שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מותר לדבר בין נטילת ידיים לברכת "המוציא"?

    שאלה:

    האם מותר לדבר בין נטילת ידיים לברכת "המוציא לחם מן הארץ"?

     

     

    << לכל השו"תים במדור החדשו"ת >>   

     

    תשובה:

    לתשובה הקצרה – גללו לסוף הכתבה.

     

    בגמרא אמרו חכמים: "שלוש תכיפות הן: תכף לסמיכה - שחיטה, תכף לגאולה - תפילה, תכף לנטילת ידיים - ברכה" (ברכות דף מב עמוד א). כלומר שאין להפסיק בדברים אלה. למשל, אין להפסיק בין ברכת "גאל ישראל", לתחילת תפילת העמידה. וכן אין להפסיק בין נטילת ידיים לברכה.

     

    הראשונים נחלקו באיזו נטילה ובאיזו ברכה מדובר: רש"י פירש, שמדובר בנטילת "מים אחרונים", שאחריהם אין להפסיק עד שיברך ברכת המזון - "ולא יאכל כלום עד שיברך על מזונו". בדומה לזה גם פירש הרמב"ם, וכתב: "ותכף לנטילת ידיים ברכת המזון לא יפסיק ביניהם בדבר אחר, אפילו לשתות מים אחר שנוטל ידיו באחרונה אסור עד שיברך ברכת המזון" (ברכות פרק ו הלכה כ).

     

    לעומתם, פירש רבנו אשר (הרא"ש) שמדובר בנטילת ידיים שלפני הארוחה ובברכת "המוציא", וכן כותב בנו, ר' יעקב בעל הטורים, שאביו "היה רגיל אף ב(מים) ראשונים שלא להפסיק ושלא לדבר, והיה רגיל כשהיה מיסב בסעודה עם אחרים שהיה נוטל באחרונה שלא להפסיק ושלא לדבר" (טור או"ח קסו).

     

    הטור מוסיף שגם בתלמוד ירושלמי משמע כך שאמרו על האמירה הנזכרת, כל מי שסומך ברכה לנטילת ידיים אינו ניזוק בכל אותה הסעודה, ומשמע שמדובר על הסעודה הקרובה.

     

    להלכה, פוסק הרמב"ם כפירושו, שמדובר על הפסקה בין מים אחרונים וברכת המזון. גם רבי יוסף קארו (ב"שולחן ערוך") פוסק על איסור הפסקה בין מים אחרונים ובין ברכת המזון: "גמר סעודתו ונטל ידיו מים אחרונים, אינו יכול לאכול ולא לשתות, עד שיברך ברכת המזון" (שו"ע או"ח קעט, א).

     

    אולם במקום אחר הוא מביא את המחלוקת הנזכרת: "יש אומרים שאין צריך ליזהר מלהפסיק בין נטילה ל"המוציא", ויש אומרים שצריך ליזהר, וטוב ליזהר" (שם קסו, א). מדבריו משמע, שאמנם מעיקר הדין אין איסור בהפסקה, אולם לכתחילה טוב להיזהר.

     

    גם האחרונים הורו שיש לנהוג כך לכתחילה, ולא להפסיק בדיבור ו"אפילו בשהייה לחוד... וכל שכן שלא לדבר בינתיים אפילו שיחה מועטת ואפילו בדברי תורה... וצריך ליזהר, לבד מהדברים שהם לצורך סעודה דמותר להפסיק" (משנ"ב שם סק"ב).

     

    כך גם סיכמו האחרונים: "יזהר שלא להפסיק בשום דיבור שהוא, ואף לא תיבה אחת ואפילו דברי תורה, ולא יפסיק בשום עסק ואפילו קטן ביותר, וכגון להסתכל בשעונו או במטבע ומזיגת כוס וכדומה, וכן יקפיד שמקום הנטילה יהיה בבית שאוכל שם שלא יצטרך ללכת מחצר לבית ולהפך" (פסקי תשובות, שם).

     

    כך גם הורה הרב עובדיה יוסף: "מעיקר הדין מותר לדבר בין הנטילה לברכת המוציא, ומכל מקום טוב ונכון להיזהר שלא לדבר כלל בין הנטילה להמוציא, בין בחול בין בשבת" (ילקוט יוסף קסו). וכך גם מקובל ברוב בתי ישראל שנוהגים להחמיר ולשתוק בין הנטילה ובין ברכת המוציא, ורק רומזים לאחרים בשעת הצורך.

     

    כולם מסכימים, שאם הדיבור הוא לצורך הסעודה, כמו להביא מלח או חלה, שהדיבור מותר.

     

    התשובה בקצרה:

    יש מחלוקת בין הפוסקים מהי כוונת הגמרא ש"אין להפסיק בין נטילה לברכה": האם הכוונה למים אחרונים וברכת המזון, או למים ראשונים (נטילת ידיים) וברכת "המוציא לחם מן הארץ".

     

    לדעת הרבה פוסקים, הכוונה ל"מים אחרונים", ולפי זה אין איסור לדבר בין נטילת ידיים לברכת המוציא. אולם הלכה למעשה, הורו שיש להחמיר לכתחילה שלא לדבר גם לפני ברכת המוציא, וכך רווח המנהג, למעט בעניינים שהם לצורך הסעודה (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר).

     

  1. לבירורים ושאלות אפשר לפנות למענה הטלפוני של צהר בענייני בהלכה. ימים א'-ה', בין השעות 19:00-23:00, בטלפון 1-800-200-377.
  2.  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים