פריז
תשכחו מניו יורק, תשכחו מטוסקנה, תשכחו אפילו מהמטבח של אמא. פריז היא המקום עם האוכל הכי טוב בעולם. איפה הברווז הכי טעים, איפה הנוף הכי יפה ומי מכין את קינוח השוקולד המושלם
| Lucas Carton |  | Le Petit Bofinger | | Chen | | Lionel Poilane |
| ||||||
| Ma Bourgogne | | L'Appart | | La Tour D’argent | | ולא לשכוח |
פריז היתה ועודנה בירת האוכל של העולם. יש בה אוכל סיני טוב ואוכל גרמני טוב (עד כמה שהדבר אפשרי) ואפילו כמה מחוות נחמדות לאוכל האיטלקי, אבל בעיקר, כמובן, יש בה אוכל צרפתי. להלן מדריך למסעדותיה השוות, החל מהמפורכסות ביותר, שבהן אתה מוצא את עצמך יושב כפוחלץ במקטורן תחת השגחתם של תריסר מלצרים שינקנקו את האמ-אמא שלך אם רק תנסה להרפות מעט את טבעת החנק של העניבה, וכלה בהצעות לפיקניק עירוני בנאווה שבערי הכדור.
Lucas Carton
Address: 9 Place De La Madeline
Tel: 33-1-42652290
מטרו: מדלן
כיכר מדלן שימשה מקום מגוריו של מרסל פרוסט, האיש שעשה לעוגייה ששמה מדלן את מה שעשו מפיקי 'משמר המפרץ' לסופגנייה ששמה פאמלה אנדרסון. בכיכר זו, בעיבורו של אזור הקניות היקר ביותר בפריז, בבניין בו גר פרוסט, שוכנת זה 99 שנים מסעדת 'לוקס קרטון',
שלאוכל שבה אין כל קשר לקרטון. כיום נחשבת המסעדה לאחת היוקרתיות בפריז ובעולם כולו, תחת ניהולו המקצועי של השף אלן סנדרנס.
חבל בכלל לנסות להגיע למסעדה הזאת בערב, הן מפאת המחיר והן מפאת הצורך להזמין מקום שבועות מראש. בצהריים, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר. הדיל שהמסעדה מציעה הוא אחד המשתלמים בעיר. מי שתמיד חלם לנסות, ולו פעם אחת בישול עילי בפריז, יעשה את העסקה הטובה ביותר כאן.
במערכת חדרים שקירותיהם ספוני-עץ ומראות, עומדים עליך לשרתך (ולהקפיד שלא תסיר את המקטורן או את העניבה) למעלה מ-20 אנשי צוות. יש מלצר שתפקידו לקבל את פניך, אחר שתפקידו להושיב אותך, נוסף שתפקידו להגיש את התפריטים, מיוחד שתפקידו לעסוק ביין ויש גם משקיפים - מלצרים שכל תפקידם לעמוד בפינות החדרים ולהשגיח על הסועדים, בניסיון לאתר מוקדם ככל האפשר אותות מצוקה.
בכמה פינות אסטרטגיות מוצבים סמוברים גדולים וכסופים, ואלה מעוררים סקרנות מיוחדת, כשמתברר שבראש כל אחד מהם מוברג שיבר גדול. "למה משמשות המכונות האלה?" שאל ידידי עמיטל את המלצר, וזה ענה לו: "במכונות האלה אנחנו סוחטים ברווזים, כמובן". כמובן.
לפני המנות מקבלים שלוש טעימות קטנות: בורקה זעירה במילוי תפוחי-אדמה, תבשיל מולים זעיר וטרטר טונה מצוין. יחד עם הטעימות האלה מגיע לחם, שהיה הטעים ביותר שאכלתי בפריז.
במנות הראשונות כדאי להיזהר מכבד האווז המאודה עטוף בעלי כרוב. זה נשמע ענוג, אבל זה בעצם תפל. לעומת זאת, ברבוניות בטעמים ים-תיכוניים (עם צלפים, זיתים וקליפת לימון) היו מעולות, והן הגיעו עם פלוט (מין באגט כחוש) ממולא בטפנאד. מדהים.
בעיקריות נרשמו כמה הצלחות, אבל כאן אין מה להתלבט בכלל - מנת הדגל של המסעדה היא וריאציה על הפאסטייה המרוקנית הקלאסית (אלא שבמקום למלא אותה בבשר יונים, ממלא אותה סנדרנס בשילוב של בשר ארנב וכבד אווז, ועוד מגיש ארבע צלעות ארנב זעירות לצדה), והמנה הזאת, גם אם בכוונתך לאכול רק מנה אחת בטיול הזה לצרפת, היא מה שצריך להזמין.
