שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם

    דרוש שר ערבי – עכשיו. ויש כמה מועמדים

    מד"ר סאמר חאג' יחיא, דרך עימאד תלחמי ועד איימן סייף – אין זמן טוב יותר להציב אזרח ערבי בין מקבלי ההחלטות ולייצב את היחסים בין שתי החברות

     

    בני גנץ בנימין נתניהו ( צילום: עמוס בן גרשום, לע
    ( צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ, אבי מועלם)

    היחסים בין יהודים וערבים התחדדו על רקע שלוש מערכות הבחירות והגיעו לנקודה רגישה בעקבות השיח על כינון ממשלת האחדות. ברקע לכך גועש מפל ציפיות חריף שנוצר בציבור הערבי בישראל: זמן קצר לאחר שקצר הישג אלקטורלי מרשים, היה מעורב באופן חסר תקדים במשחק הפוליטי והפגין יכולת השתנות שהתבטאה בהמלצה לנשיא וכללה לראשונה גם את בל"ד, הוא חווה נסיגה חדה לנקודת ההתחלה, ורבים בו חשים דחייה.

     

     

    המצב נפיץ ועלול להתפתח לניכור וחיכוך בין שתי החברות. הדבר מחייב חשבון נפש מעמיק, למידה מטעויות ויישום לקחים מהיר. החברה היהודית חייבת להכיר בשאיפה העזה של האזרחים הערבים להשתלב בכלל מישורי העשייה, ולפתוח בפניהם שערים רבים ככל האפשר - לרבות במפלגות הציוניות שלא השכילו לשלב מועמדים ערבים במקומות ריאליים.

     

    ההשתנות מחייבת גם את הציבור הערבי, שצריך להכיר במורכבות המאפיינת את יחס הציבור היהודי כלפיו. יש בו צידוד רחב בשוויון זכויות לכל, אך גם סלידה עמוקה מרעיונות הרשימה המשותפת: מהשלילה המוחלטת של הציונות ועד מידת חלק מחברי הכנסת לצד גורמים המוגדרים על ידי הציבור היהודי כאויבים. אסור שהציבור הערבי ידבק בעמדת הקורבן שלא נדרש לשנות דבר בהתנהלותו. ללא הפגנת יתר רגישות, הוא לא יצליח לפרוץ ללב הציבור היהודי.

     

    אבל מה שנדמה כמשבר חריף עשוי להוות הזדמנות לעיצוב מחודש של היחסים בין החברות. הדבר דורש אומץ, הבנה וחזון מהממשלה העתידית, שתשכיל אם תפעל במהירות לייצוג האזרחים הערבים בשלטון, ובמיוחד למנות לפחות שר ערבי אחד. לא סביר שיהיה מדובר באישיות פוליטית, קל וחומר מהמשותפת, אולם חשוב שלא ימונה "ערבי ייצוגי", אלא אדם בעל ניסיון ניהולי ועשייה מוכחת, כזה שיהיה דגם הצלחה והתקדמות עבור בני הדור הצעיר, ויגלם חזון של השתלבות.

     

    מומלץ שלא יהיה מדובר בשר שיהיה אמון על "משרד מיעוטים", שמלכתחילה יישא תיוג מבדיל, אלא באחד המשרדים האזרחיים, דוגמת הרווחה, הבריאות או הכלכלה, וזאת בתנאי שיזכה לסמכויות ולתקצוב נאותים, ושיהיה שותף מלא בתהליך קבלת ההחלטות ברוב הנושאים.

     

    בשיח התקשורתי הערבי בישראל עלה בימים האחרונים שמו של איימן סייף, בעבר ראש הרשות לפיתוח כלכלי של החברה הערבית בלשכת ראש הממשלה, אולם יש אישים מוכשרים ומוכחים רבים אחרים דוגמת יו"ר הדירקטוריון של בנק לאומי, ד"ר סאמר חאג' יחיא, היזם החברתי והעסקי עימאד תלחמי, או אחד מראשי העיריות המרכזיים.

     

    רבים יטענו שמדובר במינוי של "ערבי מחמד", היות ולא מדובר באישיות פוליטית. אולם אין כאן דרישה לביטול הזהות הלאומית של האזרחים הערבים, אלא להתאמתה לנסיבות הנוכחיות, שבהן רוב הציבור הערבי עצמו מעניק קדימות לטיפול בבעיותיו האזרחיות הקשות על פני הדבקות הבלתי מתפשרת במשנה רעיונית - צודקת ככל שתהיה - המשמרת ניכור בסיסי מהרוב היהודי, ונכון להשתלב בממסד הישראלי גם מבלי לשאוף לשינוי יסודי בצביונו.

     

    מינוי שר ערבי עשוי להיות מהלך בעל השפעה חיובית רב ממדית: לרכך את היחסים הטעונים בין יהודים וערבים, לסייע בקידום פתרונות למצוקות הציבור הערבי (בראש ובראשונה האלימות והפשיעה), ולהניח יסודות להעמקת ההשתלבות. בכך עשויה תחושת הדחייה הנוכחית לפנות מקומה לאמונה שהמדינה מציבה בפני האזרחים הערבים הזמנה כנה להוות חלק מההוויה הישראלית.

     

    • מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, ורכז פרויקט המאבק נגד אלימות ופשיעה בחברה הערבית בישראל במכון ה-INSS

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים