שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    תפסיקו לחפש למה אתם לא בסדר - תנסו את ההפך

    כשהיינו ילדים, הרגשנו מושלמים, מוצלחים, אהובים. אז איך זה שהיום בבגרותנו, רבים מאיתנו מרגישים אחרת לגמרי?

    כשנולדנו, היינו מושלמים.

    שמענו את זה. ראינו את זה. חווינו את זה. ידענו את זה. והרגשנו את זה בגוף שלנו.

     

    ההורים שלנו חיבקו אותנו. וליטפו אותנו. ונישקו אותנו. ואהבו אותנו. והתרגשו בגללנו. והתפעלו מאיתנו. ובהו בנו. והעניקו לנו את כל מה שהיינו זקוקים לו. והיו שם בשבילנו בכל רגע ורגע. ואנחנו היינו חזקים. נחושים. שמחים. ומאושרים. הכל היה מושלם.

    אז מה קרה לנו? למה אנחנו כאלה? איך יכול להיות שהיום אנחנו מרגישים פגומים. בינוניים. מסכנים. כושלים. מבוזבזים. חסרי אונים?

     

    אנחנו בטוחים בזה. אנחנו מאמינים בזה. אנחנו הרי אומרים את זה לעצמנו כל הזמן: "איזה אפס אני". "אני כזאת מטומטמת". "אבלה". "דבילית". "אידיוט". "סתומה". "דפוק". "חסר יכולת". "כלומניק". "שוב נכשלתי". "איזה פספוס". "אני מביך". "אין לי שום עתיד". "בא לי למות".

     

    לעוד טורים של אבישי מתיה

     

    אנחנו מקללים את עצמנו. ומלקים את עצמנו. ומכים את עצמנו. ודופקים את הראש בקיר. לא מילולית - ממש, פיזית. ומכאיבים לעצמנו. ובוכים אחר כך על כל מה שהחמצנו, ולא הלך לנו, ואין שום סיכוי שזה יקרה, וצריך לוותר ולהתפשר ולבטל את עצמי כי גם ככה לא ייצא ממני כלום. עובדה, הנה שוב אני גמור, הרוס, מכוער, כבוי. אז מה שווים כל החיים האלה? מי צריך את כל הסבל הזה?

     

    אפשר להפסיק את הסבל

    אתם שמים לב מה אתם עושים? אתם שמים לב למה אתם סובלים? אתם שמים לב איך אתם אלה שגורמים לעצמכם להרגיש כל כך רע? אתם שמים לב שאתה אלה שגורמים לתוצאות שלכם בחיים להיות כל כך בינוניות? יחסית למי שאתם. יחסית למי שהייתם פעם. יחסית למי שאתם יכולים להיות עכשיו: מושלמים. כן, מושלמים. נולדנו מושלמים. היינו מושלמים. נשארנו מושלמים. זה מי שאנחנו. זה מי שאנחנו באמת.

     

    אבל אנחנו לא מצליחים לראות את זה ומתנהגים בדיוק הפוך. בדיוק הפוך מהצורה שבה התנהגו כלפינו. הם אהבו אותנו – אנחנו שונאים את עצמנו. הם ליטפו אותנו – אנחנו מכים את עצמנו. הם חיבקו אותנו – אנחנו חובטים וסוטרים. הם התפעלו מאיתנו – אנחנו מאוכזבים ומיוסרים. הם עודדו אותנו – אנחנו מורידים ומבטלים. אז מה הפלא, שהתוצאות בהתאם?

     

    אז אתם תגידו לי: מה, כל כך פשוט לשנות את זה? מה, החיים זה הוקוס פוקוס? ואני אגיד לכם: כן. גם אתם, תגידו לעצמכם: כן. ושוב: כן. ועוד פעם: כן. ועוד מיליון פעם: כן. כן. כן.

     

    ותרגישו איך הלב שלכם מתמלא, איך הגוף שלכם מתרחב, איך החיוך חוזר, איך הכוח שב, איך הגב מתיישר, איך האופטימיות מציפה אתכם, איך השמחה פתאום מגיעה, איך קל לכם לעשות דברים, איך זה אפשרי שתרוצו כמה קילומטרים, שתתאהבו עד כלות הנשימה, איך תרוויחו יותר, תשיגו יותר, תהיו ערים יותר, תהיו אמיצים יותר, תהיו נבונים יותר, תהיו מדויקים יותר, תהיו אתם, מושלמים.

     

    אחרי שבמשך כל כך הרבה שנים אמרתם לעצמכם: לא. בכל מיני תחפושת. "אי אפשר". "זה גדול עלי". "אני לא יכול". "זו אכזבה ידוע מראש". "אין לי סיכוי". או "חבל על הזמן" – כל מה שאתם צריכים לומר לעצמכם היא מילה פשוטה ובהירה שמשנה חיים: כן.

     

    כן גדול. כן חזק. כן פורץ גבולות. כן מרעיד עולמות. כן, אני מושלם. כן, אני אוהב את עצמי. כן, מגיע לי. כן, אני יכול. כן, זה אפשרי. כן, אני רוצה לחיות. כן, אני יכול להתחיל עכשיו.

    כן, הגיע הזמן.

      

    הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    להרגיש תמיד מצליחים ואהןבים
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים