ראיית הסיפוח במשפט נתניהו

רה"מ יודע שהריבונות אינה רק מורשתו ההיסטורית, אלא גם הראיה לכך שמשפטו האישי הוא משפטו הימין כולו. לכן הוא מקדם את ההליך לאט

אלישע בן קימון עדכון אחרון: 26.05.20 , 07:51

השופטים בפתיחת הדיום הראשון במשפטו של בנימין נתניהו (צילום: עמית שאבי)

נתניהו בבית המשפט ביום ראשון(צילום: עמית שאבי)

ביום ראשון בצהריים, בזמן ההצהרה שנשא בנימין נתניהו לפני תחילת הדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים, הסתובבו ראשי יש"ע בכנסת, אוחזים במפת "עסקת המאה" עמוסת המובלעות והמדינה הפלסטינית, ודילגו בין הח"כים שנכחו במקום. המטרה הייתה לשכנע אותם שמדובר במתווה מסוכן. שני האירועים האלה, שהתקיימו במקביל אך לכאורה מנותקים זה מזה, קשורים בהיבט שלא זכה לתשומת הלב הראויה בכל הנוגע למשפט הציבורי שאותו מנסה נתניהו לנהל בשם הימין הישראלי: ההיבט האידיאולוגי. אם תרצו, הראיה האידיאולוגית.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

ההנחה הרווחת היא שמטרת פרסום "עסקת המאה" הייתה להביא לנתניהו ניצחון בבחירות מרץ. הוא עצמו קשר בין המועדים. הוא רתם את הנהגת המתנחלים - חלקם בירכו אותו על כבש המטוס בדרך לארה"ב וחלקם נסעו להיות לידו בוושינגטון - ואף אמר: "מיד אחרי הבחירות נחיל את הריבונות".

המתנחלים, שסברו שמדובר באירוע שמימושו מחכה מעבר לפינה, נרתמו להגשמת חלום בן עשרות שנים. אבל צעדי הסיפוח הופכים איטיים, מדודים וקצרים. הם מתקדמים לאט. ממש כמו ההליך המשפטי של ראש הממשלה.

בנאומו ביום ראשון בחר נתניהו לא להתעכב על ראיות חותכות. הוא לא דיבר משפטית. הוא דיבר פוליטית, מדינית והיסטורית. הוא ניסה לבדל עצמו ממנהיגי ימין אחרים כמו מנחם בגין שהחזיר את סיני או אריאל שרון שפינה יישובים בגוש קטיף. אני לא "פודל מהימין", הוא סינן, אני לא מפנה יישובים.

לאט לאט, ובצדק לשיטתו, מטמיע נתניהו בתודעת הציבור את ההנחה שלפיה הריבונות תתממש רק אם הוא יישאר בתפקידו. את חלום הסיפוח הוא שומר על אש קטנה ובמרחק נגיעה. אם אני אלך, הוא רומז, זה לא יקרה.

חלק מהמתנחלים סבורים שבעסקת המאה מוותרים יותר מאשר מספחים. יו"ר מועצת ישע דוד אלחייני כבר הצהיר שהוא מעדיף לוותר על ריבונות במתווה הקיים. "הונאה", הוא הגדיר את ההסכם. אפילו ח"כ אבי דיכטר הגיע למועצת בנימין כדי לשמוע מראש המועצה ישראל גנץ ש"אסור להתפתות אחר מקסמי השווא. אני מודאג מהמפות החסויות שנרקמות עם האמריקנים".

מנגד, ראשי מועצות אחרים דוגמת עודד רביבי מאפרת מטפחים יחד עם אנשי נתניהו נרטיב שלפיו הריבונות עוד רגע יוצאת לפועל ואסור בשום אופן לפסוח על ההזדמנות.

נתניהו יודע שהסיפוח יהיה לא רק מורשתו ההיסטורית, אלא גם הראייה המשפטית-ציבורית לצדקתו ולרדיפתו, זו שתוכיח שמשפטו האישי הוא משפטו של הימין כולו. לכן הוא מקדם את ההליך לאט ובזהירות, בתקווה שבית המשפט יתנגש עם ההמון, ועדיף בנקודה מאוחרת ככל שניתן.

את נתניהו מעניין הסיפוח אבל יותר מכך המשפט. את המתנחלים מעניין המשפט אבל יותר מכך הסיפוח.