שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    המומחים מספרים: האתגרים בבית שלנו

    זמני מסכים שלא נגמרים, ריבוי כוסות על השיש ו-24/7 שנמצאים כולם יחד. המומחים רגילים בדרך כלל לתת לנו פה עצות אבל הפעם ביקשנו להבין מהם האתגרים האישיים שלהם כהורים בתקופת הקורונה. רגע לפני שחוזרים לשגרה - קיבלנו הצצה

    הם עוזרים להורים להתמודד עם אתגרים שונים אבל גם אנשי מקצוע, שיודעים בדרך כלל את התשובות הנכונות, נתקלים באתגרים ודילמות כהורים. רגע לפני החזרה (החלקית) לשגרה, הם מספרים על התמודדות אישית עם האתגרים שתקופת ההסתגרות בבית הביאה עימה. 

     

    לשמור על הביחד

    "האתגר שלי הוא לבסס בשגרה את הקרבה שהשגנו בתקופה הזאת", מספרת סיגל קפלן, יועצת משפחתית ומדריכת הורים במשפחות משולבות. "אני מאפסנת בבית שמיניסטית, חייל ובת 22 שגדעה את הטיול הגדול בכאב וחזרה לארץ. זמן משותף איתם כבר לא זמין לי כמו פעם.

     

    "זו כבר תקופה שאני מסתובבת עם ההפנמה שהילדות של ילדיי היא חלק קצר מאוד מתוך מעגל החיים ושאולי לא ניצלתי אותה מספיק ושמעכשיו אני אכיר אותם כבוגרים ואצטרך להשלים עם העובדה שתחום העניין בי יילך ויירד. השערה שכבר מזמן ביססתי עובדתית מול תגובות של "לא עכשיו", "אני הולכת", "אני לא יכולה", "אוף חופרת".

     

    "ואז הגיע נגיף הקורונה שהוריד היקף עבודה, הרחיק חברים וסגר אותנו יחד בבית. התיישבנו על הספה והתחלנו לדבר, לצחוק, לעשות ספורט יחד, לראות את כל התמונות מהטיול הגדול עם הסברים מעמיקים, לסיים יחד את העונה האחרונה של 'פאודה' ולחלוק קופסת טישיו אל מול 'נס בתא מספר 7'. בלי 'לא יכול' ובלי 'אני הולכת למיה'. כשנותנים לנו זמן נקי מהסחות אנחנו מתקרבים. עכשיו רק צריך לשמור על זה כשהקורונה תעבור.

     

    סיגל קפלן ובנותיה (צילום: אהרון קפלן)
    סיגל קפלן ובנות הבית באימון היומי(צילום: אהרון קפלן)

    אתגר המסכים

    "אצלנו יש שני בני נוער עם חיבה אופיינית למסכים", מספרת ליאת קרן ,פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית. "בהתחלה ניסינו לעבוד עם זמנים. זה לא באמת עבד כי מה לעשות שלמשחקים זמנים משלהם ולא פעם קרה שהזמן הסתיים אך לא השלב, והתסכול עלה.

     

    "החלטנו לשנות גישה ובמקום להתווכח על זמני מחשב, להגדיר סדרי עדיפויות ויעדים. במילים אחרות - הבהרנו שמסכים הם זכות וכיף, ולגמרי מותרים, כל עוד הם ממלאים את החובות שלהם. אנחנו לא מתערבים בזמני המסכים, כל עוד הדברים נעשים. זמן המסכים יפגע וישפיע על יום המחרת, רק אם עד סוף היום לא עמדו במחוייבויות, וזה עד שהמחויבות תושלם. והתוצאה? הם העלו מאוד את רמת האחריות האישית, הם יותר מגוייסים לסיים משימות בבית וזה השפיע לטובה על היחסים.

     

    "עוד דבר חשוב - המסך הראשי למשחקים נמצא בסלון, כך שאנחנו רואים במה הם משחקים, שואלים על המשחקים והמשימות ומביעים את דעתנו. אני מברכת על ההזדמנות הזו כי אחרת אולי לא היינו יודעים על תכנים לא הולמים, וזה עשוי היה לעבור ללא התיחסות מצדנו והמשך משחק לא מודע מצדם.

     

    חשיבה מרחוק (צילום: shutterstock)
    לא סופרים שעות מסכים ומתייחסים לחובות וזכויות(צילום: shutterstock)

     

    קראו עוד:

    "כשהודיעו לי שאני מפוטרת - הגשמתי חלום"

    חזרה ללימודים: פתרון נכון או טעות גדולה?

    רוצים ילדים עצמאיים יותר? הנה הפתרון

     

    בלגן הכוסות שהניב פתרון יצרתי

    "ערב אחד מצאתי את עצמי מאוד מתוסכלת מריבוי הכוסות שאני מכניסה למדיח", מספרת הדס שמואל, מטפלת באמצעות מוסיקה (MA) ומומחית בהתפתחות ילדים (B.ED חינוך מיוחד). "תהיתי איך ארבע נפשות מוציאות 12 כוסות ביום? לאחר שזיהיתי את הבעיה, עלה לי רעיון. לקחתי דף נייר ושרטטתי עליו ארבעה עיגולים עם שמות בני הבית.

     

    "בבית שבו אנו שוהים יחד 24/7 חשוב לייצר גבולות ברורים ומרחב אישי, אז כך גם הכוסות קיבלו מקום. אחרי שהפטנט נחל הצלחה גדולה והפסיקו גם אמירות כמו - 'אמא, הוא שתה לי מהכוס' שהעמידו אותי בחוסר אונים ומבוכה, הרחבנו יוזמה וייצרנו פריט מעוצב ומותאם לנו שהפך לחלק אינטגרלי ויחודי במטבח שלנו.

    אתגרים בימי קורונה (צילום: אלבום פרטי)
    לכל אחד יש מקום לכוס(צילום: אלבום פרטי)
     

    אבא מאותגר קשב

    "כאבא עם הפרעת קשב, האתגר שלי היה לגרום לנערה בגיל ההתבגרות לצאת מחדרה", מספר שמר ארזי, מומחה לטיפול בהפרעת קשב ולקויות למידה. "חשבתי קצת ועליתי על רעיון - במשך היום, כלומר בשעות הרלוונטיות לה, אני מבקש ממנה שתלמד אותי על עוד פ'יצר על שיש באפלקציות שהיא שולטת בהן, למשל באינסטגרם, אני בא עם שאלה תמימה ובמשך דקות ארוכות היא מסבירה לי ואנחנו נמצאים יחד".

     

    ניידים (צילום: shutterstock)
    לומדים על אפליקציות(צילום: shutterstock)

    להזיז את הילדים

    "יש לנו בבית גינה אז הילדים נמצאים שם הרבה ולא מרגישים צורך לצאת גם החוצה. כמובן שבשלב מסויים נמאס להם מהגינה ואז הם חוזרים למסכים", מספרת דורית כהן חרמון, מנחת הורים ומלווה צוותי חינוך.

     

    "הדרך שמצאנו להוציא אותם מחוץ לבית בגבולות המותר, כולל רכיבה על אופניים, היא על ידי כך שהסברנו להם שאבא ואני לא אוהבים ספורט, ובזכות זה שהם יוצאים החוצה, גם אנחנו יוצאים איתם ושזה חשוב לנו לבריאות. זה עובד בחלק גדול מהימים והם כמובן נהנים בסוף, למרות הקיטורים".

    דורית ובנה. "יוצאת בזכותך"  (צילום: אלבום פרטי)
    דורית ובנה. "יוצאת בזכותך" (צילום: אלבום פרטי)

    למצוא זמן לעצמי

    "בתקופה זו הבחנתי שככל שאני נמצאת יותר בבית, ילדיי הולכים אחריי ורוצים להיות עמי כמה שיותר, מבקשים את תשומת ליבי ומתקשים מאוד לשחרר את עצמם לזמן משחק חופשי וכמובן שאותי", מספרת אפרת פיינשטיין, פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית קלינית במרכז ד"ר טל.

     

    "ברור לי עד כמה חשובה תשומת הלב וההתייחסות האישית לילדים, אך גם העצמאות והיכולת שלהם להיות לבד היא חשובה מאוד עבור הילדים ואף מפתחת אצלם ביטחון. האתגר מבחינתי היה לאפשר לילדים להיות עמי, אך בד בבד לאפשר להם וגם לעצמי, זמן עצמאי.

     

    "אפשרתי לעצמי לומר לילדים את רצונותיי - 'אמא עכשיו שותה קפה', 'אמא מדברת בטלפון' וכדומה. בנוסף, הקפדתי להעצים אותם כאשר העסיקו את עצמם או אפשרו לי את הזמן החופשי. ברגעים המורכבים יותר, סידרתי עימם תכנית יומית בה ידעו מה פחות או יותר עושים, וכאשר הגיעו זמני המשחק העצמאי, ניסיתי להקפיד על כך, עבורי, אך בעיקר עבורם. חשוב לזכור שזאת תקופה קיצונית וכדאי שנקל גם על עצמנו וגם על הילדים שלנו, נתגמש יותר ונאפשר גם דברים שאינם בשגרת יומנו"

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אהרון קפלן
    זמן נקי מהסחות
    צילום: אהרון קפלן
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים