"החדר הוא המרחב הפרטי היחיד שלהם כרגע"
הם כבר לא ילדים, אך עדיין לא מבוגרים ונדמה שבתקופה הנוכחית, מצבם לא פשוט וקשה להם יותר להתמודד עם המצב. ליאת קרן, מטפלת משפחתית מוסמכת, מייסדת ומנהלת מרכז "מתחברים" עוזרת לנו להתמודד עם המתבגרים שלצדנו
בשיתוף תלמה
בהתחלה הם היו ברקיע השביעי; מיני חופש גדול באמצע החיים. מהר מאד הפך המצב הנוכחי, עבור בני הנוער, למפח נפש גדול. את האזהרות הם הבינו כמו המבוגרים, מה שהביא רבים מהם לחרדה ויחד עם כל אלה, נגזר עליהם ריחוק מחיי החברה, שהם אולי הדבר החשוב ביותר בגיל הזה. התוצאה היא שבבתים בהם יש בני נוער, הם מסתובבים חסרי סבלנות, במקרה הטוב ועצבנים ונוהמים, ברוב המקרים. איך מתמודדים, מה עושים ואיך מרגיעים? בעיקר כשחלקם יכולים, על פי ההנחיות, לשוב אל ספסל הלימודים ולפגוש בחברים, בעוד אחרים עדיין צריכים להישאר בבתיהם.
"ראשית, אסייג ואומר שאנחנו מתייחסים לבני הנוער כקבוצה הומוגנית, בעוד שבמציאות היא מורכבת מאוד ולכן כאן נתייחס לרובם, אך בהחלט לא לכולם. יש כאלו שהמצב הנוכחי מיטיב עמם, למשל, במקרים בהם הוא דווקא מוריד מהם מתח הנובע מהתמודדויות חברתיות או לימודיות", מקדימה ואומרת ליאת קרן, מייסדת ומנהלת מרכז ״מתחברים״ לכישורים חברתיים. מטפלת משפחתית מוסמכת, בעלת תואר שני ביעוץ פסיכולוגי, מתמחה בעבודה עם ילדים ונוער בתחומי חרדות וכישורים חברתיים, בהדרכות הורים ובהנחיית צוותי חינוך.
"בני נוער נמצאים במעבר בין ילדות, שבה המרכז הוא המשפחה, לבגרות, שבה יש התמרדות ל'כבלי' המוכר ותהליך של מציאת ה'אני' דרך שינוי המרכז ממשפחתי לחברתי.
"המעבר מהווה תהליך טבעי להתפתחות הזהות האישית. מכאן נובע, כביכול, גם 'מרד הנעורים' - הילד שהכרנו משתנה ואינו פועל עוד לפי התכתיבים המשפחתיים, בוחן ורוצה לגלות בעצמו מה נכון לו.
"אם במצב רגיל הם יכולים להתרגז ולצאת בטריקת דלת, במצב המיוחד שנוצר בעת הזו הם 'כלואים' בבית. הם לא יכולים לצאת בכעס אלא להיכנס לחדר בטריקת דלת. זה לא נעים, אך חשוב לאפשר להם זאת.
"זכרו שאין להם אפשרות לצאת ולהיפגש עם חברים, לבלות, לנסוע באוטובוסים, להרגיש עצמאיים, להתנסות בחוויות חברתיות ולבנות את האישיות שלהם כנבדלת ממה שאולי מוכר ומצופה מהם בבית. תוסיפו לזה גם הורמונים ותקבלו אריה בכלוב - מסתובב מקצה לקצה, נוהם וזועף או ישן הרבה. לפחות החדר שלהם הוא המקום לעצמם. כרגע הוא כל עולמם.
"באשר למצב החדר, הורים רבים מתלוננים על מצבו, אך חשוב לקחת אוויר ובמיוחד בתקופה הזו לשחרר את השליטה לפחות במרחב הזה. הוא באחריותם והם צריכים להרגיש בו נעים ונוח, מקום אליו יוכלו לברוח. במידה והיא או הוא חולקים חדר עם ילד נוסף, השתדלו לתת לו את הזמן לעצמו ולאפשר לו לעשות את השינויים וההתאמות של החלק שלו בחדר לתהליך ההתבגרות (מצעים בוגרים יותר, החלפת תמונות וכיו״ב)".
כיצד אפשר לעודד אותם באופן שיהיה אפקטיבי?
"צריך לעודד אותם לסמוך על עצמם, לשמור על הכללים ולהבהיר, שזה מצב זמני. כוונו אותם להוציא מהזמן הזה את המיטב. חשבו יחד איתם מה היו רוצים ללמוד ולפתח עכשיו ואולי זו גם הזדמנות לסדר חדר יותר בוגר או לאמץ תחביב חדש."
מה עם סדר היום – לתת להם לישון כמה שירצו או לשלוט גם בסדר היום שלהם?
"מאחר וכל הווייתם של בני הנוער היא הכמיהה לעצמאות, ככל שינסו לשלוט בהם ובסדר היום שלהם, כך הם יתמרדו יותר", אומרת קרן ומוסיפה שעדיף לדבר איתם ולהגדיר ציפיות ומחויבויות, אך להשאיר להם את החופש לתכנן לעצמם את הזמנים בעצמם.
"אם הם צריכים עזרה, הם יוכלו לבקש אותה אך בגדול - סמכו עליהם. תנו להם את ההזדמנות לקחת על עצמם אחריות ובמידת הצורך גם לשאת בתוצאות.
"אם הם צריכים לקום בבוקר למפגש זום כיתתי הם ישימו לעצמם שעון אחרת יפספסו, זה אינטרס שלהם להיות חלק. תחשבו על זה - כשאתם לוקחים את האחריות ועושים עבורם הכל, כמה מקום באמת נשאר להם כדי ללמוד ולגדול?"
מה עושים עם המסכים, הפצצה הגדולה כמעט בכל בית אבל גם הקשר שלהם החוצה בימים אלה?
"ההורים ניידים ויוצאים מדי פעם לסידורים, חלק גם עובדים, אך הנוער לגמרי מקורקע. מסכים הם הבריחה שלהם לעולמות אחרים ולמפגשים חברתיים. גם במקרה הזה לנסות לשלוט בהם יגרור מרד. עדיף לנהל שיח משפחתי, לדבר על הנסיבות ולהגדיר את המחויבויות של בני הבית לעצמם, לבני משפחתם, לבית וללימודים. עם בני הנוער, כל עוד הם עומדים במחויבויות, עדיף לשחרר. חשוב שילמדו לנהל את עצמם ואת זמנם".
האם שווה לתת להם משימות בשגרה היומית המשפחתית?
"בוודאי, הם עדיין חלק מהמשפחה וחשוב שיתרמו את חלקם במשימות יומיות ובפרויקטים משפחתיים. הם צריכים להיות אחראים למשימות יומיות שבאחריותם. מצופה מהם גם להשתתף בפרויקטים משפחתיים. זה חלק מההוויה והחוויה וחשוב גם עבורם וגם עבור המשפחה".
כנראה שחיי החברה שלהם, אלה שלא קיימים כרגע, הכי חסרים להם. איך אפשר לשחרר להם מעט מאלה כעת?
קרן מבהירה את הברור מאליו: "חשוב לשמור על הכללים המחייבים את כולנו ולכן זה לא תלוי בהורים לשחרר אותם לחברים, מה שכן אפשר לחשוב יחד מה הם כן יכולים לעשות במסגרת ההגבלות, חוץ מתקשורת במסכים. עדיין אי אפשר להיפגש בקבוצות, אך למשל ספורט מותר בזוגות, ואם לא מאותו בית מחויבת שמירה על 2 מטרים ולכן אפשר לתאם עם חברה או חבר לצאת להליכה, לריצה או לשבת לשיחה, תוך שמירת מרחק ועם מסכה".
יש עוד רעיונות שקרן מציעה כמו לאפשר להכין מאכל אהוב או יצירה ולצרף כמה מילים ולהשאיר ליד הדלת כהפתעה משמחת לחברים, לכתוב מכתב ולשלוח בדואר. "זה אמנם לא משהו שעושים בעידן הדיגיטלי אך זו חוויה לגמרי אחרת ומשמחת. אפשר ליצור חידות ומשימות ולשלוח אחד לשני ואפשר אפילו לשחק יחד משחקי קופסה מסוימים בשיחת וידאו – 'שח-מט', 'בול פגיעה' או 'צוללות'.
ליאת קרן היא מטפלת משפחתית מוסמכת, מייסדת מרכז "מתחברים " לכישורים חברתיים
בשיתוף תלמה
לפנייה לכתב/ת 
