עד אותו רגע מאחורי הקלעים, א' הרגישה שזה הערב שבו כל חלומותיה מתחילים להתגשם. היא שחקנית תיאטרון צעירה וכבר על הבמה בהצגה מצליחה עם שמות נוצצים, ובראשם משה איבגי. והנה, הערב היא באולם שהכירה כל כך טוב משנות ילדותה: כאן הייתה יושבת שעות כנערה, מביטה בשחקנים, ומדמיינת את עצמה במקומם. כשעמדה לעלות על הבמה, אף אחד לא ידע על הסוד שהיא נוצרת כבר חודשים ארוכים: כל הניסיונות הקודמים של איבגי, לדבריה, לגעת בה, ללטף, להציע סקס, אפילו להתנפל עליה בדירתו. אבל הערב? הערב הזה היה כולו שלה.
ואז זה קרה.
"התפקיד שלי היה קטן", חושפת א' בראיון. "סיימתי סצנה וירדתי מהבמה. איבגי ירד כמה שניות אחריי. מאחורי הקלעים זה מקום מאוד־מאוד חשוך. הבמה היא מקום מלא פנסים, והמעבר הזה, ממקום מלא אור למקום מאוד חשוך, לפעמים גורם לשוק של כמה שניות. צריך ממש לפלס את הדרך בחשיכה. בנקודה הזו, איבגי חיכה לי. הוא ארב לי ממש כמו חיה שמשחרת לטרף. הוא פתאום צץ משום מקום, לא הספקתי אפילו לראות אותו, רק הרגשתי אותו. הוא הצמיד אותי לקיר ודחף את הלשון שלו לפה שלי, הצמיד את האגן שלו לאגן שלי, ודחף את הלשון שלו כמה שרק היה יכול פנימה.
כתבות נוספות למויי +ynet:
"קרה לי שם בדיוק מה שלפעמים אומרים שקורה בתקיפות מיניות: אני קפאתי. הגוף שלי פשוט קפא. הוא דחף לי את הלשון שלו בצורה שאי־אפשר אפילו לקרוא לה נשיקה. הרגשתי כאילו הוא דחף את הזין שלו לתוך הפה שלי, ככה הלשון שלו הרגישה. זה פשוט היה מלא־מלא לשון לפה שלי, זה היה נורא. אני לא זוכרת לגמרי איך זה הסתיים, ולא זוכרת בדיוק כמה זמן זה היה, אבל למזלי, הוא היה חייב לעלות לבמה. וזה נגמר. רגע אחד הוא היה מול הקהל, שנייה אחר כך תקף אותי, ואז חזר להופיע. כאילו כלום.
"עד שלא חוויתי את זה, לא האמנתי שזה יכול בכלל לקרות לי. לפני התקיפות שעברתי, כששמעתי נפגעות תקיפה מינית מספרות שקפאו בזמן התקיפה, לא הצלחתי להבין איך זה בכלל יכול לקרות. מה זה 'את קופאת'? תעיפי אותו ממך! אבל זה פשוט לא אפשרי. זה כמו להתלונן בפני אדם מעולף, למה לא הדפת את התוקף? הוא לא יכול, כי הוא מעולף. מבחינתי זה הרגיש אותו הדבר".
מה קרה אחרי זה?
"מה שעבר לי בראש מיד אחרי, זה 'פאק, הלוואי וזה לא היה קורה', וזהו. איפסנתי את זה איפשהו במוח, ומיד חזרתי להצגה. עוד הייתי צריכה לחזור איתו בהסעה, לא זוכרת מה הרגשתי באותה נסיעה. שמתי את זה מאחוריי, כדי להמשיך את ההצגה. מעולם לא דיברנו על זה".
לא רק את מה שעברה שם מאחורי הקלעים היא ניסתה לשים מאחוריה, אלא גם את כל הפעמים האחרות, את הסיוט של כל החודשים שקדמו. הפחד ניצח. גם כשכבר הפרשה התפוצצה, גם כשהשוטרים תישאלו אותה אם הותקפה על ידי איבגי, והיא סיפרה שלא, שלא קרה שם שום דבר. "אני ממש פחדתי שכל החלום שלי להיות שחקנית ייגדע", אומרת א'. "רק התחלתי לבנות את הקריירה שלי, והאינטרס שלי היה לשמור איתו על יחסים טובים. חששתי שכל תלונה שלי עליו תגרום לו למחוק את הקריירה שלי. אני זוכרת תרחישים איומים שרצו לי בראש: היה לי פחד שאני אשאר בלי כסף, שאהיה מחוסרת עבודה. הבנתי שלתת לו מה שהוא רוצה ולשכב איתו אולי יכול לקדם אותי כשחקנית, אבל זו אף פעם לא הייתה אופציה מבחינתי. רק המחשבה לשכב איתו כל כך מגעילה ודוחה אותי".
אז מה גרם לך לצאת עם הסיפור עכשיו?
"הסיבה שאני עכשיו רוצה לספר את הסיפור שלי, היא שעד יום ההרשעה שלו הייתי מנותקת מכל מה שעברתי. הדחקתי. בדיעבד, זו הייתה הפוסט־טראומה שלי: במהלך כל התקיפות שלו ידעתי מה הוא עושה ומה קורה, אבל לא הרגשתי את הכאב. הייתי מנותקת. לכן לא יכולתי לספר את הסיפור שלי. אבל ביום ההרשעה, הכל השתנה, פתאום הכל השתחרר. חוץ מזה, אחרי מהפכת MeToo גם העולם השתנה, ואני מקווה שהיום יש אפשרות להשמיע את הקול שלי, גם אם הוא מופנה נגד כמה מהאנשים החזקים בתעשייה, ושישמעו אותו. ויש עוד סיבה חשובה".
שהיא?
"שלא יכולתי לעמוד מן הצד כשראיתי שאיבגי הורשע במעשים כל כך דלים, לעומת מה שאני יודעת שהוא עשה לי במציאות. התעורר בתוכי קול פנימי, שאמר לי שאני לא יכולה לשתוק יותר".
ומה היית רוצה שכן יקרה?
"שהוא יודה באשמה וייקח אחריות, שיגיד סליחה לי ולכל הנשים שהוא הטריד ותקף. ואחרי שהוא יביע חרטה והתנצלות - שהוא לא יחזור לתעשייה. אני לא רוצה לראות יותר את האיש הזה בחיים. אני רוצה להמשיך לעבוד, לעשות אמנות, לשחק, בלי פחד והטרדות. הוא פגע בהרבה נשים, זו לא הייתה מעידה חד־פעמית. ופשוט לא מגיע לו לחזור. אני חושבת שזה פשוט המעשה הצודק. אבל לצערי, אני לא בטוחה שזה יקרה".
המפגש הראשון של א' עם איבגי נראה אחרת לגמרי: היא קיבלה הזדמנות שכל שחקן מתחיל היה מוכן לעשות הכל בשבילה - לשחק בהצגה בכיכובו של משה איבגי. “התחלתי את החזרות, והודיתי לאלוהים על מזלי הטוב: לשחק לצד השחקן משה איבגי. זה חלום של כל שחקן בתעשייה".
א' שקעה לתוך ההכנות האינטנסיביות להצגה, מבוקר עד ערב. באחד הימים, היא משחזרת, ניגש אליה איבגי והזמין אותה לאכול איתו צהריים. "הלכנו לאכול סושי. איך שחקנית צעירה יכולה לסרב לאכול עם איבגי סושי בצהריים?"
לדברי א', במסעדה איבגי הזמין אותה לקרוא תסריט בדירה שהוא מחזיק בקרבת מקום לצורכי עבודה, יחד עם מוזיקאי. א' מספרת שאיבגי סיפר לה שזה הולך להיות, "סרט מטורף עם הרבה דמויות, וקיוויתי שאולי יש שם דמות שעשויה להתאים לי".
ולא חשדת?
"לא, כי הכרתי אותו אז מהחזרות כאדם חביב ומקצועי, ועליתי לקרוא תסריט, לא הלכנו לאיזו סמטה אפלה. אז לא חשדתי. כשנכנסנו לדירה, ראינו את המוזיקאי שחולק איתו את הדירה, ואמרנו לו שלום. זה הרגיע אותי, כי הרגשתי שזה הופך את הסיטואציה ליותר מקצועית, שזה מקום שעובדים בו".
ומה קרה בדירה?
"השעה הייתה בערך 14:00, והתחלנו לקרוא את התסריט. אחרי זמן מסוים הוא אמר: 'אולי תבואי לעשות איתי שנת צהריים?' זו הייתה הצעה ממש מוזרה. לא ידעתי כל כך מה לעשות".
זו באמת הצעה מוזרה, בנקודה הזו לא חשדת?
"חשדתי, אבל לא היו סימנים מקדימים שהוא מכוון לשם. הוא הראה לי את המיטה שלו והסביר שכל יום הוא עושה שנת צהריים במשך 25 דקות, וזה מה ששומר אותו רענן להמשך היום. אני זוכרת שחשבתי שההסבר שלו לא כל כך נראה לי הגיוני, ומיד אחר כך אני זוכרת שהוא נצמד אליי והתחיל לעשות בי כמו 'סקס יבש'. הוא נע והתחכך בי שוב ושוב. אמרתי לו: 'די, תפסיק, זה לא מתאים, יש לי חבר'. הסיטואציה הזו הייתה קשוחה. הייתי צריכה לחשוב על דרך להיחלץ משם, להימלט מהבית שלו. אני זוכרת את היציאה מהדירה הזו ממש במעורפל".
חשבת להתלונן?
"חשבתי שאם אתלונן זה יהיה סוף הדרך שלי בהצגה".
אז איך הצלחת לשחק איתו על הבמה אחרי התקיפה?
"זה בדיוק המנגנון של הפוסט־טראומה: הקורבן מדחיק כל מה שהיה, וממשיך הלאה. עד שהכל מתפרץ. על הבמה, איבגי הוא פרטנר מצוין, מישהו שכיף לשחק איתו, הוא אולי אחד השחקנים הכי טובים ששיחקתי איתם. הלוואי שהייתי יכולה רק לעבוד על הבמה, כי שם הוא כמעט ולא היה יכול להטריד ולתקוף אותי".
החזרות הסתיימו, ההצגה החלה לרוץ. מהר מאוד, כך מספרת א', היא הבינה שמה שקרה שם בדירה לא היה חד־פעמי. עכשיו הסיוט שלה הפך להיות רכב הוואן שאסף אותה, את איבגי ושחקנים נוספים, כאשר ההצגה התקיימה באולמות מרוחקים. "הוא היה מטריף אותי, זה היה כל הזמן", היא מספרת. "הוא תקף אותי גם מחוץ לוואן, אבל בוואן זה פשוט היה בלתי נפסק".
מה קרה בוואן?
"הוא היה מתיישב לצידי מתי שרק היה יכול. הוא היה מלטף לי את הרגל, את הירך. הוא לא נגע לי באיבר המין, אבל הוא מאוד־מאוד התקרב. הכל היה מעל המכנסיים. זה היה כאילו במקרה היד שלו הגיעה לירך שלי, אבל היא פשוט נשארה שם. אני לא זוכרת נסיעה אחת שהוא התיישב לידי וויתר על האפשרות למזמז אותי. הרבה פעמים הוא מיזמז אותי תוך כדי שהוא עשה משהו במקביל, נגיד דיבר או התכתב בטלפון. הייתי מנפנפת אותו, מזיזה לו את היד ואומרת לו בנחמדות, 'די, יש לי חבר'. הוא ענה לי: 'גם אני נשוי'. ואני הרי פגשתי את אשתו ובנותיו. רציתי להקיא. אבל לפעמים זה היה ממשיך".
מה עשית כשהוא לא הפסיק?
"אני זוכרת שהיו פעמים שכבר ויתרתי. הייתי אומרת לו להפסיק ואז היד שלו הייתה חוזרת. ואז שוב הייתי אומרת לו שיפסיק, ושוב היד שלו הייתה חוזרת. לכן היו פעמים שלאחר כמה ניסיונות להעיף ממני את היד שלו, פשוט ויתרתי ונתתי לו להמשיך".
איך הגיבו שאר היושבים בוואן?
"בגלל שהייתי עולה אחרונה, ישבתי ברוב הנסיעות בספסל השלישי או האחרון, אז היה יותר קשה לראות את המעשים של איבגי. אבל גם אם אחד מהשחקנים היה רואה שהיד שלו עליי, זה לא היה מזיז לו. להגנתם, אני יכולה להגיד שלא עברתי אונס מאחורה, לא צרחתי לעזרה והם לא באו לעזור לי. יכול להיות שהם חשבו שיש ביני לבין איבגי איזה פלירט שכזה".
אבל בשום צורה לא היה ביניכם פלירט.
"ברור שלא. מה שהיה ביני לבין איבגי זה ממש לא היה פלירט הדדי או משהו שקרוב לזה. היד שלי מעולם לא הייתה על הירך שלו או בשום מקום אחר בגוף שלו. הוא דחה אותי אז וגם היום. אמרתי לו אולי עשרות או מאות פעמים שיפסיק, והוא פשוט המשיך והמשיך נגד רצוני".
זה בטח היה מאיים מאוד לבקש ממנו שיפסיק.
"כן. הרגשתי במלכוד. לא רציתי שייגע בי. סבלתי מזה ממש. אני זוכרת תחושה פיזית של מועקה נוראית כל פעם שהיד שלו הייתה עליי. כשזה לא היה נפסק ‑ ולרוב זה לא היה נפסק ‑ ניסיתי להגיד לעצמי שאולי זה לא כל כך נורא. כולה יד על הירך. פחדתי שאם אני אעיף אותו יותר מדי פעמים, הוא בסוף ייעלב ממני, יתעצבן עליי וזה יתנקם בי. חששתי שהמחיר שאני עשויה לשלם בדרישה להעיף את היד שלו ממני גבוה מהמחיר של לשתוק ולספוג. באותה תקופה הייתי סתם שחקנית, והוא, משה איבגי, שיחק בכל סרט וסדרה ישראלית. חשבתי לעצמי: האם אני באמת הולכת להילחם בכל מחיר ביד הזו שנמצאת על הירך שלי?"
ומה החלטת?
"כשהיו בי הכוחות, התנגדתי. וכשהם אזלו, ויתרתי. היום אני יודעת שהמחיר שאני משלמת הוא עצום".
לעיתים, כך מספרת א', איבגי נהג להוסיף לנגיעות גם בקשות מילוליות ממוקדות. "בנוסף לידיים שהוא שלח אליי, הוא הציע לי לעשות איתו סקס. הוא היה כל הזמן אומר לי: 'נעשה אני ואת סקס, יהיה לנו כיף, תני לי לעשות לך טוב'; או 'בואי, מה אכפת לך, אני אעשה לך כיף'. היו גם תיאורים יותר מפורטים. הוא היה אומר לי את הדברים האלה תוך כדי שהיה ממזמז לי את הירך, ובזמן שאני אומרת לו שוב ושוב שאני לא בעניין. הטקסטים האלה היו נוראים. וזה חזר על עצמו".
זה קרה רק בוואן?
"בוואן זה היה קלאסי עבורו, כי זה מקום שאף אחד לא רואה אותו, והנסיעות בדרך כלל לא היו קצרות. אבל היו עוד מקומות. כשהיינו מגיעים לאולמות, הוא היה גם שולח ידיים".
את זוכרת מקרה ספציפי?
"אני זוכרת מקרה אחד שקרה בחדר ההלבשה בתיאטרון שבו עבדנו. הוא קרא לי לבוא לחדר שלו, ונוצר שם איזה אקסטרה מזמוז. אני לא זוכרת בדיוק מה קרה שם, אבל הרגשתי שזו הייתה עליית מדרגה מבחינת התעוזה שלו. הוא עדיין לא התנפל עליי כמו שקרה בהמשך, אבל זה היה משהו אינטנסיבי, מתוכנן, כשאין אף אחד בחדר. הוא זיהה הזדמנות ורצה לממש אותה".