גם בקינוחים יש כוכב ברור: מנה משוקולד כה מיוחס, עד שיש לו שנת בציר (!). הקינוח הזה הוא מה שכל עוגות השוקולד הנמסות האופנתיות כל כך בארץ שואפות להיות. אבל גם הנפוליאון האמיתי (ממש שומעים את תסכולו וזעמו של סנדרנס עולים מן התפריט על כל הקונדיטורים, שמגישים נפוליאון מזויף) ראוי לכל התשבחות. אחרי כל אלה מגיעים גם שוקולדים נחמדים על חשבון הבית, אבל דיר באלק מהקפה - זה לא כלול בדיל, וכל אספרסו, קצר ככל שיהיה, יוסיף עשרות אירו לחשבון.
חזור למעלה
Le Petit Bofinger
Address: 6 Rue de la Bastille
Tel: 33-1-42720523
מטרו: בסטיליה
חזור למעלההנה טריק נאה למי שרוצה לחסוך - 'בופאנז'ה', אחד המוסדות היותר ותיקים ואהודים בפריז (ליתר דיוק, זו הבראסרי הראשונה שנפתחה בעיר, בשנת 1864, והמוסד הראשון שהגיש בירה טרייה מהחבית בכל פריז), עדיין חי ומשגשג בסמוך לכיכר הבסטיליה, גם אם נרכש לא מזמן על ידי תאגיד פלו - תמנון רב-זרועות שרוכש עוד ועוד מסעדות היסטוריות בצרפת.
אבל אנחנו הגענו לאזור הבסטיליה, אופנתי ככל שיהיה ("האמת", מסתייג עמיטל הפריזאי, "זה כבר קצת אזור של ערסים"), דווקא כדי לחסוך. ו'בופאנז'ה' המאכלס את בתים מס' 5 ו-7 ברחוב, עם כל הכבוד לבראסריותו, אינו מוסד זול. או, ובדיוק משום כך אנחנו עושים לו שלום מהמדרכה שממול, ונכנסים ל'לה פטי בופאנז'ה' (בופאנז'ה הקטן) בבניין מס' 6.
הבעלים הם אותם בעלים, האוכל פחות או יותר אותו אוכל, רק שהכול פשוט יותר ורשמי פחות ובעיקר - בחצי מחיר. טוב, פה לא תם החיסכון. כי ב'לה פטי בופאנז'ה' יש ארוחת עסקה (גם בערב!) במחיר זעיר ותמוה. הדיל מוזר מאוד: בחר מנה ראשונה, עיקרית ואחרונה מהתפריט כאוות נפשך ושלם את הסכום הפעוט הזה. אם לוקחים את אותן שלוש מנות בדיוק אבל אין מצהירים מראש שמדובר ב'תפריט', משלמים הרבה יותר. מוזר, אבל לא באנו להתווכח.
האוכל פשוט וטוב. טרין כבד אווז, חזה ברווז במחבת וקינוח מפואר של 'אֶף אה לה נז'' - אף אחד מהם לא אכזב, וביחד הם היו משביעים ומשמחי לבב. יין וקפה יוסיפו עוד כסף לחשבון, אבל לא המון. בקיצור - כיף של מקום, כיף של קהל, כיף של אוכל.
Chen
Address: 15 Rue du Theatre
Tel: 33-1-45793434
מטרו: לה מוט פיקה גרנל
חזור למעלהלפני כמה חודשים געשו מהדורות החדשות בצרפת. מדריך 'מישלן' העניק, לראשונה בתולדותיו, כוכב למסעדה סינית. זוהי מסעדת CHEN, שלמרות הפיתוי הרב לתרגם את שמה ל'חן', הוגים את זה 'שן'. מה לעשות. המסעדה שוכנת ברובע ה-15 על גבול ה'פרונט סן', רובע המגדלים (הדי מכוער) שהצרפתים חושבים שהוא תמצית השיק.
כבר על הכניסה למוסד מתגלה, שלפחות מבחינת העיצוב מדובר במיזוג של ורשה וננקינג. יש אקווריום גדול מאוכלס בחסילון בודד המחכה לבוא יומו, יש סבכות עץ ומיזוג (זה פלוס גדול) ויש מדרגות שמובילות לעוד קומה, שלא ממש הכרחי לסייר בה.
התפריט הגיע, והיינו כחולמים. המנה הראשונה, למשל, הציבה בפנינו את הבחירה המרתקת בין כרבולות של תרנגולות למדוזה. עמיטל, האמיץ באדם, בחר במדוזה. היא מגיעה מוסתרת בערימת נבטים ופרוסה לרצועות, שכנראה הוקפצו בווק. אלו מתגלות כמשהו בעל מרקם אלסטי וגוּמיי, ועמיטל, בחור רב-ניסיון בכל תחום, הגדיר את חוויית אכילתן כ"קצת כמו ללעוס קונדום". מנה ראשונה נוספת והרבה יותר סימפטית: פרחי קישואים ממולאים בבשר סרטנים.
בעיקריות כדאי לנסות את האפרוח המושטח (מוציאים ממנו חלק ניכר מהעצמות, ואז מגהצים אותו) ומנה חריפה של טופו ופירות-ים. אבל המנה הטובה מכול היא מנת רגלי הצפרדעים במלח ופלפל - פשוטה, טעימה, ולעניין.
יש גם קינוחים. אם הם סיניים, הם כרגיל לא שווים, ואם הם לא סיניים (למשל תאנה אפויה ברוטב פירות-יער), הם טעימים, אבל לא מי יודע מה מיוחדים. בקיצור, סערה או לא סערה, הכוכב הסיני הראשון שזרח בשמי פריז לא כל כך מצדיק את התקוות שהאדונים הנכבדים מ'מישלן' העמיסו עליו.
Lionel Poilane
Address: 8 Rue du Cherche Midi
Tel: 33-1-45449980
מטרו: סוור בבילון
חזור למעלההלחם של ליונל פואלן נחשב בעיני רבים לטוב בעולם. המתכון ללחם המפורסם שלו מאכלס אחר כבוד שלושה עמודים תמימים בספרה (המצוין!) של פטרישיה וולס 'מדריך פריז לאוהבי האוכל'. ותאמינו לי - לא כדאי לכם אפילו להתחיל לנסות להכין בבית. במקום, בביקור הבא בפריז כדאי לקום מוקדם בבוקר (המקום פתוח מ-7:15 בבוקר) ולטייל ברגל אל המאפייה של פואלן בגדה השמאלית. אם בכל זאת מתעצלים ומגיעים לשם בשעות מסחר רגילות, כדאי לשים לב לחנויות הבגדים שבאזור, כי מדובר ברובע שהקניות בו בזול ובכיף.
במאפייה שבחזיתה בוטיק לחם מעוצב לעילא, נתקלים לא אחת בתור גדול. אין דבר - הריחות משכרים, המראות מרגשים, אפשר להחליף טיפים עם תיירים מכל העולם, ובשעות הלחץ הגדול מחלק הצוות עוגיות חינם לעומדים בתור.
ללחם המפורסם ביותר קוראים PAIN AU LEVAIN (פאן או לווה), והוא מגיע במבחר גדלים יורד, ממפלצת ענקית ועד ללחמניונת אישית קטנטנה בעלות של 4.5 פרנק. כדאי להקדיש תשומת-לב מיוחדת גם לטארטלט התפוחים. אם רואים שהצוות במצב-רוח טוב (הם אמנם צרפתים, אבל גם להם זה עלול לקרות), אפשר לבקש בנימוס לרדת לקומה התחתונה כדי לראות את תנורי האפייה. לא תתחרטו, באחריות.
טוב, ועכשיו הצעה: לקנות לחמניות וטארטלטים אצל פואלן, ואחר כך לצעוד (מהלך כדקה) לחנות הגבינות המדהימה BARTHELEMY, שכתובתה היא 51 Rue de Grenelle בדרך לעצור מול הפסל המוזר שבפינת הרחוב. קוראים לפסל CESAR והוא מתאר יצור שחציו איש וחציו סוס. זה שלאיש יש גלגלת בקצה הזהו - ניחא. אולי ככה זה אצל הגויים. אבל למה תקעו לסוס מאחורה מעדר, את חפירה ומיניאטורה (לא קטנה בכלל, מיינד יו) של מגדל אייפל - זו כבר חידה בעיניי. אח, אמנות מודרנית, מי יידע צפונותייך.
מכל מקום, עם הלחמים והגבינות אפשר לגשת לכיכר הנסתרת הנקראת SQUAR RECAMIER ושם לעשות פיקניק. יש כיכרות זוהרות ממנה בפריז, אבל בזו הקטנה והנידחת יש חן מיוחד.
Ma Bourgogne
Address: 19 Place de Vosges
Tel: 33-1-42784464
מטרו: בסטיליה
בתור מסעדה זה די קשקוש, אבל בתור בית-קפה לארוחת בוקר - אין מקום עם כתובת יותר מוצלחת בפאריז. לא משנה כמה מתארים לך את יופיה של פלאס דה ווז', עד שלא רואים אותה במלוא זוהרה לא מאמינים שדבר כזה קיים. בבוקר בית הקפה הזה שטוף שמש, מה שנחמד רוב ימות השנה. בקיץ, כדאי לבחור שולחן שמתחבא מאחורי עמוד מצל. לא להזמין כלום חוץ מקפה, מיץ תפוזים וקרואסון. לא להתפתות לארוחת צהריים, שלא לדבר על ארוחת ערב. רק קפה בבוקר וזהו, אבל אז זה כיף גדול.
אחר כך לצאת לטיול בארקדות המקיפות את הכיכר, ואם כבר מספיק מאוחר, לקפוץ לביקור בבוטיק של איסיי מיאקי (כדי להיכנס צריך לצלצל בפעמון. לא להתבייש, זה מקובל). עוברים את 'ל'אמברואזי' (מסעדת יוקרה שמחיריה מעבר ליכולתנו) ואת בית ויקטור הוגו, ולקינוח נכנסים לכיכר עצמה ומתחרדנים מעט. אח, פריז.
חזור למעלה
L'Appart
Address: 9 Rue du Colisee
Tel: 33-1-53751634
מטרו: פרנקלין ד' רוזוולט
"זה", מסביר לי עמיטל בעודנו צועדים לתוך מסעדת 'ל'אפארט'' ('הדירה') שליד השאנז-אליזה, "המקום ללכת אליו כשכבר קצת נמאס לך מפריז". ואכן, 'ל'אפארט'' (הגרש המעצבן הסמוך לטי"ת הוא חלק בלתי נפרד מהשם) היא מסעדה בלתי פריזאית בעליל, ולראיה - יש לה אפילו סניף באיסטנבול.
המקום, אחד האופנתיים ביותר בעיר, מעוצב בערך כמו דירה. יש חדר שהוא הסלון, יש חדר שהוא הספרייה (והוא הכי שווה), יש חדר שהוא פינת אוכל וכן הלאה והלאה, כשבסלון יש טפטים ובספרייה מדפים עמוסי ספרים. אבל כל זה רק בערך, משום שבספרייה, למשל, יש רק קיר אחד עם ספרים. יתר הקירות הם קירות של מסעדה רגילה. ובכל זאת, המקום באמת משתדל למתן את צרפתיותו.
התפריט, למשל, מודפס גם באנגלית (אם כי בגרסה מקוצרת מעט), וזו כבר סיבה לנטוע עץ על שם בעלי המסעדה בשדרת חסידי אומות העולם. גם המלצרית אינה מהסוג הפריזאי. לא רק שהיא לא אנטיפתית, לא רק שהיא לא משדרת לך את המסר הצרפתי הסמוי "אני מלצר פריזאי מקצועי. אצלנו מלצרות זה קריירה", אלא דווקא את המסר האוניברסלי הגלוי: "בעצם, אני שחקנית שרק מתפרנסת ממלצרות. בדיוק אני עובדת על מונודרמה לתאטרון 'הסמטה' וגם עשיתי אודישן לפרסומת לתחבושות היגייניות", לא רק זה, אלא שהיא גם מפלרטטת עם הלקוחות עד זוב דם. כן, זה יכול להיות מעיק, אבל אחרי חמש מסעדות צרפתיות אתה באמת רוצה להתרענן קצת במשהו שעיצובו פחות רוקוקו, מלצריו פחות זעופים, תפריטו פחות בצרפתית, ואין בו כבד אווז בכל פינה. 'ל'אפארט'', על קהלה הצעיר והאופנתי וסלטיה הענקיים והרעננים, היא התשובה.
על הקוקטיילים המופרכים, שמשדלים אותך להזמין לפני הארוחה (הם גאוות הבית) מומלץ לדלג, וגם טארט התפוחים המרובע, זה שאפייתו אורכת 30 דקות, ולכן הוא מופיע בסוף רשימת המנות הראשונות (כדי שתזכור להזמין אותו בזמן), הוא לא מי יודע מה הצלחה. לעומת זאת, כאמור, הסלטים נהדרים ולקינוח מומלץ להזמין לחם מטוגן (Pain Perdu), שאצל הצרפתים, כמובן, הוא מסובך יותר מאצלנו, ולכן לא רק שמכינים אותו מבריוש, אלא שבמקום לטבול אותו בחלב לפני הטיגון מזריקים לו קרם וניל. וזה יוצא מקסים.
