שתף קטע נבחר

איך יודעים מתי הגבולות מזיקים לילדים?

ברור לכולם שגבולות הם דבר חשוב בחינוך ילדים, אבל מתי גבולות שאתם מציבים גורמים לריחוק במשפחה ויוצרים כאוס ומתי הם פוגעים יותר מאשר מועילים?

זה קורה כמעט בכל בית - לאחר שנים של חינוך הילד מחליט החלטות בניגוד לערכי הבית והוא בטוח שהוא יודע מה טוב בשבילו ואיך נכון להתנהל. כל עוד מדובר בדברים קטנים רוב ההורים מתמודדים אבל מה קורה כאשר הילד מחליט לעשן או להפסיק ללמוד?

 

אם יש משהו שחוזר על עצמו בכל פגישה של הדרכת הורים, זה הפער בין רצון ההורים למציאות שילדם, הנער מביא. "מציאות בלתי רצויה" היא סיטואציה שהורים רבים חיים בה ולעיתים קרובות אבדי עצות לגביה. הקושי המרכזי כאשר נתקלים בפער הזה, הוא שמערכת היחסים במשפחה נהרסת בשם סוגיה תפקודית. כלומר, אנחנו לעיתים קרובות, בצורה לא מודעת, "מקריבים" את הקשר והיחסים עבור התפקוד שאנו מחשיבים כתקין.

 

דוגמאות לכך רבות: ילדה המפסיקה ללכת לבית הספר, ילד מתחיל לעשן, נערה לא מתעוררת בזמן. או נער שלא מוכן ללכת לישון בשעה הרצויה. כל אלו מאתגרים את ההורים, ומטלטלים את האווירה המשפחתית, שהופכת לאווירת "מלחמה" המייצרת הסלמה ולא תורמת למציאת קרקע משותפת או פתרון.

גיל ההתבגרות (צילום: shutterstock)
להציב גבולות למתבגרים(צילום: shutterstock)

 

מה קורה בבית בגיל ההתבגרות

הקשיים האלה מתעצמים בגיל ההתבגרות. הנערים ונערות מרגישים בעלי מסוגלות, סקרנות ומיישמים את מה שאמרנו להם בכל שנות הילדות, "כשתגדל תוכל". ההורים מצדם נזרקים לתחושה שחוזרת על עצמה, "העדר שליטה" ואז דווקא אז פועלים בצורה לא מותאמת. הלחץ שפועל על ההורה כה גדול, עד שהוא מאמין שהוא "מאבד" את ילדו.

 

לפני הכל כדאי לזכור כי קיומם של גבולות, חוקים וכללים הוא דבר בריא וחשוב מאין כמותו. יתרה מכך, בעבודתי עם מתבגרים, לא אחת שמעתי אותם אומרים כי הם רוצים גבולות, אך לרוב הדברים נופלים על יישומם של הגבולות ואכיפתם ולא על מהותם עצמה.

 

צריך להתאים גבולות וחוקים לגיל הנער, לנער עצמו ולערכים שלנו. כלומר, בכל בית צריכה להתקיים מערכת היררכית הגיונית, שעושה סדר בנושא הכללים והנורמות.

הורים (צילום: sjutterstock)
להגיב נכון לכל סיטואציה(צילום: sjutterstock)

 

הקשיים והסיטואציה - רמזור

אור אדום - מייצג את מה ש"ברחל בתך הקטנה". כלומר, הגבולות הבלתי ניתנים לערעור שעל ההורה להתעקש עליהם בסדר עדיפות גבוה. הללו, מאופיינים בנושאים כמו ביטחון, בטיחות ובריאות. לצורך הדוגמה, ילד מסרב לשים קסדה בעודו רוכב על אופניים. זה מבחינתנו יהיה גבול ברור חסר פשרות. מדוע? כיון שקיים קשר ישיר לבריאותו, שעליה אנו אמונים.

 

קראו עוד:

מה צריך לבדוק שהגן בטוח

איך מתמודדים עם קנאה בחברים עשירים

כך תעזרו לילדכם לאכול יותר בריא

 

אור צהוב - מאין גבולות שניתן לעשות עליהם משא ומתן. הסוגיות הללו גמישות וניתנות לשיח בין הורה וילד. לדוגמא, ילדה יוצאת לבלות ורוצה לחזור בחצות. ההורים חושבים שהיא צריכה לחזור ב22:00. במקרה כזה, אין צורך להתעקש ולהיות נחרצים, אלא, עדיף דווקא לנהל שיח שמטרתו לרתום את המתבגר לעמק השווה. לשיח יכנסו מיני פתרונות ורעיונות שיכולים לגשר על הפערים ברצונות, (למשל, כל שעה עליה להתקשר לומר שהכל בסדר).

 

אור ירוק - זה החלק שבו אנחנו מאפשרים לילדים להחליט בעצמם מלכתחילה. זאת, כאשר המטרה המרכזית עם חינוך הילד, היא שידע להיות בירוק כמה שיותר. כלומר לחנך אותו להיות אדם עצמאי, אחראי ובוגר. הביסוס של החוקים והגבולות על צורת מחשבה זו, תורמת רבות. היא מגדירה את היחסים בחשיבות עליונה ובמקביל אנחנו ההורים עושים לעצמנו סדר באשר לדרך בה אנו ניגשים לכל סוגיה.

 

לעיתים קרובות, אני פוגש הורים שמגיבים לסוגיה בעלת אפשרות לפשרות (אור צהוב), בצורה לא קשובה, החלטית ותקיפה (אור אדום), שגורמת לילד להרגיש לא מובן וללכת נגד החלטת ההורה.

 

במחשבה מפוקחת, הורים צריכים למצוא עצמם כמה שיותר באור צהוב. לשם, רוב הסוגיות שייכות. כאשר אנו מאמצים דרך של שיח, פשרה והסכמים, אנחנו לא מגיבים ממקום אימפולסיבי ודואגים לייצר מערכת יחסים חיובית. מתבגרים, כמו ילדים, ידעו להעריך דרך זו, וכך יגדל שיתוף הפעולה ביננו לבינם.

 

הכותב הוא מנחה הורים , מאמן אישי ומרצה במוסדות חינוך. בוגר מכון אדלר, בעל תואר B.A במדעי הרוח והתמקדות בפסיכולוגיה, ותואר M.A בחינוך.

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
 צילום: shutterstock
להתאים את הגבולות לילד
צילום: shutterstock
מומלצים