שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    לסייע לעזה מול הנגיף, אבל גם לתבוע תשלום

    לישראל יש גם חובה אנושית וגם אינטרס אסטרטגי לסייע לחמאס במגפת הקורונה. במקביל יש לה הזדמנות בנושא השבויים ובאינטרסים הביטחוניים

     

    Health workers disinfect the streets in the Gaza Strip  ()
    מבצע חיטוי ברצועת עזה

    מדי יום עולה מפלס החרדה הציבורי ברצועת עזה נוכח מגפת הקורונה, וזאת דווקא ביחס הפוך למסרי ההרגעה הפומביים שתנועת חמאס משגרת ולפיהם למעט שני נשאים שהתגלו עד אמצע השבוע, "עזה נקייה מהנגיף". איש ברצועה לא משלה את עצמו. ברור שהמצב האמיתי חמור יותר, ואם וכאשר תתרחש התפרצות רחבה - אין לחמאס יכולת ממשית להתמודד עם המגפה, שתפגע קשות בחברה העזתית.

     

     

    אותות הדאגה הגוברת ניכרים גם בחמאס, שבכיריה מדגישים שישראל נושאת במלוא האחריות להתפרצות עתידית של קורונה ברצועה, אגב רמיזה לגבי הקשר ההדוק שקיים בין המציאות האזרחית למצב הביטחוני בעזה (קשר שכבר הוליד מקרי הסלמה רבים ובראשם מבצע "צוק איתן").

     

    ממשל חמאס מנסה לשמור על ארשת רגועה, אולם הלכה למעשה נוקט צעדים המעידים על דאגה, ובראשם השבתה מלאה של החיים ברצועה, לרבות תפילות במסגדים, והקמת בזק של מאות יחידות שיכון למבודדים.

     

    לישראל יש גם חובה מוסרית-אנושית וגם אינטרס אסטרטגי לסייע לרצועת עזה בכל הנוגע למניעה ולהתמגנות מפני אתגר הקורונה, קל וחומר בסיוע בטיפול בחולים עתידיים, אשר סביר שביניהם יהיו גם פעילי חמאס ובני משפחותיהם (ראש מערך ביטחון הפנים של התנועה בעזה, מהדמויות החזקות באזור, כבר מצוי בבידוד, והוא כנראה לא יהיה האחרון בין בכירי הארגון).

     

    היעד הישראלי צריך להיות מניעת אסון הומניטרי שעלול לפגוע בהמונים ובמקביל שימור יציבות אזרחית. כי אם זו תתערער, הדבר עלול לדחוק בגורמי הכוח ברצועה, לרבות חמאס, להסיט את המיקוד לעבר ישראל באמצעות ייזום פעילות צבאית, תוך ניסיון לחלץ ויתורים בהקשר האזרחי.

     

     

    2 חולי קורונה בעזה. דיווח באולפן ynet    (צילום: ירון ברנר, אורי דוידוביץ)

    2 חולי קורונה בעזה. דיווח באולפן ynet    (צילום: ירון ברנר, אורי דוידוביץ)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    ואולם, חשוב שמהלכיה של ישראל לא יישארו נטולי תג מחיר. הנושא הראשון שישראל מחויבת אליו הוא אזרחיה השבויים בידי חמאס. בדומה לדרישת האסירים הפלסטינים שיסופקו להם אמצעי ניקוי לחיטוי תאיהם, ושתימנע התפשטות קורונה בבתי הכלא (עניין שבגינו הם פתחו בצעדי מחאה), צריכה גם ישראל לדרוש שחמאס יוודא - למשל באמצעות הצלב האדום או כל גורם בינלאומי אחר - שאזרחיה השבויים נבדקו, ושאם חלילה נדבקו בקורונה הם יקבלו טיפול בדיוק כמו זה שיוענק לכל העזתים ברצועה.

     

    אם יורחבו הצורך והדרישות מכיוונה של רצועת עזה, אין מניעה שישראל תגבה עוד מחירים, כמו למשל בנושא החיילים הנעדרים. בשלבים מאוחרים יותר, ניתן יהיה להעלות תביעות גם בסוגיות ביטחונית שכרגע לפחות אין מנוף מספיק כדי לחלץ בהן ויתורים, כגון אכיפת מרותה של חמאס על יתר הפלגים והפסקת אכוונת פיגועים מעזה ליהודה ושומרון ולשטח ישראל.

     

    אתגר הקורונה משנה סדרי עדיפויות בכל העולם. הוא דוחק אינטרסים שהיו עד לא מזמן עקרוניים מאוד, ומחדד בעיני מדינות וארגונים את הצורך לבצע התאמות על מנת לשרוד בנסיבות החדשות. חמאס היא אומנם תנועה בעלת אידיאולוגיה נוקשה, אבל אין לה יצר התאבדות. בצל המשבר העולמי, חדלו לחלוטין איומיה המסורתיים, ובראשם שיגורי הרקטות, בלוני הנפץ ו"תהלוכות השיבה". חמאס מבינה את גודל האתגר הניצב בפניה ואת החשיבות שיש לסיוע הישראלי בעת הזאת, ולפיכך ניתן ואף מומלץ לבחון כיצד לחלץ ממנה ויתורים בנסיבות שנוצרו.

     

    מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, ורכז פרויקט המאבק נגד אלימות ופשיעה בחברה הערבית בישראל במכון ה-INSS

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים