייווה זכה בסופו של דבר גם במועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות.
מחר בלילה יכססו ציפורניים 11 המועמדים שנותרו במרוץ הדמוקרטי, וכל אחד מהם יקווה לתוצאה נאה שתיתן רוח גבית לקמפיין שלו לקראת ההצבעה במדינות גדולות יותר. עבור חלקם, התחנה הראשונה הזו עשויה להיות גם האחרונה.
ג'ימי מי?
ההתנגדות לדונלד טראמפ בתוך המפלגה הדמוקרטית עזה מאוד, ומצביעים דמוקרטים מתחבטים כבר חודשים ארוכים בשאלה מיהו המועמד הדמוקרטי בעל הסיכויים הגדולים ביותר לנצח אותו בבחירות לנשיאות בנובמבר. לכן שיעור ההצבעה בפריימריז באייווה מחר עשוי להיות הגבוה ביותר אי-פעם בבחירות המקדימות של אחת משתי המפלגות הגדולות.
התחרות בפריימריז הפעם קשה במיוחד. ארבעה מועמדים מגיעים לעונת ההצבעות כשהם בעלי סיכויים ממשיים לזכות במועמדות הדמוקרטית – סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, שמדורג ראשון בסקרים; מנהיג השמאל הסוציאליסט ברני סנדרס, שמדורג מעט אחריו, אבל לפי סקרים עשוי לנצח אותו לפחות בהצבעה באייווה; המיליארדר וראש העיר ניו יורק לשעבר מייקל בלומברג, שלפי סקר רויטרס מהשבוע שעבר מטפס כבר למקום השלישי בתמיכה הארצית של הדמוקרטים; והסנאטורית אליזבת וורן, שדועכת בחודשים האחרונים אבל עדיין זוכה לשיעור תמיכה נאה. מועמדים בעלי סיכויים נמוכים בהרבה, כמו פיט בוטיג'ג' או איימי קלובושר, מקווים להשיג באייווה תוצאה שתיתן זריקת מרץ לקמפיין שלהם ותשפיע על מצביעים במדינות שתורן לבחור יגיע בשבועות הקרובים.
אייווה קבעה את מעמדה כמדינה-הראשונה-להצביע לפני כמעט 50 שנה, כשהמפלגה הדמוקרטית חוללה שינויים בתהליך הפריימריז שלה. מארגני הפריימריז באייווה, שהיו מודעים לכך שתהליך הבחירות המקדימות אצלם סבוך ומורכב, החליטו להקדים את ההצבעה אצלם ולקיים אותה לפני מדינת ניו המפשייר הקטנה, שבמשך עשרות שנים הייתה הראשונה להצביע.
איש לא ייחס להחלטה הזו חשיבות גדולה מדי עד 1976, כשמושל ג'ורג'יה ג'ימי קרטר, פוליטיקאי שהיה אז מוכר רק למעטים, הסתער על אייווה, ניצח בה בפריימריז, המשיך עד לזכייה במועמדות הדמוקרטית – ולבסוף הגיע גם לבית הלבן. מאז הקפידו מועמדים לחרוש את אייווה, והיא נודעה כמדינה שבה גם מועמדים אלמוניים יחסית הנוסעים לאורכה ולרוחבה יכולים לשנות את גורלם.
כיסאות מוזיקליים
בפריימריז אייווה נבדלת מרוב מדינות ארה"ב בכך שלצורך ההצבעה היא נוקטת את השיטה הסבוכה של אספות בחירות, ולא את השיטה הפשוטה של הצבעה בעמדת קלפי. במסגרת אספות הבחירות נוהגים המצביעים להתאסף בליל חורף קר בבתי ספר, באולמות התעמלות, בכנסיות ובבתים פרטיים ברחבי המדינה כדי לשמוע דברי שכנוע מנציגי המועמדים, ואז מנהלים ויכוחים ומתלבטים.
