מכת הקורונה של החקלאים: "מייבשים את שדות התות, כואב הלב"

מצוקת הקורונה בחקלאות: מחסור בעובדים וירידה בביקוש בגלל סגירת השווקים הפתוחים, המסעדות והחנויות, הביאו חקלאים רבים לייבש את שדות התות חודשיים לפני סיום העונה, והשורדים הם המעטים שמשווקים לסופרמרקטים. גם מגדלי הירקות והפרחים סובלים מהפסדי ענק, ופונים ככל שניתן לשיווק מדלת אל דלת.

"מה שקורה כרגע זה שמייבשים מעל שני שליש מהחלקות", מספר אודי נחשון, מגדל תותים ותיק ממושב גאולים. "אין דורש לתות. זה היה צריך להיות ירוק ויפה ומלא פירות, פשוט מייבשים וסוגרים. כואב הלב. עכשיו זה שיא העונה של התיירות של הקטיף עצמי, שאנשים רוצים לעשות ריבות לקראת פסח. שיא הביקוש, ושיא היבול".

אוראלב שבתאי בשדות התות: "אין לאן לשווק"

הכול יילך לפח(צילום: נדב אבס)

שדות תותים במושב גאולים(צילום: נדב אבס)

הגבלת התפילות והשתתפות בהלוויות: ההנחיות נכנסו לתוקף

פזית הותירה תאומות בנות 20, תמר תאומים בני 4: "בוקס בבטן"

כל נבדק שלישי בבני ברק - חולה: הנתונים המלאים

הרמטכ"ל נכנס לבידוד, היה בדיון שאחד ממשתתפיו אובחן עם קורונה

תיעוד: שוטרים עיכבו לחקירה אישה שרצה וניסתה להימלט מהם

הוא הסביר עד כמה המכה קשה במיוחד בענף התות: "זה ממש לחתוך את היד של התחום הזה כי תות שדה זה ענף מאוד רגיש, השיווק מאוד אינטנסיבי, הכול מהיום למחר, לא קטפת היום, לא שיווקת מחר, זהו זה נזרק לפח. יש גם מגדלי פרחים שסוגרים משקים, אין למי לשווק תוצרת. מכה לא פשוטה לחקלאות, לא פשוטה בכלל".

אורלאב שבתאי (43) חקלאי מזה 20 שנה המגדל בעיקר תותים במושב קדימה, השמיד כבר כ- 90% מהתוצרת שלו, שעומדת על כ-100 דונם: "אנחנו מעסיקים עובדים פלסטינים רבים. כשהחלו בצמצום הכניסה של העובדים לפי גיל זה החל לעשות לנו נזק אבל לא נזק משמעותי מדי. הנזק המשמעותי יותר היה זה שסגרו לנו שווקים. זה נתן לנו את המכה האחרונה. אין לנו לאן לשווק פשוט".

הוא הוסיף: "זו בעיה של כל החקלאות ולא רק מגדלי תותים. כדי לגדל תות שדה לעונה הבאה צריך לשתול עכשיו. מה עושה חקלאי שרוצה לשתול עגבניות ועוד כמה חודשים לקטוף? זה יכול ליצור מצב שבו לא יהיו עגבניות או מלפפונים. זו הבעיה הגדולה ואני לא יודע איך המדינה תתמודד איתה". 

"מתלבטים אם לסיים את השנה אחרי כל ההוצאות ובלי הכנסות"

רבים מהחקלאים מפרסמים ברשת הצעות מפתות של ארגזי ירקות ופירות, חלקם במחירים נמוכים במיוחד, עד בית הלקוח ולחילופין היישר מהמשק.

מי שעלו על השיטה כבר לפני זמן, הם האחים אור ואלעד ממשק רם במושב אבני אית"ן, שמשווקים תוצרת חקלאית לבתי התושבים בצפון וכעת הרחיבו אף את אזור החלוקה גם לגליל העליון. עם זאת, החלק הארי של התוצרת במשק רם הוא מאות דונמים של פרחי אדמונית, פרחים יוקרתיים ש-90% מהם מיועדים לייצוא. ובשבועות הקרובים אמור להתחיל הקטיף.

"ההתלבטות היא אפילו אם בכלל לקטוף, כאילו שהקורונה הולכת להיגמר בשבוע הבא, או להחליט שהשנה הזו נגמרה, אחרי שכבר הוצאנו את כל ההוצאות ובלי הכנסות. כרגע אין שום הזמנות. אף אחד אפילו לא פנה אלינו להתעניין במחיר. עם זאת, אנחנו עושים את המאמץ, כי אולי אפשר יהיה לקטוף ולהשאיר בקירור. הפרחים יכולים לשרוד שם כשבועיים. אנחנו אופטימים ונאחזים בכל טיפת אמונה", אמרו האחים.

משק רם. "נאחזים בכל טיפת אמונה"(צילום: אביהו שפירא)

יענקלה מוסקוביץ, יו"ר הוועדה החקלאית ברמת הנגב, וחקלאי בעצמו, סיפר כי "יש האטה בענף עגבניות השרי. הפסקנו לקטוף. השווקים מלאים בעגבניות מטורקיה. תגברו את הייבוא והמצב קשה מאוד ובלתי נסבל. החקלאים יחלו לסגור משקים אם המצב יימשך ככה. מגדלי התבלינים הפסיקו לשווק. ייצור חלב, בשר, עופות וביצים ממשיך. אני לא יודע מה יקרה. אנחנו ממשיכים לייצר מזון אבל המדינה ממשיכה לפגוע בנו. התחלנו לשווק באופן ישיר כמה שאפשר. אבל זה כמויות קטנות. כלום. ברגע שנסגרו השווקים הפתוחים והמסעדות נותרו רק הסופרים. והם מנצלים את המצב ושוחטים את החקלאים". 

"החשש הוא מה יהיה ביום שאחרי" 

במושב שדה אליעזר, שבעמק החולה, מתמודד עודד שוורץ עם היעלמות הלקוחות של גבינות האיכות שהוא מייצר. במשק שוורץ דיר כבשים המספק מדי יום כ-1,000 ליטר חלב, ממנו מכינים שוורץ ואנשיו כ-40 סוגים של גבינות קשות ורכות, לבנה ויוגורט.

"אנחנו המחלבה הכי צפונית בארץ, ואת הגבינות אנחנו מייצרים מהחלב שלנו. המשמעות היא שאין לי כרגע למי למכור את החלב. מבחינת הגבינות, הן היו משווקות לחנויות בוטיק, בתי מלון, מסעדות גורמה ועוד, שפרוסים בכל רחבי הארץ. חטפתי מכה בכל המעוזים שלי, כי כמעט כל העסקים האלה סגורים כרגע. משאית החלוקה הייתה יוצאת למרכז ועוברת ב-30 נקודות, וכיום היא עוברת בערך בשש נקודות, ואני גם לא יכול להשבית אותה כי אותם שישה לקוחות צריכים לקבל את הסחורה שלהם", הוא אומר.

עודד שוורץ משדה אליעזר עם הגבינות(צילום: משק שוורץ)

מאחר שהחלב ממשיך לזרום, ממשיך שוורץ להעסיק את עובדיו, ביניהם שישה גבנים שממשיכים לעבד את החלב ולייצר גבינות. "הם הרוויחו מזה שאין חל"ת, אבל אני עוד לא יודע מה יהיה בעתיד. כרגע יש לי יכולת להמשיך במתכונת הזו בערך עוד שבועיים, לפני שאצטרך להתחיל לשפוך את החלב. אני לא מפחד מעבודה קשה, אני על הרגליים משלוש בבוקר אני עובד, וחושב מה עוד אפשר לעשות כדי להציל את המצב. עומד אחד העובדים וחותך בלוק של גבינה לאריזות של 200 גרם, למשלוחים לבתים, כשפעם הייתי מוכר את הגבינה הזו בבלוקים של 4 ק"ג".

תמונת הפרופיל במכשיר הסלולרי של שוורץ, היא הכתובת "אם חקלאות כאן, מולדת כאן". גם הוא כמו חבריו מהגולן, חושש כי גם בהמשך, לא תתמוך המדינה בו ובחבריו החקלאים העצמאיים, במאמצי השיקום. "החשש הוא גם מה שיהיה ביום שאחרי. כל השנה אתה נאבק על המקום שלך על המדף, והבעיה היא לא המאבק מול מחלבות ישראליות אחרות אלא מול היצרנים באיטליה, צרפת ועוד. החקלאות אף פעם לא הייתה בראש סדר העדיפויות במדינה הזו, ולצערי אני לא צופה שזה יישתנה עכשיו".