כ-500 ק"מ מזרחית לפיליפינים, סמוך לפפואה גינאה החדשה ולאינדונזיה, שוכנת פלאו, אחת המדינות הקטנות והצעירות בעולם. באוקטובר הקרוב היא תחגוג 26 שנה לעצמאותה. פלאו מורכבת מכ-500 איים קטנים, אולם רק תשעה מהם מיושבים. האי המיושב ביותר מבין התשעה נקרא קורור. ולמה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "המיושב ביותר"? ובכן, בקורור מתגוררים 21 אלף תושבים, פחות או יותר כמו בבית שאן. יתר האיים מאוכלסים אפילו פחות.
נוכח העובדה שמדובר באי זעיר ונידח במיוחד שנמצא אי-שם באוקיינוס השקט, הייתם מצפים שישראלים לא יגיעו לשם - ואם כבר יגיעו, בוודאי שלא יעברו להתגורר שם. ובכן, אתם צודקים. כמעט. מתברר שיש משפחה ישראלית אחת שהחליטה שפלאו זאת בדיוק המדינה שהיא מעוניינת לגור בה. טובה הראל-ברונובסקי מתגוררת בקורור כבר 21 שנה יחד עם בעלה נבות, ארבעת ילדיהם ושלושת כלבי הגולדן רטריבר שלהם.
טובה ונבות הגיעו לראשונה לאי מיד אחרי הצבא. "יש כאלה שעושים טיול תרמילאים במזרח הרחוק או בדרום אמריקה. אנחנו העדפנו לשוט על יאכטות, כי ככה הגענו למקומות מאוד מעניינים", מספרת טובה. "פגשנו זוג ישראלים עם יאכטה שאמרו לנו שהם בדיוק בדרך לפלאו והזמינו אותנו להצטרף. אמרנו כן".
פלאו
שנה שלמה בילו השניים בפלאו, ואז שבו לארץ. נבות סיים את לימודיו בטכניון והילדים נולדו. "אני זוכרת שההורים שלנו מאוד שמחו כשנולדו לנו הילדים. הם חשבו לעצמם 'איזה יופי, יש להם ילדים, הם כבר לא ייסעו לשומקום'", נזכרת טובה, "אבל הם טעו. דקה אחרי שנבות סיים את התואר מכרנו הכול, ארזנו מה שצריך, לקחנו את הילדים, קנינו סירה והשטנו אותה מפלורידה לפלאו. מאז אנחנו כאן".
אם גם אתם מדמיינים עכשיו איים סטייל תאילנד עם רצועות חול רחבות, עץ קוקוס ושמש, נכונה לכם הפתעה. האקלים אומנם טרופי ("כל יום יורד פה גשם"), אבל האיים ירוקים לגמרי, סבוכי יערות. ממבט מלמעלה הם נראים כמו גושים ירוקים יפהפיים באמצע האוקיינוס.
"זה מראה מיוחד במינו, וגם מגוון הצומח והחי כאן מדהים. בפלאו גדלים 1,200 סוגים שונים של צמחים, מתוכם 60 סוגי סחלבים שאין בשום מקום אחר בעולם. יש כאן כל מיני ציפורים ייחודיות, כ-1,400 סוגי דגים ו-700 אלמוגים שונים. העושר כאן לא יאומן".
ברונובסקי מסבירה שמרבית האיים לא מיושבים בכוונה: "פלאו היא נושאת הדגל של העולם מבחינת שמירה על הטבע. זו המדינה הראשונה שהכריזה שאסור לגעת בכרישים. יש אגמים שבהם חיות מדוזות שאיבדו את כושר הצריבה שלהן, פשוט כי אין להן אויבים. יש אזורים שלמים בים שאסור לדוג בהם או בכלל להיכנס אליהם".
הטבע הפראי הזה מושך תיירים רבים, אבל הרוב המוחץ לא מגיע בשביל לראות אלא בשביל לצלול. "גולת הכותרת בפלאו היא הצלילות. מי שצולל בקביעות, אין מצב שלא שמע על פלאו", אומרת טובה. "פלאו נחשבת לאחד משלושת האתרים הטובים בעולם לצלילה".
הצוללים פוקדים את פלאו לאורך כל השנה. כתוצאה מכך, רוב התושבים באיים עוסקים בצורה זו או אחרת בתיירות, וכך גם בני הזוג ברונובסקי. בבעלות המשפחה מועדון צלילה (Fish 'n Fins), סירות ומסעדה על החוף.
בימים אלו, כמו בכל העולם, גם החיים בפלאו נעצרו בעקבות הקורונה. על אף שהנגיף (נכון לכתיבת שורות אלה) טרם הגיע לאי, העבודה הוגבלה, המסעדות נסגרו והתיירים ברחו.
פלאו היא קצת כמו קיבוץ. כולם מכירים את כולם, והילדים ממשיכים יחד מהיסודי לתיכון. באי יש המון חושות לצד בתים יפים וגדולים, והמשפחה הממוצעת מתקיימת כמו חמולה אחת גדולה: בבית אחד מתגוררים הרבה בני משפחה, וכל אחד מהם תורם לאחזקת הבית. אבל עם כל הכבוד לבית, תושבי פלאו יודעים מה חשוב באמת: הסירה. "עם סירה אפשר לצאת לדוג ולצאת לים", מסבירה טובה, "זה מוצר בסיסי חשוב ביותר".
האיים המיושבים קשורים בגשרים ובפלאו, באופן מפתיע, יש המון מכוניות. כלומר, ממש המון. "התושבים כאן קונים מכוניות משומשות מיפן, כי שם אחרי מספר שנים הביטוח מתייקר בצורה מוגזמת, אז הם מוכרים למדינות אחרות במחירים מטורפים לגמרי. את יכולה לקנות מכונית משומשת שמורה היטב באלף דולר".
מהם הקשיים הטמונים במגורים במקום קטן ומנותק?
"יש המון הפסקות חשמל ומדי פעם גם הפסקות מים, האינטרנט לא מדהים וחסרים פה חיי תרבות - קולנוע, הצגות, קונצרטים וכאלה".
מה לגבי שירותי חירום?
"יש בית חולים קטן בקורור ויחסית לאיים אחרים הוא בסדר, אבל בואו נגיד שעדיף לא להיות חולה. אם בכל זאת צריך טיפול רפואי מיוחד אז חייבים לטוס החוצה. זה חלק מהחסרונות. יש טוב ויש רע תמיד".
מהם היתרונות?
"רמת ההשכלה כאן גבוהה יחסית, האי נקי וכל צורת החשיבה שונה. המון דברים שמאוד מקובלים בישראל לא יעלו על הדעת כאן. לדוגמה, לא נהוג לסרב כאן ישירות, ואם מישהו מדבר אז מקשיבים לו. גם הנהיגה כאן מאוד נעימה. לא חותכים אנשים בכביש ותמיד נותנים זכות קדימה, יש סבלנות".
אבל נראה שהיתרון הגדול ביותר הוא הנוף מעורר הקנאה שנשקף מהחלון: לגונה כחולה ויערות-עד ירוקים. "אף פעם לא מתרגלים לנוף הזה", מודה טובה, "הוא יפה כל פעם מחדש".