בכל אספה מתחלקים הבוחרים לקבוצות לפי המועמד שבו הם תומכים, ואם למועמד מסוים יש די מצביעים – הוא מקבל ציר. אם מצביעים כלשהם נותנים את קולם למועמד שאין לו די תמיכה – ובדרך כלל הכוונה היא ל-15% לפחות מבאי האספה – הם מתבקשים לבחור מועמד אחר. במקרה כזה ניצבות בפניהם שלוש אפשרויות: לבחור במועמד שהגיע לרף התמיכה המינימלי; לשלב כוחות עם תומכי מועמד אחר שלא הגיע לרף התמיכה הדרוש, אך יוכל להגיע אליו במקרה של איחוד מצביעים; או פשוט לעזוב. ההליך הזה נקרא realignment (היערכות מחדש), ויש המדמים אותו למשחק הילדים "כיסאות מוזיקליים".
לשאלה מיהו המועמד השני המועדף על כל בוחר יש משמעות רבה לקביעת התוצאות הסופיות. לפי שעה, רק לארבעה מהמועמדים בפריימריז הנוכחיים יש באייווה תמיכה של יותר מ-15% מהבוחרים – ביידן, בוטיג'ג', סנדרס ואליזבת וורן. אם מועמדים אחרים לא יגיעו לרף 15 האחוזים, בוחריהם יצטרכו לשנות את הצבעתם ולבחור באחד מהארבעה האלה. כיוון שבסך הכול מקבלים ארבעת המועמדים המובילים באייווה רק מעט יותר מ-70% מהקולות, פירוש הדבר שכמעט 30% מהבוחרים עשויים להידרש לבחור מועמד שני, שיבוא מבין הארבעה האלה.
מדובר במספר גדול של מצביעים, והוא יכול להטות את הכף לטובת אחד המועמדים. כך למשל לא סביר שהמועמדת איימי קולובושר תגיע לרף של 15%, ונשאלת השאלה אם תומכיה יעדיפו בהצבעתם השנייה לתת את קולם לאישה, למשל אליזבת וורן, או למועמד הקרוב יותר לאידיאולוגיה שלהם, למשל ביידן או בוטיג'ג'.
אתה יכול ללכת הביתה
ההצבעה מחר בלילה תהיה שונה מעט מבשנים קודמות, משום שמוסדות המפלגה הדמוקרטית אימצו כמה שינויים בתקנות – השינויים המשמעותיים ביותר מאז 1972. אחד השינויים המרכזיים ביותר הוא הנתונים שיפורסמו אחרי ההצבעה. אם בעבר פרסמה המפלגה רק את התוצאות הסופיות של האספה ודיווחה רק מה היה שיעור התמיכה בכל מועמד אחרי שלב ה-realignment שבו נאלצו חלק מהבוחרים לשנות את בחירתם, הפעם יפורסם גם שיעור התמיכה שלו זכה כל מועמד כבר בסיבוב ההצבעה הראשון.
השינוי הזה בא אחרי שבשנת 2016 טענו תומכי סנדרס שבהצבעה הראשונה הייתה לו תמיכה רבה יותר מזו שקיבלה יריבתו המרה הילרי קלינטון, ושרק אחרי ההיערכות מחדש, כשתומכיו של מושל מרילנד מרטין אומיילי נאלצו לבחור את העדפתם השנייה, קיבלה קלינטון תמיכה גדולה יותר.
שינוי נוסף הוא חובת הנוכחות באספה: חלק מהמצביעים הפוטנציאליים אינם נלהבים להגיע לאספות, משום שלא פעם הן נמשכות שעות ארוכות ונגררות לוויכוחים מתישים, וכעת לפי הכללים החדשים יוכלו המצביעים להצביע – ואז לעזוב.
בסך הכול יתקיימו באייווה 1,678 אספות בוחרים. הן יחלו כולן באותה השעה – 20:00 שעון מקומי (03:00 לפנות בוקר שעון ישראל) וייערכו בדלתיים סגורות, וכשיסתיימו – יישלחו התוצאות למוסדות המפלגה, ואלה יסכמו את הנתונים מכל האספות ויחשבו את מספר הצירים שגרף במדינה כל מועמד. זו תהיה רק תחילתו של תהליך ארוך ומייגע, ועד שהתמונה הכללית בפריימריז תתברר ויסתמן פייבוריט מובהק – נצטרך כנראה להמתין לפחות עד אפריל.
לפנייה לכתב/ת 
