שתף קטע נבחר

נלחמים בקורונה, ומזניחים 15% מהציבור

בישראל אין הנגשה של המידע והמציאות עבור בעלי מוגבלויות ובני משפחותיהם. התוצאה היא חרדה ובלבול. יש לזה סיבה: חוסר גיוון בין מקבלי ההחלטות

 

אורן הלמן ()
אורן הלמן

ההחלטות על מצב החירום בהתמודדות עם איום נגיף הקורונה פוגעות באנשים עם מוגבלות ובהורים לילדים עם צרכים מיוחדים. הבידוד, חיסול השגרה וההגבלות הם בעלי השפעה דרמטית על האוכלוסייה החלשה הזו. אני כותב את זה כאבא לילדה עם צרכים מיוחדים, ודווקא מתוך תמיכה בצעדים שנוקטת המדינה.

 

 

בישראל חיים יותר ממיליון אנשים עם מוגבלות תפקודית חמורה. מאות אלפים מתוכם וילדים עם מוגבלויות נפשיות, שכליות או על הרצף האוטיסטי, שיכולת ההבנה שלהם את הסיטואציה שונה מזו של כלל האוכלוסייה. הנחיות משרד הבריאות לא תמיד ברורות להם, ולכן ההתמודדות, הפרסומים והחשש מפני הקורונה מכניסים אותם לחוסר ודאות ולחרדות. אין כמעט הנגשה של המידע והמציאות עבורם, אפילו לא ברמת פישוט לשוני. מדובר באינטרס ציבורי ראשון במעלה של המדינה כי מי שלא מבין את הסיטואציה – לא יפעל על פי ההנחיות.

 

ביטול החינוך המיוחד, ביטול המסגרות של אנשים עם מוגבלות וכל הטיפולים הפרא-רפואיים שלהם (פסיכולוגים, קלינאיות תקשורת, ריפוי בעיסוק, משלבות ועוד) – אלו גזירות שהציבור הזה לא יכול לעמוד בהן.

 

 

ברור שהמדינה נדרשת לצעדים קיצוניים וגורפים בהתמודדות עם איום ההדבקה, אבל דרושות "החרגות". אלא שזה כמעט לא קורה – הן כי אין זמן, והן כי בתהליך קבלת ההחלטות אין מי שמייצג את העמדה של אנשים עם מוגבלות.

 

הפתרון פשוט מאוד: גיוון. כל ההחלטות על צעדי החירום, וגם כל ההחלטות בשגרה, שמשפיעות על חייהם ומעמדם של אנשים עם מוגבלות, מתקבלות בגופים ממשלתיים: משרדי ממשלה, עיריות ורשויות אחרות. ושם כמעט לא עובדים אנשים עם מוגבלות (רק 2.2% מעובדי שירות המדינה הם עם מוגבלות). הם לא חלק מתהליך קבלת ההחלטות לגביהם. הכול נקבע בשבילם – בלעדיהם.

 

עובדים עם מוגבלות משפיעים על הארגונים שבהם הם עובדים והופכים להיות סוכני שינוי. הם משפיעים על מקבלי ההחלטות, על תהליך קבלת ההחלטות, וכפועל יוצא על ההחלטות עצמן.

 

לכן, בצוותי החירום הקובעים את המדיניות להתמודדות מול הקורונה חובה לשתף מומחים לאוכלוסיית האנשים עם מוגבלות, כדי שיילקחו בחשבון צרכיהם של כ-15% מאזרחי ישראל. השינוי יבוא רק ממקום אחד: שילוב אמיתי ומלא של אנשים עם מוגבלות.

 

לשילוב יש היבטים רבים, אבל הכול מתחיל ונגמר בעבודה. זה בדיוק הרציונל שעמד מאחורי החוק שיזמנו ומחייב סיכוי שווה לשילוב של לפחות 5% עובדים עם מוגבלות בכל גוף ממשלתי שיש בו יותר מ-100 עובדים (נכנס לתוקף בינואר 2017). מדובר על עשרות אלפי משרות שייפתחו תוך חמש שנים בפני אנשים עם מוגבלויות, בדיוק במקומות שבהם מתקבלות ההחלטות לגביהם.

 

  • אורן הלמן הוא אבא מיוחד, מייסד דף הפייסבוק "סיכוי שווה " לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה, ולשעבר מנכ"ל לשכת העיתונות הממשלתית

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים