סימנים מגלגולים קודמים: הצלקות שלנו
האם האופי איתנו אנחנו נולדים הוא תוצר של גנים או שחוויות ילדות מוקדמות הן אלו שקובעות אותו, ומה לגבי גלגולים קודמים של חיינו, האם להם יש חלק בבניית האופי שלנו? לאונרדו דניאל בוחן את העניין דרך סיפור אישי של אישה אחת עם שתי צלקות
מאיפה נובעים הפחדים שלנו, מהו שורש החוויה הראשונית שלימדה אותנו להגיב בצורה מסוימת במצבים מסוימים, להרגיש חזקים כלפי פנים וכלפי חוץ או פגיעים וחסרי ביטחון ובעלי תפיסה עצמית רדודה?
האם נולדנו עם אופי מסוים כי ככה רצה הגורל, או הגנים, או שאולי אנחנו תולדה של חוויות הילדות המוקדמות שלנו מול הורינו ומול הסביבה החברתית?
יש הרבה תיאוריות פסיכולוגיות של פסיכולוגים מפורסמים, כמו פרויד, קרל יונג, ז'אן פיאז'ה, פרדריק סקינר, אברהם מאסלו, אלפרד אדלר ועוד רבים, שמנסות להסביר את טבע האדם מכל מיני זוויות של סיבה ותוצאה שקשורות לשלבי ההתפתחות של האדם, לחוויותיו הראשוניות, ויכולותיו המולדות והנרכשות במהלך חייו, ולצרכים שיש לכל אחד מאתנו ושעלינו לספקם כדי להיות מאושרים.
עוד כתבות על כירולוגיה:
רוב התיאוריות מתחילות לספר את סיפורו של האדם מהרגע שהוא נולד, ומעטים גם מתייחסים לחוויות העובר ברחם אמו כמשפיעות בצורה כזאת או אחרת על הפסיכולוגיה של הילד שעומד להיוולד והמבוגר שהוא יהפוך להיות, אבל שם זה נעצר.
רוב רובה של הפסיכולוגיה בת ימינו נותרת בגבולות החיים הנוכחיים וההשפעה שלה על אופיו ואישיותו של האדם, ומתעלמת מהמסעות הרבים שעובר כל אדם בצורה של נשמה, בין גלגולי חיים שונים, מלבד מקרים בודדים של פסיכולוגים ופסיכיאטרים, כמו מייקל ניוטון, בריאן וייס ודומיהם, שחקרו את חוויות האדם בין גלגולי החיים.
בספרו "שורשים ושיעורים בזמן", מתאר הפסיכיאטר בריאן וייס, שמכהן כראש המחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים "הר סיני" בפלורידה, מקרה בו מטופלת בשם קתרין,שסבלה בחיים אלה מפחד ממים, טבעה בים בגלגול קודם, מה שגרם לה לרגש האימה מכל קירבה לים או מים בחיים הנוכחיים.
האימה מפני המים הייתה עבור קתרין רגש כלוא שנקבר עמוק בתוך הווייתה, וכאשר אותו רגש מועלה אל המודעות ומנוקה מהמערכת שלה, היא יכלה לחזור אל חייה ללא הפחד המשתק שהיה לה במהלך חייה עד לאותה נקודת זמן.
טראומות מחיים קודמים
ככירולוג, מאבחן אישיותי ומטפל, אני יכול לומר שאצל הרוב המכריע של המטופלים, הרגשות הכלואים שהם סוחבים איתם ושמונעים מהם להרגיש שלמים בחייהם, לא נוצרו בחיים האלה אלא באחד מגלגולי החיים הקודמים של אותו אדם.
החוויות שהם עברו בחייהם הנוכחים הן בבחינת "תזכורת" לאותה חוויה ראשונית שהולידה את הרגש הכלוא בגלגול חיים אחר.
לדוגמה, אדם שסובל מפחד נטישה, יכול להסביר זאת בכך שכשהיה קטן ההורים שלו יצאו מהבית כשהוא ישן וכשהתעורר לא ראה אותם וזה יצר אצלו את חוויית הנטישה, למרות שהוריו אולי יצאו רק לכמה דקות לקנות משהו בסופר.
כשבודקים לעומק באמצעות תהליך של ניקוי רגשות כלואים, נוכל לגלות שהפחד מנטישה נובע מחוויה מוקדמת הרבה יותר שחווה אותו אדם בגלגול חיים אחר, חוויה שהותירה לו צלקת עמוקה, שרק קיבלה תזכורת בחיים הנוכחיים בדמות האירוע בו הילד התעורר במיטתו ומצא את עצמו לבד בבית.
רק כאשר נשחזר וננקה את הרגש הכלוא הראשוני, יוכל האדם להשתחרר מהכבלים שליוו אותו במהלך מספר מחזורי חיים ולהתחיל להרגיש חופשי באמת.
סיפור כזה הוא הסיפור של מ' והצלקת מגלגול אחר.
הצלקת של מ'
מ' היא אישה בשנות ה-40, אמא לילדים, שעובדת בתחום הרפואה. אישה חייכנית, מקסימה, חכמה ובעלת נתינה רבה. היא הגיעה אל הקליניקה כדי לבצע אבחון כירולוגי אישיותי מקיף דרך כף היד ולאחריו המשיכה לתהליך טיפול והעצמה כדי לשפר את רמת האסרטיביות שלה ולהגביר את הנחרצות וההחלטיות, בעיקר בתוך מערכות יחסים זוגיות.
באותה פגישה טיפולית התחלנו תהליך של ניקוי רגשות כלואים כדי לגלות ולנקות את הרגש שמונע ממנה להתבטא בביטחון מול בן הזוג.
רוב האנשים אוצרים בתוכם מספר של רגשות כלואים מחיים אלה או מחיים קודמים, שנוצרו כתוצאה מאירוע טראומתי שהציף רגש שלילי שלא עובד כהלכה, ואותו רגש כלוא מתבטא במצבים רגשיים קשים, התנהגויות שפוגעות בהשגת המטרות של האדם ופגיעה בהתנהלותו מול עצמו ומול הסובבים.
תהליך של ניקוי רגשות כלואים הוא תהליך רוחני בעיקרו שמשלים את האבחון הכירולוגי המדעי, והוא נעשה באמצעות הדרכה עליונה דרך תקשור מטוטלת.
כשהמטוטלת בידי, אני עובר על רשימה בספרדית של כ-60 רגשות כלואים אפשריים שמחולקים בטבלה ל-6 שורות ו-2 טורים. "אני מבקש לדעת מה הרגש הכלוא של מ' שנכון לנו לנקות כרגע", אני אומר ומתחיל לעבור עם המטוטלת על העמודות והשורות. המטוטלת מתחילה להסתובב על עמודה ב', שורה ב'. בתוך כל תא של עמודה ושורה ישנם 5 רגשות אפשריים. וכשאני מעביר את המטוטל על הרגש "Baja Autoestima" שבספרדית פירושו "הערכה עצמית נמוכה", המטוטלת מתחילה להסתובב, מה שמסמן שזה הרגש הראשון שכלוא בתוך מ' שאותו נצטרך לנקות. השלב הבא הוא לבקש אישור לדעת באיזו תקופת חיים ובאיזה שנה התרחש האירוע שגרם להיווצרות הרגש הכלוא.
המידע שמתקבל הוא שהאירוע התרחש לפני 14 גלגולי חיים של מ', בשנת 1112 לספירה.
רגשות כלואים הם אנרגיה שיכולה להישאר תקועה ברמה הפיזית בתוך איבר של המטופל, מה שיכול לגרום גם לתסמיני מחלה שונים.
כשביקשתי לברר האם והיכן נמצא בגופה של מ' הרגש הכלוא, נאמר לי שהוא נמצא במערכת העור שלה. השלב הבא הוא קבלת אישור לראות בראשי את תמונת האירוע שהביאה להיווצרות אותו רגש כלוא בשנת 1112. אחזתי בידה של מ' ועצמתי עיניים, התמונה מול עיני הייתה של מ' לפני 14 גלגולי חיים.
הילדה הקטנה עם מום ברגל
התמונות בראשי הן כמו סרט. אני רואה ילדה בת 7-8 שנמצאת בבית דו קומתי עשוי מעץ. בית שנראה מהודר לתקופה. הילדה לבושה בשמלה יפה, תסרוקת יפה, ילדה מטופחת, משחקת עם בובה מבד. באזור הסלון יושבת אמה של הילדה ליד האח הבוערת, מסתכלת על הילדה הקטנה ומחייכת אליה בחיוך אוהב. לכאורה הכל בסדר. בית יפה, משפחה אוהבת, ילדה מטופחת ומסודרת.
אבל היה משהו שלא הסתדר בתוך התמונה האידילית. פניה של הילדה היו עצובים. תהיתי מדוע הילדה עצובה, ואיך זה קשור לרגש הכלוא של "הערכה עצמית נמוכה" שאנחנו צריכים לנקות?
ואז התמונה התמקדה ברגלה הימנית של הילדה, היה שם מום מסוים שפגע ביכולת התנועה שלה, מה שעורר אצלה את הרגש של "הערכה עצמית נמוכה" באותה תקופת חיים. היא חששה לצאת מחוץ לבית, לא היו לה חברים, ורוב זמנה הייתה בבית הגדול עם אמה שהגנה עליה ועטפה אותה בהמון אהבה.
אבל הילדה המשיכה להרגיש בחיים האלה את הערכתה העצמית הנמוכה כתוצאה מאותו מום ברגלה. הילדה הזאת היא מ', שבחיים הנוכחיים היא כבר אישה בוגרת בת 40, אבל הרגש מאותה תקופת חיים רחוקה מלווה אותה עד היום, והגיע הזמן לנקות אותו.
סיפרתי ל-מ' את החיזיון שראיתי.
היינו יכולים לפטור את הדברים כחזיונות שמקורם במוחי הקודח והדמיון המפותח שלי. אבל אז מ' הסתכלה עלי, וכשסיימתי לספר את מה שראיתי היא החלה לדבר: "אני בהלם, לא רציתי לעצור אותך באמצע אבל אני חייבת לספר לך משהו. כשהייתי בת 8 עברתי איזה תאונה ביד ונשארה לי צלקת עד היום"
היא הראתה לי צלקת בידה הימנית שלא ידעתי על קיומה (ראו תמונה).
"כשזה קרה לי הייתי בכיתה ב' או ג' ונורא התביישתי מהצלקת. הייתי מסתירה אותה בידי כדי שאף אחד לא יראה. זה פשוט הזוי".
למרות שבגלגול משנת 1112 המום של מ' היה ברגלה הימנית, בחיים הנוכחים חוותה חוויה שגרמה לה לבושה ופגיעה בהערכה העצמית כתוצאה מפגיעה בידה. כאמור, האירועים לא חייבים להיות זהים בשני הגלגולים - פגיעה ברגל לא חייבת לחזור כפגיעה ברגל בגלגול הנוכחי ויתכן מאוד פגיעה דומה עם אותה תוצאה במקום אחר. אבל, כפי שתראו בהמשך, גם לפגיעה הראשונית יש סימן.
עכשיו הגיע הזמן לנקות את הרגש הכלוא – זהו תהליך משולב שכולל טיפול באמצעות הכירולוגיה הטיפולית דרך כפות הידיים, דמיון מודרך ועוד.
בשלב של הדמיון המודרך הובלתי את מ' חזרה אל ביתה שלה בשנת 1112 כשהייתה ילדה קטנה בת 8. המטרה הייתה להפגיש בין מ' בת ה-40 משנת 2020 עם מ' הקטנה מלפני 14 גלגולי חיים.
מ' הגדולה החדירה ביטחון, אהבה והכלה לילדה הקטנה, והראתה לה שהרגל שלה היום בסדר גמור, ושהחיים נמשכים לאינסוף והיא יכולה, הילדה הקטנה, לחייך ולשמוח גם אם יש לה בעיה קטנה ברגלה.
הצלקת החדשה של מ'
למחרת בבוקר מוקדם, מ' שלחה לי הודעה בצירוף תמונה. "בוקר טוב, אני מצטערת על השעה, אבל לא יכולתי להתאפק. אני שולחת לך משהו מדהים, צלקת שבחיים לא שמתי לב אליה ברגל ימין, אין לי מושג ממה זה, רק עכשיו אני שמה לב" (ראו תמונה מצורפת).
לאחר מספר ימים מ' הודיעה לי שהיא מרגישה הרבה יותר טוב ומרגישה חזקה הרבה יותר גם מול אנשים אחרים שעד אז היה קשה לה לעמוד על שלה. אנחנו ממשיכים בתהליך, עד שננקה את כל הרגשות הכלואים והחוויות השונות שגרמו להם.
מדהים כל פעם מחדש להיווכח לעולם הרוחני האינסופי שכולנו חלק ממנו, על האינסופיות שלנו כבני אדם וכנשמות, על החוויות שהולכות איתנו מחיים לחיים, ועל רגשות שנתקעו אצלנו עמוק ושעכשיו, הגיע הזמן לנקות. אז שיהיו לכם חיים שלמים ומלאים ואל תדאגו אם יש קושי עכשיו או אם עשיתם טעות שאתם מתקשים לחיות איתה. תמיד אפשר לתקן, כי אחרי הכל, לא חיים רק פעם אחת.
הפרסום של סיפורה של - מ' נעשה בהסכמתה ועל דעתה.
לאונרדו דניאל – מומחה לכירולוגיה אישיותית, אבחונית וטיפולית, לקריירה, יחסים והעצמה אישית
לפנייה לכתב/ת 
