פתאום אבא בבית במקום בנסיעות לחו"ל

הורים רבים נהגו לטוס לחו"ל במסגרת תפקידם, ובבית נבנתה במשך שנים שגרה מסוימת אליה התרגלו כל בני הבית. מאז שהחל הסגר, הנסיעות לחו"ל מושבתות והאיזון המשפחתי השתנה. כיצד נראה היום יום במשפחות אלו, וכיצד הן מתמודדות עם השינוי שנכפה עליהן?

"קשה לשלב בים העבודה לדרישות הילדים"

עמיחי צונץ, אב לארבעה ילדים (18, 15, 11 ו-7), עובד כשותף וסמנכ"ל מכירות ופיתוח עסקי בחברת סטארט-אפ, ורגיל לטוס פעם או פעמיים בחודש לאירופה ולארה"ב. "אני מתגעגע מאוד לשגרה בה הייתה בהירות בנוגע ללו"ז היומי, עד כמה שהוא מורכב", הוא אומר.

"עד היום הייתי לפחות חצי חודש בחו"ל או עסוק בהכנה לנסיעה, והבית התנהל בזכות אמא אמיצה וחינוך לעצמאות. אני נהניתי בעיקר מזמן איכות עם בני המשפחה בסופי שבוע. כיום אני יכול לומר כי במהלך השבוע הראשון של העבודה מהבית התקשיתי מאוד לשלב בין העבודה לבין דרישות הילדים על רעב ושעמום. בתחילת השבוע השני גוייסתי ועכשיו אני אני עובד בצבא כמפקד מכלול רפואה של חיל אוויר במיל, לכן אני עוזב מוקדם בבוקר וחוזר מאוחר בערב. במקביל, אני מנהל שיחות עבודה ומנסה לקדם את העסקים תוך כדי השירות הצבאי".

משפחץ צונץ(צילום: אלבום פרטי)

"כשהתחיל המשבר והפסקתי לנסוע, כולנו נאלצנו להתרגל למצב החדש. הילדים הבינו שאבא בבית, אפשר לצרוך קצת ממנו לאורך היום, ולא חייבים הרבה בבת אחת. אבל עכשיו זה נקטע כי אני מחלק את הזמן בין הצבא לעבודה, ושוב הם ואני ממלאים את המצבר המשפחתי בעיקר בערבים ובשבתות.

"אני חוזר יחסית מאוחר בערב הביתה והילדים, לשמחתי, לא מוותרים על זמן ביחד - משחק, סיפור, ארוחת ערב, ועוד, גם אם מדובר בחצי שעה. כשאני בחו"ל אלה הרגעים שעליהם הכי קשה לי לוותר עליהם".

קראו עוד:

זום עם ילדי הגן: ימי הולדת בעידן קורונה

כך תעזרו לילדים ללמוד תחומים חדשים

הסוף ל"טיולי האוכל למקרר" של הילדים

להתרגל למצב חדש

נועה קייסמן, אם לשלושה ילדים (12, 9 ו-6) מספרת כי בזמן שגרה בעלה נוסע לאירופה במסגרת תפקידו אחת לשלושה שבועות, אך הפסיק לטוס בשל המצב.

.

איך אתם מעבירים את הזמן כיום?

"בהתחלה הוא נסע עם הילדים לטייל במדבר, כשעוד היה אפשר. מאז שאסרו על כך הוא עובד במשק שלנו במושב בדרום. אני מורגלת להיות בבית ומורגלת גם בכך שמדי חודשיים אין חינוך באזור שלנו, עוטף עזה".

משפחת קייסמן. "יש התגייסות של כולם לעזור"(צילום: אלבום פרטי)

לדבריה, האתגר המרכזי היה בעיקר בשבוע הראשון שבו הייתה צריכה להתרגל לכך שבעלה בבית, דבר שהמשפחה לא רגילה אליו. "בנוסף, הייתה תחושה של עומס ולחץ, כאשר גם השילוב בין העבודה והילדים אינו פשוט", אומרת קייסמן. "אני רוצה להיות עם הילדים ולארוצה שהם יהיו מול מסכים כל היום. זה בהחלט מצב לא אידאלי ומאתגר. הבן הקטן שלי מאוד מתגעגע לגן, וחסרים לו גם החברים בקיבוץ. מיותר לציין שגם את הסבים והסבתות לא ראינו מזה זמן רב, וכולנו מאוד מתגעגעים".

אך יש גם יתרונות למצב - "קודם כל אבא בבית והילדים מאושרים. אני מייעלת את הזמן שלי, משקיעה זמן רב יותר בעבודה שלי במסחר ברשת. אפשר לומר שעכשיו נרגענו ואנחנו נהנים: הילדים יחד, קמים מאוחר ונהנים בבית. יש התגייסות של הילדים לעזור בבית, ונוצר קשר קרוב בין הילדים עצמם, ובכלל במשפחה".

עכשיו אפשר להיות ביחד

דורית משלניק, אם לשלושה ילדים (23, 20 ו-16) מספרת כי בעת שגרה בעלה נוסע מדי חודש לחו"ל: "הוא עובד כסוכן נסיעות בעסק משפחתי, ובדרך כלל נוסע לפחות פעם בחודש. בכל פעם ליעד חדש למשך שבוע או יותר", מספרת משלניק. לאחרונה האב נסע לפגוש את הבן הגדול בטיול בדרום אמריקה. הם טיילו יחד למשך שבועיים וחצי, ואז לאור המצב חיפשו דרך לחזור לארץ. בסופו של דבר הם הצליחו לחזור, לאחר מכן שניהם היו בבידוד בבית, ובימים האחרונים כולם נמצאים יחד.

"עד עכשיו הבית התנהל ביום-יום ללא בעלי כיוון שהיה בחו"ל או עבד עד שעות מאוד מאוחרות", מספרת משלניק. "הילדים לא היו רגילים לאבא נוכח בבית. עכשיו אפשר להיות יחד. בנוסף, ישנו גם זמן לחשיבה, מציאת תחומי עניין חדשים, ועוד. הייתי מאד רוצה לשמר את תחושת ה'ביחד', השקט, הנינוחות, חוסר הלחץ והעומס שמונע מאיתנו במירוץ היום-יום לעשות כל כך הרבה דברים שאנחנו אוהבים".

דורית משלניק. "יש לנו זמן לחשיבה"(צילום: אלבום פרטי)

תאום ציפיות

"בכל משפחה נוצר עם הזמן איזון מסוים, דינאמיקה והרגלים בהם כל אחד מבני המשפחה מתנהל על פי השגרה שלו ויחסים מסוימים", מסבירה ד"ר דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית מומחית. "בעקבות התפרצות הקורונה, השגרה הזו השתנתה וגם הגבולות והיחסים בין בני המשפחה משתנים, בעיקר במשפחות בהן אחד ההורים היה רגיל לנסיעות מרובות שעות לחו"ל, ועכשיו הוא מוצא את עצמו בבית. במצב כזה המשפחה חווה טלטלה. המצב החדש מביא עימו יתרונות שונים מצד אחד, ומאידך הוא מפר בצורה חדה את האיזון ועלול ליצור הרבה קונפליקטים, הרגשה של הצפה וכעסים".

מה עושים?

"קודם כל, כדאי לערוך תאום ציפיות - לשבת עם בן/בת הזוג ואחר כך עם הילדים ולראות איך מסתגלים ומתנהלים בשגרה החדשה, כאשר כולם בבית. מה חשוב לכל אחד, מה סדר העדיפויות של ההורים, מה הקשיים שהם צופים ואיך כדאי לפתור אותם. לחשוב על זמנים שכולם יחד וזמנים שהם יותר פרטיים, איך מחלקים את מטלות הבית ולחשוב מה הילדים יכולים לעשות בזמן שההורים עובדים.

"מאחר ואנו בעיצומו של מצב חדש שטומן בחובו הרבה אי ודאות, יש להכיר בכך שאנו לומדים תוך כדי תנועה. גם אם נבקש הפרדה ושקט לצורך עבודה, יתכן ובן/בת הזוג או הילדים יבואו, ישאלו, יבקשו משהו או תהיינה הפרעות אחרות, בלתי נמנעות. זו המציאות החדשה. כדאי לומר לעצמך שאתה עושה כמיטב יכולתך ורצף העבודה לא יהיה מושלם.

"במידה ושני ההורים עובדים בבית, מומלץ לתאם מתי כל אחד צריך לערוך שיחות חשובות, שיחות וידאו או זום. מתי מתנתקים כולם מהעבודה, לימודים או פעילויות אחרות ומתכנסים לארוחת צהריים או ערב. כמו-כן, כדאי לזכור שגם בעבודה נוהגים לעשות הפסקה לדבר עם עמיתים בפינת קפה או ללכת לארוחת צהריים יחד. חשוב שגם במהלך היום בבית, כל אחד ימצא את הזמן להפסקה, לעשות משהו מרגיע, ליצור קשר עם קרובי משפחה, חברים או לשחק עם הילדים".

.