"העבודה ירדה, זה לא מתקרב למה שהיה קודם"
צפו: שוק הכרמל חוזר לחיים בצל ההנחיות החדשות, אבל מה עם הקונים? מוסי פנסטר, בעל חנות דגים בשוק: "אנשים מגיעים בטפטופים, יש מעט מאוד קונים"
צפו: ביקרנו בשוק הכרמל אחרי הפתיחה המחודשת
אחרי שהקורונה סגרה להם את הבסטה, המסעדות ודוכני האוכל בשוק הכרמל מנסים לחזור לחיים: בלי התקהלויות, עם מסכות, עם גדרות הפרדה שעומדות בכל היציאות והכניסות של השוק. לאט לאט מרגישים כאן את החזרה לשגרה ואת תנועת הלקוחות, אבל דבר אחד ברור - זה עדיין לא מה שהסוחרים חיכו לו אחרי חודשיים של סגר.
.jpeg "(צילום: ירון ברנר)")
למוסי פנסטר יש חנות דגים ותיקה בשוק הכרמל. בימים שלפני הקורונה, היה קשה להתקרב עד לויטרינה מרוב כמות האנשים שצבאה על החנות. היום פנסטר עומד שם ומחכה שיבואו אנשים, והם לא מגיעים: "השארתי את הדגים במקרר, אין לי למי להוציא אותם, מי יבוא לראות? האנשים מגיעים בטפטופים, יש מעט מאוד קונים. בחודשיים האחרונים התפנו פה לפחות עשרה דוכנים של סוחרים, המצב לא משהו. אין כאן את החופש שהיה קודם כשאנשים באו לשוק, נהנו ובילו בבתי קפה ובמסעדות והיה שמח. הכל כנראה אילו עצוב כאן".
דודו מדוכן המעורב, שותף לתחושות: "ההרגשה לא נעימה, מותר להתקרב, אסור להתקרב, כן כפפות, לא כפפות, זה מסבך את הכל. כל הכניסות הצדדיות של השוק סגורות ומתוחמות בגדרות. אנשים עדיין לא מרגישים שהם יכולים לבוא לשוק, להחנות את האוטו בחניון ולהרגיש את חויית השוק. האנשים באים, קונים ובורחים".
שומרים על אופטימיות
הסוחרים משתדלים לשמור על אופטימיות, לחייך מתחת למסיכה ולהאמין שבקרוב יהיה טוב - כמה בקרוב? אולי עוד חודש, אולי קצת יותר ואולי ברגע שכל זה באמת יהיה כבר מאחורינו.
"מצב הרוח ירוד כאן לא מתוך פחד שמשהו לא יחזור להיות כמו שהיה, אלא בגלל שיש פחות צעקות של בעלי בסטות", אומרת לילי בן שלום, שפתחה רק לפני מספר חודשים את המסעדה שלה בשוק. "אני חושבת שברגע שאין את הוייב של השוק, כשאין את הצעקות ואת הצרחות ואת הלחץ, אז כשמשהו שקט הוא הופך להיות עצוב באופן אוטומטי. פתחתי מסעדה לא בגלל האוכל אלא בגלל האירוח, אני אוהבת לשמח אנשים ולחבק אותם. אני מתגעגעת ללקוחות שלי. אני מרגישה שהשבוע אני מתחילה הכל מחדש, ומחכה בפתח המסעדה שלי, כמו בהתחלה. אבל
שום דיכאון לא יביא את הפתרון או את התרופה, רק שמחה היא התרופה".
