שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מרגרט תייר נלחמת על הבית: "הורסים לי את החיים"

    מרגרט תייר מספרת איך כשעוד באזור השתולל פשע הקימה ביחד עם בעלה את המסעדה המיתולוגית בכיכר השעון ביפו. אחרי שהעירייה החליטה להפקיע את השטח, היא נאבקת בצד הפינוי: "אני מדמיינת את עצמי יושבת בחוץ כשהמסעדה הרוסה ואני מרגישה מתה". התקווה – עתירה לעליון

    צילום: חגי דקל

    צילום: חגי דקל

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    צפו: הסיפור של מרגרט תייר

     

    אישה יפה היא מרגרט. הזמן והצרות נתנו בה כבר סימנים, אבל אם מסתכלים מבעד לזמן רואים זוג עיניים יפות יפות שמתגעגעות ליפו של פעם, ללקוחות החשובים שגדשו בהמוניהם את המסעדה שלה בכיכר השעון ובעיקר מתגעגעות לויקטור. את ויקטור תייר היא הכירה בדיסקוטק כשהיא הייתה בת 17 וחצי והוא היה מבוגר ממנה בלא מעט שנים. הוא היה פנתר שחור והיא הצטרפה אליו, כי כל מה שהוא עשה היא עשתה יחד איתו.

    מרגרט תייר (צילום: תיקי גולן)
    מרגרט תייר בפתח המסעדה בכיכר השעון ביפו(צילום: תיקי גולן)
     

    בשנת 1972 הם רכשו נכס מוזנח בכיכר השעון ביפו, ממש מול הים. הזוהמה, הפשע ואפילו תחנת המשטרה ממול, זו שהפכה עם השנים למלון מהודר, לא הרתיעו אותם. ויקטור הקים במקום מסגרייה, וכך זה נמשך חמש שנים, עד שיום אחד ויקטור אמר שהם פותחים מסעדה, ועכשיו כולם יטעמו מהפלא שבידיה של מרגרט, ולא רק הוא. וכך נולד אחד המוסדות הקולינרים הוותיקים בארץ, עם הסרדינים הממולאים, קציצות הדגים והחמוצים שהיא מכינה באצבעותיה המיומנות.

     

    ויקטור עשה את כל עבודות הפרזול במקום - שער הברזל בכניסה, השלט, הדג הכחול שתלוי מעל הכניסה. את הגריל הוא בנה על פי מידותיה - היא עמדה, הוא מדד וכך עומד שם עד היום גריל ברזל שעליו היא עושה קסמים. את הכיסאות הוא בנה ממיטות סוכנות ישנות שמצא בשוק הפשפשים ב-10 לירות למיטה, והם שם עד היום. כשהם רצו לשפץ את הקיר החיצוני שנמצא בדרך מחלל המסעדה לחצר היפה שבחוץ, לא היה להם כסף לחפות אותו באריחים חדשים אז ויקטור ירד לחוף הזבל ביפו, אסף פסולת בניין וצדפים, ויחד הם הדביקו חתיכה אחר חתיכה לקיר. גם הקיר הזה נמצא שם עד היום. ויקטור לעומת זאת, כבר איננו. 27 שנים שהיא חיה בלעדיו, מנסה לצלוח את המהמורות שבדרך, כשהיא מצויידת בכל מה שהוא והחיים לימדו אותה.

    מרגרט תייר (צילום: תיקי גולן)
    (צילום: תיקי גולן)

    מרגרט תייר (צילום: תיקי גולן)
    מרגרט תייר בחצר המתוכננת להיות המשך של הטיילת המחברת בין יפו לתל אביב(צילום: תיקי גולן)
     

    אבל בשנים האחרונות התחילו הצרות: עיריית תל אביב מבקשת להמשיך את פיתוח הטיילת המחברת בין יפו לתל אביב, ולשם כך מתכננת להפקיע מספר שטחים של נכסים באזור. רצה הגורל ומרגרט, היום בת 70, יושבת בדיוק בנקודה שייעודה "שטח ציבורי פתוח", וגם היא מתבקשת על פי צו של בית משפט, להתפנות משם ב-15 במרץ, בעוד חודש בדיוק, ביום השנה למותו של ויקטור.

     

    "דווקא אז כשהכל היה כאן מזבלה, המסעדה שלי מאוד התאימה להם לנוף", היא אומרת, "הייתה כאן מזבלה כשפתחנו, הפשע השתולל כאן ברחובות, אנחנו נלחמנו על האזור הזה. אנשים אמרו לי 'מה, את משוגעת? מה את פותחת פה מסעדה מי יבוא לאכול אצלך, זה מקום מגעיל', אבל כולם באו. כמעט ולא היה אחד שלא אכל מהידיים שלי, אנחנו היינו הראשונים פה".

     

    את חושבת שכל זה קורה בגלל שתל אביב ויפו הופכות לערים לעשירים?

    "תל אביב זלגה ליפו ואנשים מאוד עשירים קונים פה דירות, והם בכלל לא גרים בדירות האלה, הם רק משקיעים. הרבה עסקאות נעשו אצלי פה במסעדה. הם באים, קונים וחוזרים לארץ שלהם, ופה לוקחים מישהו שיטפל להם בדירה. זה השקעה, כמו במניות. וכואב הלב, אני אוהבת את השכנים הערבים שלי, ואני רואה שזה כואב גם להם. המחירים ביפו זועקים לשמים, והם לא יכולים לקנות דירה ביפו ולגור ליד האימא, האבא והאחים. הם פשוט רוצים להישאר לגור פה, גם להם יש כאן היסטוריה".

     

    כמה שנים את עוד חושבת שתעמדי פה במטבח ותמלאי סרדינים? אולי הגיע הזמן לצאת לפנסיה.

    "איזו פנסיה, אין לי פנסיה, אין לי כלום. פנסיה זה לאנשים שמסודרים בעבודות. ויקטור כל החיים נתן לאנשים, אני מבטיחה לך שאם הוא היה פה היום הוא היה נלחם, גם על זה שהדיור כאן כל כך יקר. אפילו בית ספר שאומרים לך שזה חינם זה לא חינם. את הולכת לסופר, לא קונה כלום והלך לך כל הכסף. היום אין אף אחד שאכפת לו באמת".

    מרגרט תייר (צילום: תיקי גולן)
    מרגרט תייר: "כואב לי הלב"(צילום: תיקי גולן)
      

    את כבר מוכנה לפרידה מהמסעדה?

    "אני מרגישה כאילו הורגים אותי, כואב לי הלב. אני מדמיינת את עצמי יושבת בחוץ כשהמסעדה הרוסה ואני מרגישה מתה, בלי המסעדה אין לי עתיד יותר. גם השתילים בחצר עצובים, אני מאמינה שיש להם נשמה והם מרגישים שרוצים לסלק אותי מכאן. אבל תמיד צריך שתהיה תקווה, אני אערער לעליון. תמיד צריך שתהיה תקווה".

     

     

    תגובת עיריית תל אביב: "טענותיה של הגברת תייר נבדקו אחת לאחת על ידי בית המשפט ונדחו בפסק דין מפורט ומנומק שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. חשוב להבהיר - הנכס מאז ומעולם נמצא ברובו על גבי שטח שייעודו 'שטח ציבורי פתוח', עוד בטרם נפתח בו בית העסק של גברת תייר. על המגרש הנ"ל חלה תכנית מאושרת המייעדת אותו לשמש בהתאם לייעודו - המשך של טיילת החוף המחברת בין תל אביב ליפו. מתוקף תכנית זו פועלת העירייה להפקעת מספר נכסים לאורך רציף העלייה השנייה. העירייה מתחשבת בצרכי הציבור, תוך ניסיון להביא לפגיעה מינימלית בעסקים ובנכסים הנמצאים במקום, חרף העובדה שהם נמצאים שם בניגוד לדין. לצורך כך מושקעים משאבים רבים בפינוי השטח ובפיתוחו, כך שאין חשש כי יוזנח לאחר הפיכתו לגינה ציבורית. לראיה, שאר חלקי הטיילת מטופחים ומתוחזקים על ידי העירייה ומהווים מוקד בילוי ופנאי עבור התושבים".

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: תיקי גולן
    מרגרט תייר נלחמת על המסעדה שלה
    צילום: תיקי גולן
    מומלצים