נורמליזציה היא מילת גנאי בעולם הערבי, וסודן לא מפחדת ממנה

המילה "תטביע" בערבית, שמשמעותה נורמליזציה, היא מילה נרדפת בעולם הערבי לבגידה. אם כך, מדוע יותר ויותר גורמים בעולם הערבי מדברים על נורמליזציה ואף פועלים למימושה? איך הפכה סודן, מדינת שלושת הלאווים, "לא לשלום עם ישראל, לא להכרה בה ולא למו"מ עימה" (ועידת חרטום 1967) למועמדת לנורמליזציה עם ישראל? מה עומד מאחורי מה שמגדירים פרשנים פלסטינים בשם "מגפת הנורמליזציה" המתפשטת בעולם הערבי?

עוד לא יבש הדיו על חתימת שרי החוץ של הליגה הערבית על הסירוב ל"עסקת המאה" של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בשבוע שעבר, וכבר אנחנו מתבשרים על פגישה היסטורית בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ושליט סודן עבד א-רחמאן בורהאן. אין ספק שהעיתוי של הפגישה כעת הוא בוטה, ומהווה סטירת לחי לכל מי שמתנגד להצעת השלום האמריקנית או לנרמול היחסים עם ישראל. ועדיין - האם ההצהרה של שרי החוץ הערבים הייתה רק למראית עין?

סודן: בעד ונגד

עבד אל-פתאח אל-בורהאן (60), הוא איש צבא ובוגר האקדמיה הצבאית של סודן שהתקדם בסולם הדרגות עד שהתמנה לרמטכ"ל ב-2018. הוא תפס את השלטון בעקבות המהומות במדינה בשנה שעברה והפלת משטר הדיקטטור עומאר אל-בשיר. עלייתו לשלטון קירבה את סודן לציר הסוני המתון של מצרים, סעודיה והאמירויות. השיחה של בורהאן באנטבה עם נתניהו ללא התייעצות עם גורמים פוליטיים בתוך סודן מלמדת על אישיותו של הגנרל. בחודשים שאחר מינויו דיכא באכזריות הפגנות מחאה ברחובות סודן.

יש להניח כי הדוגמה העומדת לנגד עיניו של בורהאן היא של שכנו מצפון, הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, שליט מצרים שזוכה להלוואות ולמענקים נדיבים מהאיחוד האירופי ומארה"ב. חוסר היציבות הפנימית ומצבה הכלכלי הקשה של סודן והזדקקותה לסיוע אמריקני דחוף, הם המניעים העיקריים לצעדו של בורהאן: הדרך לוושינגטון עוברת בירושלים.

המנהיג הסודני בורהאן. לוקח דוגמה משכנו מצפון א-סיסי(צילום: רויטרס)

סודן סובלת מהיעדר משקיעים בשל היותה זה מספר שנים ברשימה האמריקמית של המדינות התומכות בטרור. בשל התגובות בסודן ובתקשורת הערבית, לקח בורהאן צעד אחורה והכריז כי עמדתו התומכת בסוגיה הפלסטינית בתיאום עם העולם הערבי לא השתנה. אולם סאיב עריקאת כבר הספיק לתאר את הפגישה כ"תקיעת סכין בגב העם הפלסטיני".

הפרשן עבאס מחמד אסמעאיל, עורך עיתון "אל-ג'מאהיר אונליין", הביע חשש כבד כי צעדו של בורהאן, שלדעתו אינו מתחשב כלל בדעת הקהל הסודנית או בחוק שאוסר נורמליזציה, מלמד על עלייתו של דיקטטור חדש במקומו של אל-בשיר. כאן המקום להעלות את השאלה האם החתימות הסכמי השלום עם ישראל התחשבו הנשיא אנואר סאדאת (1979) ומלך ירדן חוסיין (1994) בדעת הקהל במדינותיהם? יתר על כן, האם כיום יש רוב במדינות אלה בעד הנורמליזציה עם ישראל? התשובה ידועה.

בניגוד לעמדתו של מחמד אסמעאיל, ישנם בכל זאת אנשים בסודן תומכים בנורמליזציה, ובראשם ראש הממשלה עבדאללה חמדוק. תומך קולני נוסף הוא עבד אל-ואחד מחמד א-נור, ראש ארגון "צבא שחרור סודן". א-נור הזכיר בהופעתו התקשורתית השבוע שהנשיא המודח אל-בשיר פנה גם הוא לפני כמה שנים לנתניהו אך לא נענה מישראל, מאחר שהוא מואשם בפשעים נגד האנושות ובתמיכה בטרור.

לטענתו של א-נור, סודנים רבים תומכים בנורמליזציה בתקווה לעתיד טוב יותר, והם רואים בישראל מדינה דמוקרטית שהסכימה לקבל אלפי סודנים עניים ולאפשר להם לעבוד בה. "עם כל הכבוד שאנו רוכשים לפלסטינים", אמר א-נור, "הסודנים צריכים לדאוג לאינטרסים של עצמם בראש ובראשונה". לפי מאמר באל-ג'זירה, ישראל מקיימת כעת קשרים דיפלומטיים עם 39 מתוך 56 מדינות באפריקה, וסודן מעוניינת להצטרף לקבוצה הזו מתוך אינטרס כלכלי. בראיונות שניהלו הרשתות הערביות ביממה האחרונה בערי סודן, אכן נשמעו דעות בעד ונגד הנורמליזציה ולא עמדה אחידה.

המשוואה החדשה

כל משא ומתן בין מדינה ערבית ובין ישראל, אחרי שהפלסטינים דחו את "עסקת המאה", מהווה למעשה קבלה של המשוואה החדשה ביחסי העולם הערבי עם ישראל. לפי המשוואה הישנה, אין לשאת ולתת עם ישראל ללא פתרון הבעיה הפלסטינית. כעת הולכת ונרקמת משוואה אלטרנטיבית, לפיה מדינות ערביות נושאות ונותנות עם ישראל על בסיס האינטרסים המשותפים בתחומי הכלכלה והביטחון.

קיימים אינטרסים משותפים וידועים של ישראל ומדינות המפרץ, ובראשם שיתוף פעולה כלכלי ואסטרטגי מול איראן. ישנם גם אינטרסים ביטחוניים וכלכליים משותפים לסודן ולישראל. סודן חולשת על רצועת חוף גדולה בים האדום, דרומית למצרים, בנתיבן של ספינות הנפט מהמפרץ הפרסי וסחורות אחרות בדרך למפרץ סואץ, מה שמהווה פוטנציאל משמעותי לעתיד הסחר הכלכלי של סודן וישראל במרחב זה.

שר החוץ ישראל כץ בביקור באבו דאבי

נורמליזציה במפרץ

ביטויי הנורמליזציה של מדינות המפרץ עם ישראל אינם סודיים כבעבר, אלא מתקיימים לאור השמש. מלבד הקשרים עם סעודיה שטבעם עדיין סודי, ישנן עדויות בשטח לשינוי קיצוני בעמדה הערבית בארצות המפרץ. אפילו בסעודיה פועל בחופשיות מי שמכונה "הבלוגר הסעודי", מוחמד סעוד, שביקר בארץ, פגש את ראש הממשלה ואף אירח ישראלים ויהודים מארה"ב בביתו בריאד.

אין ספק כי השלטונות בממלכה מודעים למעשיו ועוברים על כך בשתיקה. להלן מספר גילויים של הנורמליזציה הנרקמת: ספורטאים ישראלים הגיעו בשנה שעברה לתחרויות בעומאן, בקטאר, באיחוד האמירויות ובבחריין, נתניהו וחברים בממשלה ביקרו בעומאן, שר החוץ של האמירויות עבדאללה בן זאיד הצהיר בדצמבר של השנה שעברה כי מתגבש כעת ציר ערבי-ישראלי נגד איראן, ובאותו חודש הגיע הרב שלמה עמאר לוועידת הדתות בבחריין. לבסוף, נציין כי ישראל עומדת להשתתף בתערוכת אקספו של חדשנות ומדע 2020 שתיערך בדובאי בחודש הבא.

