שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מחוץ למעגל: המדינה נכשלה בשילוב בני מיעוטים במגזר הציבורי

    בנטרול מערכות הבריאות והחינוך, הערבים תופסים אחוזים בודדים מהמגזר הציבורי, אף שהם מהווים חמישית מהאוכלוסייה. החסם המרכזי: המרחק מירושלים. "כל עוד אין לנו ייצוג בממשלה, אנחנו חייבים ייצוג בעמדות מפתח ותהליכי קבלת החלטות"

    בשבוע שעבר פירסם הממונה על השכר באוצר את דו"ח השכר השנתי של המגזר הציבורי. בין שלל הנתונים, פורסם שקף הנוגע להעסקה של בני מיעוטים במגזר הציבורי. והנתונים מאכזבים, בלשון המעטה.

     

    הכנסת מציגה: העלאת שכר של 2.8% על חודשיים וחצי עבודה בשנה

    נגיף חדש, אתגרים חדשים: כשהכלכלה השנייה בגודלה בעולם מושבתת

    בגלל הרגולציה: תל אביב מהערים היקרות ביותר בעולם

     

    ב-2007 קבעה הממשלה כי 10% מעובדי המגזר הציבורי יהיו "בני מיעוטים" - יעד צנוע לעומת חלקם באוכלוסייה (הערבים לבדם תופסים 20%). המדינה אמנם הגיעה ליעד הכללי שקבעה, אך כשצוללים לעומק הנתונים, מתברר כי במקצועות רבים אנחנו רחוקים ממנו מאוד. למעשה, השגת היעד הרשמי נובעת בעיקר משילובם המוצלח של ערבים במערכות החינוך והבריאות. לפי הערכה, בנטרול המערכות הללו, הם מהווים רק 6% מכלל העובדים במגזר הציבורי.

     (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    (צילום: Shutterstock)

    כך, למשל, רק 6% מהמהנדסים במגזר הציבורי הם בני מיעוטים, וגם במקצועות אחרים המצב לא מזהיר, עם 8% בלבד מהפרקליטים, 3% מעובדי המחקר, 6% מעובדי לשכות השר והמנכ"ל, ו-0% מהיועצים המשפטיים.

      ()

    כשמטפסים במעלה דרגות הניהול, התמונה לא פחות עגומה. לפי נתונים שפירסמה בעבר נציבות שירות המדינה, שיעור בני המיעוטים בסגל הבכיר הוא רק 2%־5%. "יעדים זה דבר מצוין, אבל חייבים להציג גם תוכנית להשגתם, אחרת מה הטעם", אומר פרופ' צבי אקשטיין, דיקן בית הספר לכלכלה בבינתחומי הרצליה. "לצערי הרב, לא בנו כלים לזיהוי חסמים והסרתם, ולקליטת ערבים בסקטור הציבורי".

     

    להשתתפות הנמוכה של הערבים בזירה הזו שתי השלכות שליליות. ראשית, המגזר הציבורי מהווה כ-18% משוק העבודה, ושילוב כזה קריטי לשילוב מוצלח בשוק העבודה כולו. סיבה נוספת היא שהשתלבות הערבים במגזר הציבורי תשפיע על כלל היחסים של המדינה איתם.

     

    "במשרדי ממשלה מסוימים, שמקבלים החלטות הרות גורל, אין שום ייצוג למגזר הערבי", אומרת ד"ר נסרין חדאד חאג'־יחיא, מנהלת התוכנית ליחסי יהודים־ערבים

    במכון הישראלי לדמוקרטיה. "המדינה אולי מקצה תקציבים למגזר הערבי, אך כשמגיע שלב היישום, עובדי המדינה שיושבים בתל אביב ואחראים עליו, לא באמת פגשו את האוכלוסייה הערבית, לא מבינים את האתגרים שלה ולא יודעים לתת לה מענה. הפוליטיקאים הערבים לא נתפסים כלגיטימיים כדי להיות חלק בממשלה, ועד שלא נגיע למצב של ייצוג הולם בפוליטיקה הארצית, אנחנו חייבים קול אפקטיבי בעמדות מפתח במגזר הציבורי ובתהליכי קבלת ההחלטות".

     

    גורמים שונים המכירים מקרוב את הסוגיה תמימי דעים: חסם מרכזי לשילוב הציבור הזה במגזר הציבורי הוא המרחק. רוב משרדי הממשלה הם בירושלים, רוב האוכלוסייה הערבית גרה בצפון או בדרום. אקשטיין: "רבים גרים במשולש ובוואדי ערה, ויש שם בעיות תחבורה מורכבות. רוב קווי האוטובוס רק מסתובבים בין הכפרים, והחיבור לירושלים לא מספיק טוב. בנוסף, לגופים ממשלתיים כמו ביטוח לאומי ומס הכנסה כמעט ואין סניפים ביישובים ערביים, כך שלרוב האוכלוסייה הערבית אין מקום עבודה במגזר הציבורי באזור שלהם". נוא ג'השאן-בטשון, מנכ"לית מיזם קו־אימפקט לקידום תעסוקת ערבים במגזר העסקי, מוסיפה: "כשהעובדים עדיין רווקים, ההגעה לירושלים עוד סבירה, אבל אחרי שמקימים משפחה, רבים מעדיפים לעבוד באזור הבית, ואז הם פשוט נושרים. שימור עובדים מהמגזר הוא אתגר".

      ()
     

    פתרון אפשרי לבעיה הגיאוגרפית הוא אפשרות לעבודה מרחוק - מהבית או מחללי עבודה משותפים. באוצר רואים זאת בחיוב ואף שוקדים על פיילוט בנושא, אך נראה כי ייקחו עוד כמה שנים עד שהדבר יהפוך למקובל. חדאד חאג'-יחיא מוסיפה, כי "רוב הפרסומים למשרות נעשים בעברית. נכון שבמגזר הערבי יודעים לקרוא את השפה, אבל כשמפרסמים מודעה בערבית, יש בכך מסר שרוצים גם אותך, ואז חלק מהחסם הפסיכולוגי מוּסר".

     

    במגזר הפרטי, התמונה עגומה עוד יותר. במגזר הציבורי יש לפחות יעדים; בפרטי זה כמעט ולא קיים. התוצאה: ערבים רבים נשארים לעבוד בתוך החברה הערבית. ג'השאן־בטשון: "המגזר העסקי השאיר שנים את הערבים בחוץ. ב־70% מהחברות במשק מועסקים עד 5% ערבים, ובתפקידי הניהול רק 0.3% מהמנהלים ערבים, וגם אז זה לרוב בדרגי ביניים. המצב יכול להשתנות, אם חברות יבינו שגיוון תעסוקתי משפיע על הביצועים. כשמגייסים עובדים מהמגזר הערבי, ניתן להיעזר בהם בהתאמת המוצרים לאוכלוסייה - שמהווה 20% מהשוק - ולשפר את ביצועי הפירמה".

     

    אקשטיין, ראש ועדת תעסוקה 2030 של משרד העבודה, עוסק במסגרת זו רבות בדרכים לשילוב המגזר הערבי בשוק התעסוקה. הוא מספר כי גילה כמה המגזר העסקי מנותק מהמנטליות של המגזר הערבי: "כבר ראינו מקרים ששלחו לעובד ערבי ברמדאן בקבוק יין, שזה בערך כמו לתת גבינה לא כשרה ליהודי בפסח".

     

    את מערכת הבריאות בישראל אפשר לבקר רבות, אבל היא כן בולטת לטובה בשילוב ערבים בשלל מקצועות. למה שם הצליח המגזר הערבי להשתלב? יש מספר הסברים. ראשית, סיבה גיאוגרפית - זו מערכת שפרוסה בכל הארץ. אקשטיין: "יש ביקוש למקצועות האלו, אלטרנטיבות העבודה רבות כי בתי החולים מפוזרים, וגם מערכת משאבי האנוש למדה לקלוט את האוכלוסייה הערבית ולהתאים את עצמה אליה. אילו המערכת הציבורית הייתה עושה מה שמערכת הבריאות עשתה, היינו רואים נתונים אחרים".

     

    לדברי ג'השאן-בטשון, "במערכת הזאת ראינו תהליך שהתחיל מכך שהיה ביקוש לעובדים, ואז, כשבמגזר הערבי ראו שנקלטים עובדים ערבים, הם הלכו ללמוד את מקצועות הבריאות, וזה הזין את עצמו. היינו רוצים לייצר עוד סיפורי הצלחה כאלו, למשל בקרב מהנדסים. היום יש ערבים שהולכים ללמוד הנדסה, ובסוף עושים הסבה למורים למתמטיקה ומדעים". וחדאד חאג'-יחיא מסייגת את הנתונים במערכת הבריאות: "נכון שיש ייצוג גבוה למגזר, אבל במשרד הבריאות עצמו אין כמעט ערבים בעמדות מפתח. במשרד כזה, שאינו רגיש כמו משרדי הביטחון או החוץ, ושכבר יש בו ייצוג גבוה למגזר, צריך לשלב ערבים גם בעמדות ניהול בכירות".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים