למידה מרחוק: "מרגישים בטירונות"
מתמרנים בין המחשבים, מתמודדים עם הילדים שמתוסכלים מהמצב ומרגישים שיש יותר מדי התעסקות. הורים משתפים איך עובדת הלמידה מהבית, ויש כאלו שדווקא מרוצים מהמצב - "זה אושר גדול. הבת שלי התגעגעה למחנכת ולחברים"
אם לשלושה על הלמידה מרחוק - "סיוט ענק". צפו בראיון:
הבוקר (א') הילדים חזרו ללימודים, כלומר הלמידה מרחוק חזרה לחיינו. ההורים כבר נלחצו מראש כשראו את מערכת השעות ועשו חישובים של כמה מחשבים יש בבית ואיך זה בדיוק יעבוד.
אז איך זה באמת עובד? "טוב שאת שואלת, בדיוק כשקיבלתי מהבן שלי הפסקה של חצי שעה, וזה אחרי שעזרתי לו בעבודה על מצולעים. קיבלתי 82, חייבת להשתפר", אומרת וצוחקת על המצב מלי מייזל, אם לשלושה.
"כבר אתמול התחיל לחץ רב שלו, בסגנון - 'מה פתאום. אני לא רוצה ללמוד ונראה לך שאשב חמש שעות?' ממש 'קשה' לו כי בדרך כלל הוא יושב 12 שעות ומשחק. חוסר הוודאות הרג אותו ואותי. בשעה 22:00 בערך קיבלנו מערכת שעות, עברנו עליה והבנו שהשד לא נורא כל כך. חמש שעות למידה שמתוכן שעתיים הפסקה, אני אשרוד".
אולגה אברמוב, אם לארבעה ילדים, משתפת: "אני עובדת מהבית. עיקר ההתעסקות היא עם הצעיר בכיתה א' שגילה התנגדות מאוד קשה שהיה צריך לרכך. הטראומה עוד טרייה אצלו מפעם קודמת. כתבנו בלי בושה את מה שהוא מרגיש בתוך דף הנוכחות - תסכול גדול מהלמידה המקוונת.
"מבחינתי הוא לא ייכנס לכל השיעורים ויהיה לו מרחב גדול של בחירה. הילדים בכיתות ד', ט' וי' קיבלו החלטה להשתתף, הגדולים מחוייבים מאוד, ואני לא מתערבת. הילד בכיתה ד' זקוק מדי פעם לתמיכה כשהזום לא מתפקד או הרעש והבלגן בלתי נסבלים. לא פשוט עבורו. לא פשוט עבורנו".
"עשר וחצי בבוקר, ההרגשה היא כאילו כבר צהרים. טירונות", אומרת חוה ניסנבוים-אגוזי, אם לשניים. "זום חי, משם לסרטון מוקלט בספורט, למשימות באופק, לתמרן בין המחשבים, באמצע הפסקת אוכל, ולסיכום מתנגן לי בראש מהבוקר השיר ׳קום בחור עצל וצא לעבודה׳".
.jpg "חוה ניסנבוים-אגוזי: \"ממשימה למשימה\" (צילום: אלבום פרטי)")
"המחשב נתקע, האתר לא עולה - יותר מדי התעסקות", אומרת יעל אלון בכר. "הבן הגדול, בכיתה ז'. הוא עצמאי ומסתדר אבל הקטן שבכיתה ב' מסיים תוך כמה דקות משימות ואז אין לו מה לעשות או שיש משימות שהוא לא מבין ואז כל שניה צריך לעזור לו".
"מנסים לחזור לשגרה"
למרות כל האתגרים, יש הורים שמסתכלים לגמרי אחרת על המצב: "בת השמונה סיימה עכשיו שיעור בחשבון והתחילה שיעור באמנות", אומרת שירי בשן לרנר. "זה אושר גדול כי היא התגעגעה למחנכת ולחברים. בן העשר מתחיל עכשיו שיעור ובת ה-14 סיימה שיעור חינוך מקוון ובדרך למלא מטלות לא מקוונות. נכון להיום אני בחופשה מהעבודה, ויש לנו מסך ראוי לכל ילד אז הכל עובד מצוין".
"אני שחררתי", אומרת נירית תורג'מן. "האחריות בידי הילדים. כרגע שלושה לומדים מתוך חמישה. בכיתה א', המורה דחתה בעקבות מוות של קרוב, והילדה בכיתה ו' בחרה לצאת להתנדבות. גאה בבחירות שלהם".
"כשהחלו הרוחות לגעוש החלטתי שאני מאמנת את שריר הסבלנות ומחכה", אומרת רלי קצב. "הילדה שלי מצד אחד לא מחבבת את דפי העבודה שנשלחים אלינו, וכבר גמרו לי את הדיו במדפסת, ומצד שני נהנת ממפגשי זום ולו בגלל שהיא מתגעגעת מאוד לחברות/ים ולמורה האהובה שלה.
"הצורך שלה הוא בלפגוש את הדמויות המוכרות, שלעיתים מתנגש עם הצורך שלי בזמן שקט עם המחשב, כי כמו כולם אני חוששת לפרנסתי, כעצמאית ומפרנסת יחידה. אז החלטתי לחכות ולראות מה קורה היום. חוץ מזה החלטתי להמשיך את הקו שמנחה אותי מאז היא נכנסה לכיתה א' בתחילת השנה. אני לא עובדת בלוודא שהיא מכינה שיעורי בית, אז גם עכשיו לא. אני מוודאת שהיא יודעת מה ביקשה המורה, ואז שואלת מה היא רוצה לעשות עם זה. במילים פשוטות שחררתי. האחריות לא אצלי. היא מונחת לפתחה, אני עוזרת ככל שאני יכולה והזמן מאפשר לי.
"בגדול נראה לי שאני רוצה לתת לזה יום יומיים. בשלווה ובנחת לפני שאני אומרת משהו כל כך נחרץ על זה. מה שכן, השתמשתי בעניין הלמידה מרחוק כדי להכריז אתמול בערב על חזרה חלקית לשגרה. כלומר, אחרי חודש שבו נמחקו בבית מרבית העוגנים, אנחנו קצת חוזרות לדברים מוכרים יותר, כמו שעת השינה".
"לכל אחד מחשב נייד שלו וכל אחד קיבל לו"ז לימודים יומי/שבועי אמש או הבוקר", מספר אפרים שפרבר. "הילדים, בגילאי 15, 13 ועשר, משוועים לשוב לבית הספר. בין השיעורים הם מסתובבים בחדרים, מדפיסים חומרים ומתלוננים על שעמום.
"נתנו להם את זכות הבחירה האם ללמוד מקוון או ללמוד לבד מהספרים. מגוונים את היום בארוחות משותפות, סרטים משותפים. בסך הכול זה אפשרי, אם כי כולנו מעדיפים לחזור לשגרה".
לפנייה לכתב/ת 