נורמליזציה בצפון אפריקה

אזור נוסף שבו מתחוללת נורמליזציה עם העולם הערבי הוא צפון אפריקה. המובילות בתהליך הן מרוקו ותוניסיה, שהחלו ביצירת יחסים דיפלומטיים עם ישראל בשנות ה-90 בעקבות תהליך אוסלו, ובהמשך חלה נסיגה עד לניתוק בעקבות האינתיפאדה השנייה.

למרות זאת, אלפי ישראלים פוקדים מדינות אלה לתיירות ולהילולות. בשתי המדינות הללו יש כיום כוחות פוליטיים התומכים והמתנגדים לנורמליזציה. מרוקו ניתקה את היחסים עם איראן ב-2018 כדי להתקרב לסעודיה ולסלול את הדרך להכרה אמריקנית בשליטתה בסהאה המערבית. עם זאת, מלך מרוקו הנתון ללחצים אמריקניים להשלים את הנורמליזציה עם ישראל, נמנע מכך מחשש שצעד זה יביא לגל מחאות בנוסח המחאות שפקדו את צפון אפריקה בעשור הקודם.

ישראל קוראת לאנשי עסקים ממרוקו להשקיע בארץ(צילום: משרד חוץ)

בתוניסיה נבחר לאחרונה קייס סועייד, נשיא פופולרי עם אג'נדה פרו-פלסטינית ברורה. הוא הצהיר שוב ושוב כי הנורמליזציה היא בגידה. אולם בניגוד למדיניות זו, שרי התיירות של תוניסיה, כולל השר הנוכחי, מקיימים בשנים האחרונות קשרים עם גורמים ישראלים.

בלוב הציע לפני כמה חודשים שר החוץ של ממשלת חליפה חפתר לנרמל את היחסים עם ישראל, מתוך תקווה שארה"ב תתמוך בצד שלו במלחמת האזרחים. אלג'יריה נותרה למעשה המדינה הצפון-אפריקנית היחידה שנאמנה במאה אחוז לשלילת הנורמליזציה, והיחידה בעלת קשרים דיפלומטיים עם איראן.

שוויה שוויה

כיום בעולם הערבי ישנן שלוש דרגות של נורמליזציה: מדינות המקיימות יחסים מלאים עם ישראל: מצרים וירדן; מדינות המקיימות קשרים כלכליים בדרגות שונות ללא יחסים דיפלומטיים, כגון מרוקו, תוניסיה, קטאר, אמירויות ובחריין. הקבוצה השלישית היא של מדינות השוללות כל מגע עם ישראל.

הרשות הפלסטינית מכירה בישראל ומקיימת עימה תיאום בטחוני. על כן, חמאס והג'יהאד מאשימים אותה מאז הסכמי אוסלו בנורמליזציה עם "האויב הציוני". מלבד חמאס והג'יהאד, מובילות את שלילת הנורמליזציה מדינות בהן פועל "ציר ההתנגדות" הפרו-איראני: עיראק, סוריה תימן ולבנון.

תהליך הנורמליזציה הוא הדרגתי ומחלחל באיטיות בתודעה הערבית כאופציה לשיפור המצב באזור, אולם הוא מעורר מחלוקות קשות בין מדינות ערב ובין שליטים לאזרחיהם. הנורמליזציה היא פועל יוצא של המצוקות הבלתי פתירות ההולכות וגואות בעולם הערבי, ודוחקות הצידה את הנושא הפלסטיני: החשש הגובר מההשפעה האיראנית, הטרור האיסלאמי הבלתי פוסק והמצוקות הכלכליות הכרוניות.

ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה ומורה לערבית באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם. ספרו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010. ד"ר פרידמן מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן.