עשר השנים הקשות: הרב ישראל מאיר לאו נפרד משותפו לדרך
"באנו לרבנות הראשית מרקע שונה לחלוטין ובלי שום היכרות - ופתאום היינו צריכים להיות ביחד בכל דבר. אז גם במחלוקות שהיו בינינו, והיו, שמרנו מכל משמר על אחדות דעים כלפי חוץ". עם כהונה תחת עשרה שרי דתות שונים, ובשנים שאחרי רצח רבין, הרב ישראל מאיר לאו מספר על זרות שהפכה לחברות עד הסוף
עשר שנים. זה פרק הזמן שבו הובילו במשותף הרב ישראל מאיר לאו והרב אליהו בקשי דורון את הרבנות הראשית. בשנת 1993 שודכו השניים לתפקיד המורכב בלי שום היכרות מוקדמת – הרב ישראל מאיר לאו כרב הראשי האשכנזי, והרב אליהו בקשי דורון כראשון לציון, הרב הראשי הספרדי, תפקיד שבו כיהנו עד שנת 2003. עם פטירתו של שותפו, סיפר היום (ב') הרב לאו, באולפן ynet, על הזרות שהפכה לחברות.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
"נבחרנו באותו יום וסיימנו באותו יום, בלי שום שנאה, בלי תחרות", סיפר הרב לאו. "זה דבר נדיר מאוד. שני אנשים באותו תפקיד ואותה דרגה, שבאים מעולמות שונים וחיים ביחד, אבל יצאנו תמיד בחזית אחת בלי מחלוקות ומריבות, וזה היה לדוגמה ולמופת".
עוד בנושא בערוץ היהדות:
- הרב הראשי לשעבר הובא למנוחות: "המגפה לוקחת את הדורות הקודמים"
- "הרבנות הראשית חייבת לו את תקומתה": הרב הראשי לשעבר נפטר מנגיף הקורונה
"באנו לרבנות הראשית מרקע שונה לחלוטין. עם אופי שונה לגמרי, וממסגרת שונה לגמרי, בלי שום הכירות מוקדמת. מעולם לא דיברתי איתו לפני כן. ופתאום היינו צריכים להיות ביחד בכל דבר, כדי למנוע חלילה וחס מחלוקות וחילול השם. אז גם במחלוקות שהיו בינינו - והיו - שמרנו מכל משמר על אחדות דעים כלפי חוץ. עמדנו כחומה בצורה, איש את רעהו יעזורו".
הרב הזכיר כי התקופה המשותפת שלהם לא הייתה קלה כלל: "עברנו עשר שנים קשות מאוד בתקופת רצח רבין ומה שבא בעקבותיו - האלימות המילולית מכל עבר - והיה עלינו לעמוד כחומה בצורה מול רוחות המדנים ברחובה של עיר. בתקופת כהונתנו התחלפו שרי דתות שונים ומגוונים, והיינו צריכים לעבוד בשיתוף פעולה עם עשרה שרי דתות - לא פחות - שהתחלפו בזה אחר זה, ועשינו זאת בדעה צלולה".
"הרב כתב לי בהקדשה שכתב לי בספרו: 'רעי כאח לי' - ואני מרשה לעצמי לקרוא לו היום בפסוק שאמר דוד על יהונתן: 'צר לי עליך אחי, נעמת לי מאוד'". מרגע שנפרדו דרכיהם, עם סיום כהונתם בשנת 2003, שמרו הרבנים על קשר אישי אמיץ: "לא היה אירוע אחד של שמחה שאני לא באתי אליו והוא לא בא אליי. עוד השנה הוא חיתן את אחד מנכדיו בירושלים, ואני נסעתי לחופה הלוך וחזור. הקשר בינינו לא היה רק של ידידות, אלא של אחווה ממש. זה די נדיר כי באנו כאמור מרקע שונה לחלוטין".
הרב לאו מספר על "דמות מאוד מיוחדת, איש שקט ונעים הליכות, בעל מידות יוצאות מן הכלל. בלי גאווה, בלי שחצנות. איש שהיה מלא וגדוש בהכרת העם, הצרכים של המדינה והחברה, וזה בא לידי ביטוי בסדרת ספרים הלכתיים, וגם מוסדות שהקים בשפות שונות, ובחורים שבאו מחוץ לארץ ללמוד תורה בירושלים. בספרים שלו אפשר לראות את היידע העצום, וזה דבר מאוד לא שגרתי".
"מידי יום צעד ללשכה ברגל"
הרב רפי דיין, מי שהיה ראש הלשכה של הרב בקשי דורון בתקופת כהונתו כרב הראשי לישראל, מספר על "איש אשכולות, איש ספר, מדינאי גדול. מהבחינה התורנית העולם התורני איבד את אחת האבדות הכי גדולות שיכולות להיות, כמי שידע לשלב את כלל הציבור, דתיים וחילונים - אבל הגדלות שלו הייתה גם בעניינים המדיניים.
"הייתי איתו אצל מובארק", הוא נזכר בטקסים הבין-דתיים שהוביל. "הרב הגדול הזה תמיד ראה לעיניו את העם היושב בציון, ראה איך לחבר את הצוות בין דתיים לחילונים, וניסה גם לשלב את התחום הבין-דתי כדי לעשות שלום כאן. אני זוכר איך נשיא המדינה דאז, שמעון פרס, שלח אותו למשימות מדיניות".
הרב דיין מביע צער, כמו רבים אחרים, על השילוב הקשה של מוות דווקא בחג החירות – ודווקא בימים של קורונה, שאינם מאפשרים אפילו פרידה הולמת. "קשה לי לחשוב איך אישיות כזו הלכה דווקא ביום כזה, בחג כזה, במחלה כזאת", הוא אומר.
הרב בקשי דורון היה פחות מוכר בציבור הרחב, ויש שיאמרו שזה דבר טוב. אבל אתה שהיית לצידו, יכול להסביר את האלמונית היחסית הזאת?
"הוא לא היה כל כך אלמוני. מי שנפגש איתו הבין איזה נכס ואיזו גדלות תורה ניצבת מולו. אתה יכול לראות את זה עכשיו, מימין לשמאל מספידים אותו... הוא היה האיש הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון. איש עבודה צנוע לכת, תמים בדרכו. השכם בבוקר היה צועד ללשכה, לשמור על הבריאות שלו. היה הולך ברגל כאיש פשוט. אבל העם ידע, המנהיגים ידעו, למי לגשת ולמי לפנות כדי לקבל תשובות".
לפנייה לכתב/ת 