חזור למעלה
La Tour D’argent
Address: 15 – 17 Quai de la Tournelle
Tel: 33-1-43542331
מטרו: מובר מוטואליטה
"כל אחד צריך לאכול שם פעם אחת בחייו", מכריז מדריך ה'טיים אאוט' למסעדות פריז, "על השנייה יש ויכוח". וכרגיל, ה'טיים אאוט' צודק.המסעדה
הזאת, שנפתחה כפונדק קטן בשנת 1582 ומוחזקת באותה בעלות משפחתית מאז ועד היום, היא אחד המוסדות הגסטרונומיים המפורסמים בעולם. אחד מנכסיה הגדולים הוא המיקום - בית פינתי בן שש קומות המשקיף על הנוטרדאם, הסיינה ושאר מחמדי פריז. מפאת הנוף המרהיב הזה חובה לציין בעת ההזמנה שאתם דורשים שולחן ליד החלון.
כך עשה ידידי עמיטל וזכה, כמובן, לתשובה צוננת ובלתי מתחייבת בעליל. ושוב הוא התקשר והסביר שבאמת, זה משום שיש לו אורח מישראל ששמע כל כך הרבה על הנוף, ובבקשה, בבקשה תסדרו לנו חלון. האנטיפתית מעברו השני של הקו השיבה: "אוֹן וָה אֶסֶיֶיה". שפה מדהימה, צרפתית. איך אפשר לדחוס בה מידע, זה פשוט מרהיב. בעברית, משפט שתוכנו הוא "נו כבר, תצא לי מהווריד יא אזיאת ניג'ס, תעוף ממני כבר והלוואי שידרוס אותך אוטו זבל" - לא היה נכנס לתוך ביטוי קריסטלי כל כך כמו "און וה אסייה". מכל מקום, קיבלנו שולחן ליד החלון וישבנו בו, חנוטים במקטורנינו ועניבותינו בצהרי חמסין פריזאי, מסניפים כל משב קל שהגיע מהחלונות הפתוחים (כי את המיזוג הם לא מפעילים, בטח שלא בצהריים).
עוד לפני שמגיעים לקומת המסעדה, עוברים בשלל טרקלינים מבדחים עד דמעות, מעלית זערורית המופעלת על ידי אנשים שזו הקריירה שלהם, וכמובן ליד שולחן שלושת הקיסרים, שהוא השולחן, שלפי האגדה סעדו עליו ביסמרק ועוד שני אשכנזים ששכחתי את שמם, ושנשמר בסידורו המקורי, כולל הכלים המקוריים (שטפו אותם, אל דאגה).
עוד אטרקציות: תמונות של גדולי עולם שסעדו במקום (יש גם נציגים שלנו), תפריט יינות בגודל ספר הטלפונים של גוש דן, וגם פסל זהוב בגודל טבעי ומאוד מפחיד של מין יצור, שיוצאים לו ברווזים מכל מיני מקומות אקזוטיים (עמיטל: "אני חושב שזאת אשתו של בעל הבית שפוחלצה"). הברווז, כידוע, הוא גאוותה של 'לה טור ד'ארז'ן'. ארוחות הברווזים הן מומחיות הבית, וכל סועד מקבל גלויה למזכרת עם המספר הסידורי של הברווז שהוא אכל. הספירה החלה בשנת 1890. אני נושא עמי את צער השתיקה וגם את ברווז מספר 899503.
עוד מנה שהיא גאוות הבית היא הגפילטע פיש. טוב, לא קוראים לו כך, כמובן, אבל מדובר במין פרשנות צרפתית לגפילטע, שהיא כמובן טעימה בהרבה מזו הפולנית. ועם זאת, זה שקציצונות גפילטע כאלה מושתלות גם בתוך מאפה פירות-הים (שהוא מנה ראשונה אחרת לגמרי), זו כבר שערורייה.
המנות הראשונות היו טעימות מאוד וכללו את המאפה השערורייתי, טרין כבד אווז ובשר ברווז, שהיה טוב וטעים והוגש עם כפית מרקחת תמרים, וגם מנה חמודה מאוד של שלושה טארטלטים של חיות-ים (אנשובי, תמנונים וקוקי סן-ז'אק שהיו יותר יפים מטעימים).
עיקריות: ברווז בתפוזים כמובן (מ-צ-ו-י-ן), ברווז צלוי (נחמד) ומדליוני טלה לא רעים בכלל. בקינוחים מומלץ ללכת על סופלה האפרסקים, ולאורך כל הארוחה (המאוד טעימה) מומלץ לזכור שלא, זו אינה המסעדה הטובה ביותר בפריז, אבל האוכל אינו העיקר.
העיקר הוא הטקס והעיקר הוא בעל הבית, אדון בן 79, מפודר ומגונדר, שגר בקומה מעל המסעדה באחת הדירות הנחשקות ביותר בעולם, ושניצב מדי יום על מדרגה, מעל אולם האוכל, ידיו על מותניו משל היה אטילה ההוני, כל כולו גינונים לא של קיסר, אלא של שלושה קיסרים, והוא מפקח על צוותו ולקוחותיו. אחר כך הוא עובר בין השולחנות כטווס, לוחץ את ידי הסועדים (בלי לוותר על אף אחד) ומוודא שהכול היה בסדר. ובאמת, הכול היה בסדר, כולל השוקולדים על חשבון הבית בסוף, ואפילו כולל המחיר של ארוחת העסקה.
חזור למעלה
ולא לשכוח
* שהדרך המהירה והזולה ביותר לפריז משדות-התעופה היא ברכבת ולא במונית (ושאפשר לקנות מראש כרטיס רכבת בחזרה כדי לחסוך בהיסטריה ובלחץ ביום העזיבה).
* שצריך לברר מראש מאיזה טרמינל בשארל דה-גול הטיסה שלך יוצאת.
* שאם נשארים בפריז יותר מיומיים, חייבים לקנות חבילת כרטיסים למטרו (קארנה דה בייה). זה זול, זה נוח וזה חוסך עמידה מיותרת בתורים. אפשר לקנות בכל קופה בתחנות המטרו.
* שאם רוצים לאכול במסעדות יוקרה, הרבה יותר זול לעשות את זה בצהריים ובהחלט אפשר להסתפק בתפריט העסקי שהוא גדול ורחב וטעים. בצהריים גם קל יותר להשיג שולחן.
* שאם פתאום נתפסים למלנכוליה (זו השפעה ידועה ומוכרת של פריז על נפש התייר), די להיזכר איך אומרים בצרפתית "אשתו", וכבר מתגלגלים מצחוק (כי אומרים שפם).
* שאם אוכלים במסעדה מהוגנת בערב, גם אם היא לא מחזיקה בשלושה כוכבי מישלן, אתם תרגישו קצת מוזר בג'ינס וחולצת טי. נא להתלבש כמו בני אדם.
* שאם הנוף של ה'טור ד'ארז'ן' נשמע לכם מקסים, אבל אין לכם חשק לבזבז עליו הרבה כסף או שאתם סתם לא מתים על ברווזים, אפשר לראות אותו נוף ממש מבית-הקפה שעל גג ה'אינסטיטוט דו מונד אראב' הסמוך - המכון הערבי, שהוא גם בניין מרהיב ביופיו, גם יש בו תערוכות מקסימות, וגם בית הקפה שעל גגו הוא החביב על קתרין דנב. שימו לב: בשעות הארוחות ממש המקום הופך למסעדה. רק אחר-הצהריים ומאוחר בלילה אפשר להיכנס לקפה בלבד.
* שארוחת הערב הזולה והטעימה ביותר בפריז היא זו: קנו באגט במכולת הסמוכה למלון שלכם וגם קצת גבינה ופחית בירה. לכו לגן הפנימי של הפאלה רויאל ועשו לכם פיקניק על הכיסאות הירוקים שמסביב למזרקה. זה בסדר, לא רק שמותר, זה גם מקובל. בקיץ מחשיך בפריז נורא מאוחר (אחרי 22:00), ואין כמו ערב ארוך-ארוך ליד המזרקה הזאת, שלמרות שהיא קצת טמבלית, ולמרות שמתוך המים מבצבצים גם צינור מעוקל ומין פטריית ברזל (אלה אינם פסלים מודרניים, אלא סתם פאשלות קונסטרוקציה), היא המקום הכי מקסים בעולם.
מתוך כתבה שפורסמה בידיעות אחרונות ב-20.8.1999.
חזור למעלה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
