דיכאון הוא לא תוכנית פעולה
נראה שנתניהו ניצח בסיבוב הזה, אבל הסיבוב הבא עוד יבוא, אפילו בקרוב. חצי מהישראלים רצו להראות לו את הדרך החוצה, והעובדה הזו לא תשתנה
בשבוע שעבר, אחרי שנחתם ההסכם
בין כחול לבן לבין בנימין נתניהו, קיבלתי את המייל הזה מנגה משולם, ידידה טובה ושותפה לדרך:
העיתוי של המחאה שלי לא היה מקרי. כחול לבן הביאה איתה תקווה לשינוי. היו בחירות, ועוד בחירות, והתברר שמחצית מן הישראלים מאמינים שמוכרחים להחליף ראש ממשלה שהשחית את דרכיו, איבד את הבלמים, והפך לעבריין-לכאורה שמשרת רק את עצמו.
כפי שהתריע באומץ
פרופ' יובל נוח הררי, נתניהו עשה בישראל הפיכה שלטונית, מתחת לאף שלנו. הוא לא המציא את נגיף הקורונה, אבל הוא ניצל אותו וממשיך לנצל אותו ביעילות ובתחכום כדי להדק את האחיזה שלו במוקדי הכוח של המדינה, ולהימלט ממשפט על הפשעים שהוא נאשם בהם.
דבר שני, צריך לא להתייאש ולא לאבד תקווה. בערך חצי מן הישראלים מאסו לגמרי בנאשם, ולא מאמינים לאף מילה שיוצאת לו מהפה. חצי מן הישראלים ישמחו להראות לנתניהו את הדרך החוצה בהזדמנות הראשונה, והעובדה הזאת לא תשתנה. היא השתקפה בתוצאות של שלוש מערכות הבחירות שהיו כאן בשנה האחרונה, והיא לא הולכת לשום מקום. הדרך הבטוחה היחידה להפסיד במאבק הזה היא להפסיק להילחם. אז בואו לא נפסיק. מי ששרד היום, יזכה לשוב ולהילחם מחר. כמה עשרות אלפי קולות יכולים לשנות הכל.
הי יורם,
שמעתי אותך בעצרת בכיכר רבין, ואתה כל כך צודק – אסור לשפוך דם, אסור להרגיש שנאת אחים, צריך להביא אהבה. אבל אני מוכרחה להודות על האמת שאני לא מצליחה. אני מנתקת קשרים עם כל מי מחבריי שתומך בנאשם.
במיוחד מפחיד להיווכח שאנשים אינטליגנטים מאמינים לו שאין כלום כי לא היה כלום והכל תפירת תיקים (הוא הצליח לרסק את כל מוסדות החוק והמשפט). הייאוש שגנץ חתם עם הנאשם כל כך עמוק – מרגישה נבגדת (פשוט גנב את הקול שלי).
אולי בהיסטוריה של העם והמדינה נתגבר על האסון והדמוקרטיה תשתקם, אבל ב-20-10 שנה הקרובות נמשיך להיות שבויים.
נגה
וזאת התשובה שלי, לה ולמיליוני הישראלים שמרגישים כמוה:
נגה יקרה,
ההליכה של גנץ ואשכנזי עם נתניהו, והמשך ההשתלטות שלו על מנגנוני הממשל בישראל - זה באמת כואב ומכעיס ומדכא. גם אותי. אם לא ניזהר, זה עלול גם לייאש אותנו. אבל דיכאון וייאוש הם לא תוכנית פעולה. להפך, הם יועצים גרועים לגבי הבנת המצב הקיים ותכנון המשך הדרך.
לפני חצי שנה הקמתי מאהל מחאה בגן העצמאות בירושלים. לא עשיתי את זה כדי להיכנס לפוליטיקה (אני לא מתאים), וגם לא ראיתי בעצמי מנהיג של מחאה עממית (אני לא). עשיתי את זה כדי לתרום את החלק שלי למאמץ להוציא את נתניהו ממעון ראש הממשלה שבו הוא מתבצר, מאחורי מסך גדול ושחור בכניסה לרחוב בלפור.
החתימה. בנימין נתניהו ובני גנץ
אז איך מה שברור לחצי מהעם בישראל, לא ברור לחצי השני? לדעתי, זה ככה כי נתניהו הוא אלוף העולם – פשוטו כמשמעו – בשיווק, בתעמולה ובשימוש ממוקד-מטרה בכל ערוצי המדיה. יש לו שיטה שהוכיחה את עצמה והשתכללה לאורך השנים. היא מחזיקה אותו בשלטון, והיא ניצבת על שלוש רגליים:
ראשית, הפחדה שיטתית של הציבור, ויצירת רושם שרק הוא יכול להציל את ישראל. נתניהו כאילו מזהיר כל הזמן: "עכשיו טוב לכם, אבל אם אני לא אהיה כאן להגן עליכם, יהיה לכם רע מאוד".
שנית, הגברת השנאה וניצול היריבות שבין קהילות ומגזרים בארץ כדי לסכסך, להפריד ולמשול: "הם שכחו מה זה להיות יהודים"; "המצביעים הערבים נעים בכמויות עצומות לקלפי"; "לגנץ אין ממשלה בלי תומכי הטרור" ועוד. כך הוא מערער את הלגיטימיות של כל מי שלא מסכים איתו, והופך אותו לבוגד.
ושלישית – הרס שיטתי של מערכת החיסון שתפקידה לשמור על הבריאות של הדמוקרטיה הישראלית – על ידי שיתוק של הכנסת, הפחדת שומרי הסף והחלפתם בסייענים שלו, והשתלטות עוינת על מערכת המשפט בחסות הקורונה.
מחאת הדגלים השחורים. הם לא הולכים לשום מקום(צילום: מוטי קמחי)
אני מאמין שבתירוצי קורונה הוא ידחה שוב את פתיחת המשפט שלו, שכבר נדחה ל-24 במאי. איך? אני לא יודע. אבל נתניהו כבר יודע. הבעיה הגדולה עם נתניהו היא לא שהוא מושחת – אלא שהוא משחית. אם עד היום השליט העליון בישראל היה החוק, אז מעכשיו השליט העליון בישראל הוא השליט. אם עד היום התגאינו שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אז מעכשיו ישראל היא פחות דמוקרטיה, ויותר במזרח התיכון.
כמו בכל המדינות שמקיפות אותנו, בישראל שולט עכשיו ראיס טיפוסי – לא מנהיג שנותן דוגמה אישית, אלא אדם שהציב את עצמו מעל לחוק, וגם מעל לאמת. כולם יודעים היטב שנתניהו משקר, אפילו התומכים הכי נאמנים שלו – אבל הם גאים בזה. כי מי שמשקר, ומרמה, ודואג לעצמו – הוא גבר-גבר, והוא ידאג גם לנו.
איך חצי מהעם מאמין בשטות הזאת? כי נתניהו הוא אלוף העולם בלהוליך שולל. הוא כל כך טוב בזה, שהוא הצליח לפלג ולהפריד בין ארבעה אנשים הגונים, שיחד נתנו הרבה תקווה לארץ הזאת. את ארבעתם הייתה לי הזכות להכיר אישית, ולדעתי ארבעתם אנשים טובים ואמיצים: בני גנץ, יאיר לפיד, גבי אשכנזי ובוגי יעלון.
אם נתניהו הצליח להוליך שולל פוליטיקאים מנוסים כמו פרס, וברק, וכחלון, ובנט, וליברמן, וריבלין, ועכשיו גם את גנץ ואשכנזי, אז מה רוצים ממצביעי הליכוד? לדעתי רוב האנשים שתומכים בנתניהו הם אנשים הגונים ונבונים, שבדרך כלל יודעים לזהות היטב את ההבדל בין אמת לשקר ובין טוב לרע. אין מה לכעוס עליהם, וזה גם לא יעזור. מדוע? כי אף אחד לא אוהב שאומרים לו שהוא נפל בפח, ושוב הצביע בשביל מי שדופק אותו ומתעשר על חשבונו.
אז אם לא לכעוס ולא לשנוא, ולא לבוז ולא לצעוק, מה כן?
דבר ראשון, לדעתי, כולנו צריכים לשנן את התפילה היפה של ריינולד ניבור: "אלוהים, תן לי את השלווה לקבל את מה שאני לא יכול לשנות, את הכוח לשנות את מה שאני כן יכול לשנות, ואת התבונה להבדיל ביניהם". כרגע נראה שנתניהו ניצח בסיבוב הזה. אבל הסיבוב הבא עוד יבוא, אולי אפילו בקרוב.
מתי? קשה לדעת. אולי כששופטי בג"ץ יקבלו אומץ ויפסקו על פי האמת והחוק והצדק, ולא על פי הפחד. או כשאחד השותפים למה שנתניהו רוקח עכשיו יחליט לחשוף את מה שהוא יודע, וזה יהיה יותר מדי. ואולי כשהמשבר הכלכלי שעומד ליפול עלינו יגרום לציבור להתפכח מן האיש ש"הציל" את ישראל מהקורונה עם "המנהיגות המוכחת" שלו.
צילום: עפרה ליבוביץ
דבר שלישי, ואני מקווה שמקשיבים לי ביש עתיד וכחול לבן, עכשיו הזמן לפתח ולשכלל אפליקציה שתהיה דומה ל"אלקטור", אבל יותר טובה ממנה. את הנזק שעשתה "אלקטור" בחשיפת פנקס הבוחרים וספר הטלפונים הישראלי לגורמים עוינים לא ניתן לתקן. אבל לפחות ניתן להשתמש בכלי דומה ובטוח יותר גם בשביל מצביעי המרכז. מה שהעניק לנתניהו את הניצחון הדחוק שלו בסיבוב האחרון היו האנשים ש"אלקטור" הוציאה מן הבית. היא תוציא אותם מהבית גם בבחירות הבאות, שיבואו במועד שיתאים לנתניהו. חייבים להתכונן אליהן כבר עכשיו.
דבר רביעי, צריך לזכור שלא כל השכל ולא כל הטוב נמצאים אצלנו, וקשה מאוד לנבא את העתיד. ייתכן שההצטרפות של כחול לבן לקואליציה בראשות הנאשם הייתה הדרך היחידה לעכב את ההשתלטות המיידית שלו על משרד המשפטים. ייתכן גם שבזכות כחול לבן נפטרנו מליצמן כשר הבריאות, שזה עניין של פיקוח נפש ממש.
ייתכן גם שיש בצמרת המשטרה, הצבא, מנגנוני הביטחון, הפרקליטות, והפקידות הבכירה במשרדי הממשלה אנשים שהפחד מעינו הפקוחה של הראיס מרתיע אותם מלהביע את דעתם האמיתית היום. אבל הפחד הזה לא יגרום להם לאבד את המצפן המוסרי שלהם ברגע האמת. הרי גם מנדלבליט ורוני אלשיך נבחרו בקפידה ובאופן אישי על ידי נתניהו, וברגע המכריע הם קמו ועשו את הדבר הנכון, למרות המחיר האישי ששילמו ועוד ישלמו. בני אדם יכולים להפתיע לרעה, אבל הם יכולים גם להפתיע לטובה. תשאלו את נתניהו.
דבר חמישי, הדיקטטורה-לכאורה של נתניהו, נכון להיום, היא דיקטטורה לייט. זה יכול להשתנות בכל רגע, אבל בניגוד לאליל שלו פוטין, נתניהו הוא לא רוצח המונים ולא צמא לדם. הוא מחסל את הקריירות של מתנגדיו, אבל משאיר אותם בחיים. נתניהו גם יודע שהיהודים לא אוהבים שסותמים להם את הפה, ויש לו כבר שליטה בערוצי המדיה העיקריים. לכן אני מאמין שהוא לא יפגע באופן רשמי וישיר בחופש הביטוי, לפחות לא בקרוב. כרגע נאלץ להסתפק בזה, לחכות להזדמנות הבאה, ולקוות לטוב.
הדרך עוד ארוכה. אבל אני מאמין שסופה של האמת לנצח את השקר, וסוף האומץ לנצח את הפחד. עברנו את פרעה, נעבור גם את נתניהו. כי אין לנו עם אחר, ואין לנו ארץ אחרת.
office@yovell.co.il
לפנייה לכתב/ת 
פרופ' יורם יובל
מומלצים
