שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "איפה נהיה אם יהיה עוצר?"

    בתקופת מלחמת המפרץ למורן מישל היה חדר אטום אצל אבא בבית וחדר אטום אצל אמא. כשבתה שאלה אותה השבוע מה יקרה אם יהיה עוצר בגלל הקורונה, היא הבינה שהמצב דורש הסבר וגם כמה החלטות חשובות

    ינואר, 1991. אני לא אשכח את היום שבו כל תכניות הטלוויזיה הוחלפו במהדורות חדשות שלא נגמרות. זו היתה השנה הראשונה שבה נחש צפע היה יותר מפחיד בחורף מאשר בקיץ. בהתחלה הלכנו לישון עם חדשות מעורפלות, אחר כך הלכנו לבית הספר עם קופסאות מקושטות שבתוכן שכבו במצב הכן מסיכות אב"כ, ותוך ימים בודדים כל מה שהכרנו כשגרה כבר לא היה רלוונטי.

     

    מלחמת המפרץ היא תרחיש האימים שלי. כנראה שדברים נטמעים עמוק כשחווים אותן כטראומות בילדות. זה אולי מסביר את החלומות שלי בימים האחרונים על חדרים אטומים, גלילי ניילון ונחמן שי. אבל מה שהעיר אותי חזרה למציאות יותר מהכל, היה שאלה של ילדת השמש שלי בארוחת השישי - "מה יהיה אם יהיה עוצר? איפה נהיה?"

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    אני כל כך שמחה שהבת שלי שאלה את השאלה הזאת בקול רם, כי לי לא היה אומץ כשהייתי ילדה. "מה זאת אומרת מה יהיה? נהיה כולם ביחד, ואם לא נוכל להיות ביחד נדאג שכולם יהיו בטוחים ושנוכל לעבור בין הבתים בהתאם לכללי הבטיחות", ענינו לה שנינו, בלי תיאום.

     

    במלחמת המפרץ היה חדר אטום אצל אמא שלי וחדר אטום אצל אבא שלי ואנחנו עברנו ביניהם, כמו בכל ימות השנה. לא היתה מניעה לצאת מהבתים ובסך הכל, בתוך כמה ימים, נכנסנו לשגרת עורף שכזאת.

     

    תקופה בלתי נשכחת (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    תקופה בלתי נשכחת(צילום: רויטרס)

    באחד הלילות אבא שלי נסע לחברים. אנחנו נשארנו אצל אמא, ואני ידעתי, פשוט ידעתי, שתהיה אזעקה בזמן שהוא על הכביש. אני חושבת שאחד ממגבירי הסטרס היה החרדה התמידית שמא אחד משני ההורים שלי אינו בטוח. אני זוכרת שלא יכולתי להירדם. לא נרגעתי גם אחרי שהוא התקשר לומר שהספיק להגיע לחברים לפני האזעקה. כלום לא עזר.

     

    חוסר הוודאות כבר כאן

    בחזרה לימי קורונה. למסגרות הם כבר לא הולכים והילדים שלנו לא ישמעו התראות נחש צפע, אבל חוסר הוודאות כבר כאן. הסכנה הבריאותית מרוחה לנגד עיניהם בכל פינה, ובעתיד הלא רחוק הרחובות ילכו ויתרוקנו, המרחב ילך ויצטמצם, עד ששגרת יומם תופר כליל. הלוואי שלא, אבל כבר ראינו תמונות כאלה מסין ומרחבי העולם.

     

    בתוך כך, כל אחד מההורים יהיה שקוע בקשיי כלכלת הבית שלו, בניסיון להחזיק את כל כדורי הג'אגלינג של החיים באוויר, בחששות האישיים, בדאגה לילדים ולהורים, אולי גם באתגרי זוגיות שהתקופה הזאת מזמנת ועוד ועוד. ועדיין, תפקידנו הראשי הוא לשמור על הילדים שלנו ולהשתדל למנוע מהתקופה הזאת להפוך לטראומטית עבורם.

     

    לטורים הקודמים:

    הוואטסאפ המשפחתי של הורים גרושים

    חופשה משפחתית עם אמא, שני אבות ו-5 בנות

    "למה התגרשתם אם אתם מסתדרים טוב?"