אחר כך לדבריה, הגיע האירוע שבו איבגי לכאורה נישק אותה בכפייה בחשיכה מאחורי הקלעים. אבל א' מספרת שההדחקה שלה המשיכה. מסביב, אף אחד לא ידע כלום: חבריה וסביבתה הקרובה היו מוקסמים מהעובדה שהיא ואיבגי עובדים יחד. "שאלו אותי: 'נו איך הוא במציאות? הוא באמת כזה מוכשר?' קיבלתי פידבקים שאני ביג־שוט, סיפור הצלחה, שאני משחקת לצד שחקן גדול כמו משה איבגי. המחיר של לחשוף את השקר הזה, שבעצם אני משחקת לצידו, אבל הוא מטריד ותוקף אותי, זה מחיר גבוה וקשה שצריך לשלם. להגיד: 'כן, אני משחקת עם איבגי. כן, הוא מדהים על הבמה. כן, אנחנו עובדים מעולה. אה, וגם שכחתי לומר לכם שהוא מטריד ותוקף אותי כבר למעלה משנה'. המחיר הוא ביטול המוניטין וההישגים שבנית בעצמך בעמל רב: משחקנית שמשחקת לצד איבגי אני בעצם 'סתם מישהי' שנפגעת ממנו מינית וסובלת. זה מחיר שלא קל לשלם".
בשלב מסוים, א' מספרת שהבינה עוד משהו: שהיא לא היחידה. "הייתי בחדר איפור עם עובדת הפקה, שאני ממש אוהבת אותה, אישה מבוגרת. אמרה משהו כמו 'נו, אבל משה שולח להרבה נשים ידיים'. אני הייתי בשוק. באותו הרגע בערו לי האוזניים: מה, זו לא רק אני שעוברת את הזוועה הזו? אז למה אף אחד לא עושה שום דבר? אז למה נתתם לי להיפגע?"
עד אז לא שמעת כלום?
"נכנסתי להצגה כשחקנית צעירה, ולא הספקתי לשמוע את סיפורי ההטרדות של איבגי ולדעת להיזהר ממנו. למרות התקיפה בדירה שלו, הנגיעות הבלתי פוסקות בהסעות והתקיפה מאחורי הקלעים, לא ידעתי שנשים נוספות סובלות בדיוק כמוני. עד אז חשבתי שהוא פשוט חרמן שרוצה לזיין אותי, ופשוט מנסה להתחיל איתי בצורה מאוד אגרסיבית. לא הבנתי שהוא טורף ששוחר לטרף בצורה כל כך שיטתית.
"כיום אני מבינה איזו תמימה הייתי, ושכל כך הרבה אנשים יודעים על זה. כמה ימים לאחר השיחה עם עובדת ההפקה, ניגשתי לשחקנית שהכרתי וסיפרתי לה שאיבגי מטריד אותי. זו הייתה אחת הפעמים הראשונות שדיברתי על זה עם מישהו. אז ביקשתי ממנה גם לשבת לידי בוואן כדי שהוא לא יוכל להתיישב לידי. כשזה קרה, זו הייתה הקלה".
לא חשבת לפנות להנהלת התיאטרון?
"חשבתי שזה חסר טעם לפנות אליהם".
אחרי שההצגה ירדה, א' המשיכה לשחק בהצגות אחרות ‑ הפעם בלי איבגי ‑ והסיוט שלה נגמר. או לפחות כך היא חשבה. מהר מאוד התברר לה שגם אם המעשים עצמם פסקו, הפצע בנשמתה היה רחוק מלהגליד. לדבריה, לימים יתברר כי כתוצאה מהתקיפות לכאורה, תאובחן אצלה תסמונת פוסט־טראומה מורכבת (C‑PTSD), מצב הנגרם מטראומות ממושכות, חוזרות ונשנות. החשש לספר ולשתף הוא חלק ממנגנון ההדחקה של התסמונת. "סיפרתי את זה רק לחברה אחת שלי, וגם זה לקח לי זמן. גם כשסיפרתי לה, לא הצגתי את זה ש'הותקפתי'. סיפרתי לה שאיבגי נישק אותי בכוח מאחורי הקלעים בהפתעה ושקפאתי".
ולבן זוגך?
"היה לי מאוד קשה לדבר על זה איתו כי זה בעצם להודות שאני קורבן של תקיפה מינית. כיום אני יודעת שהתכחשתי לחוויה הנוראית שעברתי, וזה התפרץ אצלי רק מאוחר יותר".
בינתיים, בינואר 2016, מתפוצצת ברעש גדול פרשת איבגי. היו עיתונאים שהחלו לשאול שחקניות שעבדו עם איבגי לגבי החוויות שלהן, וגם א' קיבלה טלפונים כאלו. "אמרתי לכולם שאני לא מעוניינת להגיב כרגע. ניסיתי רק להדוף את זה. אני זוכרת שהתקשר אליי עיתונאי, וסיפר לי שהם עושים כתבה גדולה על איבגי. אני ידעתי שאני ממש לא רוצה לשתף איתו פעולה. יום אחרי התקשרתי לאיבגי ליידע אותו שעושים עליו כתבה".
למה?
"בגלל הסיבה שהניעה אותי אז, ומניעה אותי עד היום: הפחד שהוא יחזור לתעשייה. הפחד הזה, שהוא יגלה שהתלוננתי ואהיה מחוקה מכל הפקה שהוא נמצא בה, או של אנשים שהוא מקושר אליהם. אין מישהו אחד שרצה להסתכסך עם איבגי באותם ימים. לכן, כשהעיתונאי דיבר איתי, בכלל לא חשבתי שיש סיכוי שיצליחו להפיל אותו. התקשרתי לאיבגי כדי לשמור על קשר טוב איתו, וכי כל כך פחדתי, שחשבתי שאם איכשהו הוא ישמע שלא אמרתי לו, הוא יתעצבן עליי. אז הודעתי לו כדי להראות לו שכאילו בחרתי צד: את הצד שלו".
ובלב?
"בלב רציתי שהאדמה תבלע אותו והוא ייעלם לי מהחיים. הלוואי שיקבל את העונש שבאמת מגיע לו על מה שעשה. שיישב בכלא".
א' ניסתה לעשות הכל כדי להישאר מחוץ לסערה, אבל אחרי כמה שבועות הטלפון שלה צילצל. הפעם זה לא היה עיתונאי, אלא שוטר. א' מספרת שהפחד מאיבגי היה כה חזק, עד שגם לחוקר אמרה שאיננה מעוניינת למסור פרטים. "אבל החוקר אמר לי בטלפון שאין לי ברירה, והציע לי שתי אפשרויות: או שהם יבואו אליי, או שאני אבוא לתחנה למסור עדות. הטעות שלי הייתה שלא התייעצתי עם עורך דין. הוא היה מסביר לי שאני ממש לא חייבת לשתף איתם פעולה. אמרתי להם שיבואו אליי הביתה. חשבתי שאומר להם שאני לא מעוניינת לשתף פעולה, ובזה ייגמר הסיפור".
6 צפייה בגלריה
איבגי בבית המשפט. “פחדתי שאם אני אעיף אותו יותר מדי פעמים הוא בסוף יתעצבן עליי וזה יתנקם בי"
(צילום: אלעד גרשגורן)
מה קרה בפגישה עם השוטרים?
"הם הגיעו שניים. חוקר אחד היה גבר מבוגר ענק; ואיתו שוטרת קטנה, שכמעט ולא הוציאה מילה. התיישבו אצלי בסלון. לפני שהתחלנו, השאלה הראשונה שלי הייתה, 'האם איבגי ייחשף לעדות הזו?' התשובה שלהם הייתה שבמידה ואתאר מעשים שהם עבירות פליליות, זה ייכנס לכתב האישום. כלומר, שאיבגי יידע מה שסיפרתי, שהוא יקרא כל מילה בעדות שלי. מאותו הרגע הבנתי שאני לא הולכת לשתף איתם פעולה. פחדתי שברגע שהוא ייחשף לעדות שלי נגדו, אני אהיה גמורה בתעשייה. אני מודה: חשבתי לעצמי שזה סיכון גדול עבורי לצאת נגדו. שמעתי שיש עוד נשים שהותקפו על ידו והעדפתי שהן תילחמנה את המלחמה, שאני כרגע לא יכולה לצאת אליה".
מה אמרת לשוטרים?
"פשוט עניתי על השאלות ששאלו ולא סיפרתי להם כלום מיוזמתי ונתתי הסברים מעורפלים".
לדוגמה?
"נגיד, הם שאלו אותי: 'האם הוא שם עליי ידיים?' עניתי להם שכן, אבל זה היה בקטע חברי. הם שאלו אותי האם הוא נישק אותי מתישהו? חמקתי מתשובה. כך החקירה התנהלה: החוקר הגדול שואל את השאלות, והחוקרת לידו בקושי מוציאה מילה, חוץ מדבר אחד שהיא לא הפסיקה לשאול אותי: האם הוא נישק אותי עם לשון? היא שאלה את זה שוב ושוב, בכל מיני צורות שונות. היא אפילו הייתה יותר אגרסיבית מהחוקר. עניתי להם על כל השאלות, וסובבתי את זה כך שהדברים לא יתפרשו כעבירה".
איך זה נגמר?
"בסוף החוקר אמר לי שאני סובלת מתסביך שטוקהולם. זה פגע בי מאוד ותיסכל אותי. בחייאת, אלו האנשים שבאו לעזור לי? קודם כל, הוא כנראה לא בקיא עד הסוף מה זו תסמונת שטוקהולם, כי אני ממש לא התאהבתי בתוקף המיני שלי ואף אחד לא שבה אותי. דבר שני, הרי התחלתי את העדות הזאת בלשאול אתכם אם איבגי יידע מה אמרתי. אלו המילים הראשונות שהוצאתי מהפה. אז אתם באמת לא מבינים שבכל החקירה שלכם אני מונעת מהתשובה שנתתם לי? איך אתם לא קולטים את זה?"
אבל בכל זאת, עד כמה שזה מפחיד וקשה, איך אפשר לחקור מקרה אם אין שיתוף פעולה מצד הנפגעות?
"שלא תבין לא נכון, אני מעריכה אותם, וניכר היה שהם רצו למצות איתו את הדין ושישלם על כל הרע שעשה לבחורות. אני מאמינה להם. אבל הם פשוט לא ידעו את העבודה".
מה הם פיספסו?
"הם לא הבינו מה עובר עליי. הם ששלחו לבית שלי חוקר, גבר ענק בגובה 1.90 מטר שישב אצלי על הספה, ואני הייתי אמורה לספר לו איך אני הותקפתי מינית, כשלידו יושבת אישה שלא מוציאה מילה מהפה, חוץ מלשאול כל חמש דקות 'הייתה לשון?' זה הצמד־חמד שאני אמורה לפתוח בפניהם משהו שמעולם לא פתחתי עם אף אחד? כשבאים לגבות עדות ממישהי שהוטרדה או הותקפה מינית, צריך לבוא עם עובדת סוציאלית או מישהו מבריאות הנפש. אם הייתה שם מישהי כזו, החקירה שלהם הייתה יכולה להניב הרבה יותר פירות, וכנראה שהייתי מדברת. היא הייתה מבינה מה עבר עליי. אבל הפגישה איתם הייתה קשה, הם פשוט המטירו עליי שאלות. הייתי במצוקה. כשהם יצאו מהבית, הרגשתי שמשהו לא טוב קרה".
נציין כי על מנת לאמת את גרסתה, 'ידיעות אחרונות' שלח את א’ לבדיקה במכון פוליגרף.
בינואר השנה, הורשע איבגי בביצוע מעשה מגונה, וזוכה מחמת הספק מביצוע שני אישומים אחרים. בשבוע שעבר הגישה הפרקליטות את דרישתה לעונש חמור במיוחד: 15 חודשי מאסר בפועל. פרקליטו טען כי אילו לא היה מדובר באיבגי, כלל לא היה מוגש כתב אישום, וטען כי העונש ההולם הוא כמה חודשי עבודות שירות.
מה לגבי ארגונים שמסייעים בנושאים כאלה? נגיד ארגון השחקנים שח"ם?
"שח"ם זה גוף מאוד חשוב שמסייע לשחקניות בהתמודדות מול הטרדות ותקיפות מיניות. במקרה של איבגי, אני מודה שהתאכזבתי מהם. ביום ההרשעה שלו הם פירסמו פוסט בפייסבוק שאומר ש'זהו יום עצוב מחד, שבו אדם בעל זכויות רבות בשח"ם ובתרבות הישראלית מורשע בגין עבירות חמורות כאלו', ומאידך, 'יש לראות מעשיו בחומרה הנדרשת ולהוקיע התנהגויות מעין אלו. אנו מחזקים את המתלוננות וקוראים לכל השחקניות והשחקנים לא לפחד ולפנות לגורמים הרלוונטיים'.
"מאוד הפריע לי שהם כתבו 'יום עצוב'. מבחינתי זה יום הכי שמח, שעבריין מורשע. זה לפחות נותן נחמה כלשהי לקורבנות. הרי הפשע נעשה ואחרי ההרשעה פשוט בית המשפט מכיר בזה, לכן זה יום שמח בטח עבור שחקניות שמיוצגות אצלכם".
מה רצית שיכתבו?
"שיפרסמו התנצלות בפני כל הקורבנות, על כך שנתנו לאיש הזה להיות חלק מקרבם כל כך הרבה שנים ולא ידעו על מעלליו ‑ או שידעו והעדיפו להתעלם. במקום זה מכריזים על 'יום עצוב'? זו ממש סכין בלב".
מה הם יכלו לעשות אחרת?
"מעבר להתנצלות, אני חושבת ששח"ם היו יכולים להסיק מסקנות מהמקרה הזה ולהבין איך פועלים כארגון כדי למגר תופעות כאלה בתעשייה. שח"ם צריך להיות הגוף שמגן על שחקנים במקרים כאלה, זה ממש אלמנטרי. הם יכולים להקים מאגר תלונות אנונימי כמו 'אחת מתוך אחת' ‑ כלומר ששחקנים או שחקניות בתעשייה שנפגעים מינית ממישהו ידווחו על כך לשח"ם. שח"ם יוכלו להצליב תלונות, ולהחליט אם לפנות למשטרה, להזהיר את התוקף מהמשך מעשיו. עצוב לי שהם לא עוסקים בזה מספיק, כי התעשייה מפוצצת במקרים כאלה".
6 צפייה בגלריה
איבגי בבית המשפט. “"הייתי אומרת לאיבגי כמה הוא פגע בי וכמה חלקים בי הוא פשוט הרס"
(צילום: אלעד גרשגורן)
ההרשעה של איבגי שיחררה אצל א' את כל השדים שניסתה לכלוא. היא קראה שוב ושוב את מה שעבר על הקורבן שהביא להרשעת איבגי. איך על סט הצילום ניגש וליטף את גבה החשוף; ואיך בעת צילומי הסדרה 'הבורר' נצמד לגופה, והכריז כי הוא רוצה "לזיין" אותה. סיטואציות שמבחינתה, היו מוכרות. משהו בתוכה נשבר, ולדבריה תוך כדי טיפול נפשי, הבינה שהיא בפוסט־טראומה. "כששמעתי שהוא הורשע על ליטוף בגב ואמר למישהי שהוא רוצה לשכב איתה נפלו אצלי הרבה אסימונים. הבנתי ש'פאק, אלוהים ישמור, איך רק על זה הוא הורשע?!' הייתי בטוחה שהדמות המפלצתית שלו תיחשף. באותו יום הבנתי שזה לא הולך לקרות".
זה היה גם הרגע שבו החליטה לספר לבן זוגה הנוכחי סוף־סוף על כל מה שקרה שם. "התקיפה הזו לחלוטין השפיעה על כל מערכות היחסים שלי מאז. אני לא מסוגלת לשאת המון סוגים של מגע בגלל אותן תקיפות, נגיעות דוחות, שעברתי באופן שיטתי במשך כמה שנים".
את מצטערת היום שלא התלוננת במשטרה?
"לא יודעת. בזמנו לא יכולתי אחרת. ובדיעבד, אני יודעת שהמחיר הנפשי שהייתי משלמת הוא עצום. גביית העדות אצלי בבית הבהירה לי כמה סבל יגיע מתהליך כזה".
עו"ד דיקלה טוטיאן זייד, המייצגת נפגעות עבירה, מבינה את החשש של נשים כמו א'. "גם בשנת 2020 קשה לנפגעי תקיפה מינית להיחשף, להתלונן או להשמיע את קולם. התיוג כ'נפגע' מגיע עם הרבה האשמה חברתית. זה מצער, אבל זה המצב ולראיה הסטטיסטיקות שמלמדות על תת־דיווח, סגירות תיקים וגם כאשר מוגשים כתבי אישום במרבית המקרים נלמד כי הם הסתיימו בהסדרי טיעון. לטעמי, נפגעי עבירה ראויים להכרה ולחיבוק החברתי לא פחות, לדוגמה, מנפגעי פעולות איבה או נפגעים מתאונות דרכים".
א', מה היית אומרת לנשים נוספות שלכאורה נפגעו על ידו, ועדיין חוששות?
"שאני מקווה שהצלחתי להיות פה גם בשבילן, ושתעשיית התרבות בארץ, שאני כל כך אוהבת, תעשה את השינויים האקוטיים המתבקשים בה. הייתה כאן מערכת שלמה של 'מבוגרים אחראיים', שכשלו בכשל מוסרי חמור. רבים ידעו על הפגיעות של איבגי, אבל שתקו. בעיניי, כל אלו שחשבו שהשחקניות הצעירות הן 'בשר תותחים' הם חוטאים לא פחות גדולים ממנו. איבגי אדם עבריין, אבל המערכת סיפקה לו את הקורבנות, ידעה ושתקה. וזה צריך להיפסק לתמיד. אסור שיימשך קשר השתיקה, יהיה מעמדו של התוקף בכיר ככל שיהיה.
"ולנשים שכן העזו לעשות את מה שאני לא העזתי ולהתלונן במשטרה, אומר: תודה לכן. אתן נפלאות, אמיצות ומעוררות השראה. בלעדיכן לא הייתי מעיזה להיחשף פה בשום צורה, וחשוב מכך, בלעדיכן - האיש הזה היה ממשיך להרוס חיים של אחרות".
אז איזה שינוי צריך להתחולל?
"כמו שכאשר מורה נחשפת לאלימות נגד קטין היא חייבת לדווח ואם לא זו עבירה פלילית, כך צריכה להיות אחריות ציבורית למנהל תיאטרון, למפיק, לבמאי וכו'. אולי לא פלילית, אבל בטח ציבורית. בסוף לקהל שצורך את האמנות מאוד אכפת אם אנשים נפגעו במהלך יצירתה. אם נשים היו מרגישות בטוחות לגשת ולהתלונן, יכול להיות שהתקיפות וההטרדות שלי היו נמנעות. סיפורו של איבגי מתרחש על פני עשרות שנים, ואני מקווה שבראיון הזה אצליח לשנות משהו קטן במאבק לחשיפת תקיפות והטרדות בעולם המשחק של ישראל".
ואם היית יכולה לומר משהו עכשיו למשה איבגי, מה זה היה?
"הייתי אומרת לו כמה הוא פגע בי וכמה חלקים בי הוא פשוט הרס, ומטיחה בו שהמינימום שהוא יכול לעשות, זה לקחת אחריות. להכיר בזה ולבקש סליחה. לשלוח ידיים ולספק את המאוויים הרגעיים שלך הורס חיים של אנשים. כשאני רואה את ההתנהלות הנוכחית שלו, שבה הוא לא לוקח שום אחריות ורק מנסה לזכות את עצמו כדי שיוכל לחזור לשחק, אני תוהה איפה ההכרה בסבל העצום שגרמת, איפה המבט לראי וההכאה על חטא. עם זה שהוא עדיין מתכחש ומקטין את הכל, ברור לי שהוא יחזור לתקוף. האדם הזה היה משתחווה מול קהל ותוקף שנייה אחר כך, מאחורי הקלעים. אם הוא יקבל חיזוק וחיבוק חזרה מהתעשייה עכשיו, כשהוא לא מביע בפועל שום חרטה ולא לוקח שום אחריות ‑ דור חדש של שחקניות ייפלו קורבן לסיפוק היצרים שלו, על כל המחירים שנגזרים מכך. ולצערי, אני מכירה את המחירים האלו היטב".
גם ד' לא תשכח מה קרה כשהביאה כוס קפה לחדר ההלבשה של איבגי.
ד' הייתה צעירה בת 24, שחלמה להיכנס לעולם הקולנוע. מבחינתה, כל תפקיד על הסט בא בחשבון. בשלהי שנות ה־90, חבר קרוב הציע לה עבודה כנערת מים על הסט של 'הבולשת חוקרת', סרט עטור כוכבים, שבראשם משה איבגי. "זה היה מאוד מרגש לעבוד עם איבגי, בוודאי בתחילת דרכי".
ביום השני לעבודה, ד' מספרת כי התבקשה להכין לאיבגי קפה ולהגיש אותו לחדר ההלבשה. "הבאתי לו את הקפה, ושוחחנו שיחת חולין בנחמדות. ואז פתאום הוא הצמיד אותי לקיר ודחף לי את הידיים לחזה וניסה לנשק אותי. זה הגיע בהפתעה גמורה. מיד דחפתי אותו ממני. אני לא זוכרת אם אמרתי לו משהו, אבל העפתי אותו ממני ויצאתי משם מהר. הייתי מאוד מבוהלת ורעדתי ממש ברמה שלא הצלחתי להמשיך להגיש שתייה".
אמרת לו משהו אחרי?
"אני זוכרת שאמרתי לאיבגי: 'איך אתה לא מתבייש? אני יכולה להיות בגיל של הבת שלך. מה היית עושה אם זה היה קורה לבת שלך?'"
ומה הוא ענה?
"הוא לא שמע את זה בכלל. אולי אני צריכה להגיד תודה שאיבגי הסלב שלח אליי ידיים".
ד' מספרת שמאז לא הסכימה שאיבגי ישחק בפרויקטים שבהם היא מעורבת. "את הנשים על הסט שלי אני לא מוכנה לסכן. הצלחתי 15 שנה לא לעבוד איתו אפילו פעם אחת. אני מקווה שמה שאני אומרת כאן יחזק את הנשים שהעזו להתלונן - ויעזור לשים סוף לתופעה הבזויה הזאת".
המפיקה ש' מספרת על מפגש עם איבגי, שלדבריה נגמר רע
ש' הייתה בת 27 כשעבדה בעבודתה הראשונה בתעשיית הקולנוע. כמו ד', גם היא החלה לעבוד בצילומי הסרט 'הבולשת חוקרת' בכיכובו של משה איבגי, בתפקיד הפקתי. התפקיד שלה כמעט ולא כלל קשר עם איבגי, אבל מדי פעם היא נשלחה לחדר המנוחה שלו, כדי ליידע אותו שהצילומים מתחדשים. "באחת הפעמים, כשהתבקשתי לקרוא לו, הוא אמר לי, 'בואי רגע, אל תלכי', סגר את הווילון מאחוריי וליווה אותי למקום שבו ישב. הוא התחיל ללטף אותי בחלקים שונים בגופי. לא הבנתי מה קורה, זה היה מפתיע, היה לי מאוד לא נעים ומלחיץ. הוא הביט בי וניסה לנשק אותי. התנגדתי ופשוט הסרתי את הידיים שלו ממני. אמרתי לו: 'לא, לא, אתה צריך ללכת לסט', פשוט פתחתי הוילון ויצאתי החוצה".
סיפרת למישהו?
"לא, לא דיברתי עם אף אחד על מה שהתרחש שם. זו גם לא הייתה הפעם הראשונה שהוא ניסה ללטף אותי. גם מחוץ לחדר שלו, בזמן האוכל או בעבודה במהלך הצילומים, הוא פשוט עבר סמוך אליי ושלח ליטוף מטריד שכזה, בלי שאף אחד ישים לב".
מה עשית אחרי המקרה בחדר?
"נמנעתי מלהיות בסביבתו לבד, וכשהתבקשתי לקרוא לו, פשוט נעמדתי מחוץ לחדר וקראתי לו שייצא. הוא בתגובה פשוט התייחס אליי כאוויר".
חשבת להתלונן?
"האמת שלא. בכלל לא חשבתי על זה באותו הזמן. נחשפתי לאורך השנים לכל כך הרבה דברים מטרידים שקרו על סטים, שפשוט זה התווסף לרשימה הארוכה".
עו"ד מיכאל כרמל, פרקליטו של משה איבגי, מסר בתגובה: "אין בכוונתנו להגיב לתלונות עלומות, שפרסומן בעיתוי זה מטרתו להשפיע על ההליך השיפוטי, מתוך מניעים אינטרסנטיים ומגמתיים. העובדות הינן כי במרבית האישומים איבגי זוכה ועל כן מסע ההשמצות והשטנה, מטרתו לשפוך את דמו שוב על מעשים שלא היו ולא נבראו. משטרת ישראל חקרה במשך חודשים ארוכים את אלו שעבדו עם איבגי לאורך כל הקריירה המוערכת והארוכה שלו, נשים וגברים כאחד, כאשר איבגי שיתף פעולה באופן מלא עם כל הגורמים הרלוונטיים. יש להצר על הרצון לפרסם כתבה זו לקראת סיום ההליך המשפטי מתוך מטרה לפגוע בעתידו ובגורלו של איבגי. איבגי מצא לנכון שלא להגיב להשמצות ללא כל כיסוי. במשך חמש שנים איבגי ספג את ההשפלה הציבורית, עת נמנע מעיסוקו במקצוע ובחר לנהל את ההליך השיפוטי על פי דין".
סייעה בהכנת הכתבה: נעם ברקן