     

    איך עושים את זה? אני שמחה לשתף מהנסיון של מה שגילינו לאורך השנים שעובד לנו כשהקרקע קצת רועדת:

     

    1. קודם כל מוודאים שכל אחד נמצא במשבצת שלו - הורים הם הורים, ילדים הם ילדים. עלינו לשדר להם שאנחנו דואגים להם ושומרים עליהם, וגם שאנחנו דואגים לעצמנו ושומרים על עצמנו כל הזמן. הם לא צריכים לדאוג לנו. תפקידנו לוודא שיהיו רגועים ויסמכו עלינו.

     

    כדי שהם יוכלו לסמוך עלינו, עליהם להרגיש שאנחנו סומכים זה על זה. אנחנו מביעים אמון ובטחון מוחלט ביכולת של ההורה השני לשמור עליהם ועל בריאותם בעת שהם שוהים בביתו/ה.

     

    2. אבא ואמא לנצח - או אבא ואבא או אמא ואמא, העיקרון ברור. גם אם הזוגיות שלנו נגמרה, השותפות שלנו כהורים לילדינו היא לנצח. זמן משבר הוא זמן טוב להיזכר בכך שאנחנו לא לבד ושביחד אנחנו מספקים לילדים שלנו משענת רחבה יותר.

     

    אנחנו מקפידים לקיים שיח שמבסס את עקרונות ההתנהלות לתקופה הקרובה, כללי התנהגות ושמירה על בטיחות ובריאות ששנינו מסכימים עליהם, וגם בניית שגרת חירום בה לכל אחד מאיתנו יש תפקיד ומשקל, ומעבירים לילדות ביחד, שלא יצטרכו ללמוד שני מערכי כללים חדשים.

     

      (צילום: shutterstock)
    מעבירים את אותם מסרים וכללי בטיחות(צילום: shutterstock)

    וכמובן שבשותפות כמו בשותפות, משתפים אחד את השני בקשיים שמזהים אצל הילדות ומטפלים בהם ביחד. כשהם רואות אותנו רגועים ויציבים הן ירגישו הרבה יותר בטוחות בעצמן.

     

    3. זמן להתגמש - הרבה לפני חופשת פסח המתוכננת, קיבלנו בונוס של חופשת אביב כפויה וההתארגנות לימים רבים כל כך עם הילדים היא מאתגרת ביותר. זה זמן עבורנו להגמיש או להרחיב את הסכם חלוקת הימים ולבחון את הצורך בשטח - מי עובד מתי, מי יכול להתגמש יותר, האם יש צורך בעזרה חיצונית.

     

    כנ"ל גבי כסף. הרבה אנשים מאבדים את פרנסתם בימים אלה. בעינינו חשוב לגלות הבנה לקשיים של ההורה השני. לשתף באתגרים שלנו ולנסח משוואה שעובדת ומשמרת איכות חיים סבירה בשני הבתים.

     

    4. להקדים את המאוחר - מעדיפים לבנות מעכשיו פתרון לאפשרות שניאלץ להסתגר בבתים ללא יכולות לצאת מהם. מה יהיה הכי נכון למבנה המשפחתי שלנו? איך נטפל במצב במידה שנשהה בבתים לתקופה של שבועות שיגרמו לריחוק אפשרי או היעדרות של אחד ההורים בפן הפיזי? עדיף לזהות את כל האתגרים הצפויים ולהציע פתרונות מראש.

     

    5. דיון בדלתיים סגורות - התפקיד הכי חשוב שלנו כרגע הוא לא להוסיף גורמי מתח וחרדה לחייהן. כל הנושאים האלה חשובים מאוד ודורשים מענה ברור, אבל עליהם להתקיים בינינו בלבד ובלי לשתף את הילדות - לא בפגיעה בהכנסות, לא בקושי לנהל ימי חופשה מבית הספר לצד הכורח להמשיך לעבוד, וכיוצא בזה. אל הילדות שלנו אנחנו מגיעים רק עם הפתרונות, לא עם הבעיות.

     

    והכי חשוב - חיבוקים, אמפתיה למצב המיוחד והתמקדות כמה שרק ניתן בדברים החשובים באמת.

     

    בריאות טובה ושתחזור השגרה המבורכת בהקדם האפשרי.

     

    מורן מישל היא כותבת, מנהלת קהילות רשת ומנחת ההרצאה "משפחה כן בוחרים"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אלבום פרטי
    זמן להתגמש בחלוקת הימים
    צילום: אלבום פרטי
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים