אין הרבה אנשים שיודו בכך שהם צרי עין, שהם מרגישים כאב לב רק מכיוון שמישהו אחר מצליח וטוב לו בחייו. כולנו רוצים להאמין שאנחנו אנשים מפרגנים, חיוביים ונדיבים. אבל איכשהו, כשאנחנו רואים שמישהו אחר מצליח יותר מאיתנו, צרות העין מרימה ראש, ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו שמחים קצת כשקורה לו משהו רע, או אפילו מאחלים לו בשקט בלב שיקרו לו כמה דברים רעים והוא ייכשל קצת.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לכולנו יש חולשות שקל לנו יחסית להודות בהן, אבל צרות עין נחשבת לתכונה כל כך שלילית שאף אחד לא רוצה להודות בה. צרות עין מתאימה לאנשים לא נדיבים, לא מפרגנים ואפילו מרושעים, כי מה אכפת לנו שמישהו אחר מצליח? איך זה לוקח משהו מאיתנו? אבל בין אם נודה בכך ובין אם לא, כולנו חשים צרות עין בשלב כזה או אחר בחיינו, וכשמישהו אחר שקרוב אלינו מצליח בחייו, אנחנו מרגישים נחותים, שווים פחות ולא ראויים. ואם זה לא מספיק, ההכרה בכך שאנחנו מתקשים לפרגן לאחר מחמירה בדרך כלל את ההרגשה הרעה שלנו אפילו עוד יותר.
למרות שעד היום פורסמו אלפי מחקרים מדעיים על קנאה, שגם היא רגש שאף אחד לא רוצה להודות בו, מעט מאוד מחקרים נערכו על צרות עין - ואחת הסיבות לכך היא שרבים נוהגים לבלבל בין השתיים. פרופ' רוברט ליהיי, פסיכולוג מאוניברסיטת קורנל בארצות הברית ויו"ר הארגון האמריקאי לטיפול פסיכולוגי ממוקד, CBT (Cognitive Behavior Therapy), הבחין בכך והחליט לבדל בין השתיים ולהתמקד בחקר צרות העין. זאת בעיקר משום שלדעתו מדובר ברגש שמכשיל רבים מאיתנו וגורם לנו סבל משמעותי - ובעיקר מיותר. במאמר סקירה מקיף שפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי לפסיכולוגיה Cognitive Therapy and Research הוא מתאר את התופעה ואת דרכי ההתמודדות איתה. אבל לפני הכל, לדבריו כדאי לכולנו להתחיל בהבנה שאין אדם בעולם שלא חש צרות עין. "להרגיש צרות עין כלפי אדם אחר זה להיות אנושי", הוא כותב במאמר. "כולנו אנושיים ולכן כולנו מרגישים כך".
צרות העין תוקפת את כולנו באופן בלתי צפוי. זה יכול לקרות כשחברה מספרת לנו בהתלהבות שהבן שלה בדיוק התקבל ללימודים בפקולטה יוקרתית באוניברסיטה, בזמן שהבן שלנו מנסה להתקבל לכמה פקולטות הרבה פחות יוקרתיות שספק רב אם יצליח להתקבל אליהן. באותו הרגע קשה לנו לשמוע איזה אושר גרמה הבשורה על הקבלה ללימודים לחברה ולבני משפחתה. ולמה מדובר כאן בצרות עין ולא בקנאה? ובכן, ההבדל בין השתיים נובע ממקור הרגש. קנאה נובעת מפחד או מכעס על כך שאדם שלישי מנסה לתפוס את המקום שלנו בחיים האישיים, החברתיים או המקצועיים. צרות עין, לעומת זאת, היא רגש שממוקד בסטטוס שלנו. אנחנו חשים צרות עין כשאנחנו חושבים שמישהו אחר מוצלח יותר מאיתנו ואנחנו מרגישים פחות טובים ממנו. צרות עין ממוקדת רק בסטטוס חברתי ובמעמד אישי או מקצועי שאנחנו מאמינים שהוא גבוה משלנו ומדגיש את הנחיתות שלנו - היא לא כוללת פחד שמישהו יתפוס את המקום שלנו. אגב, אחד האזורים המועדים ביותר לתחושת צרות עין הן הרשתות החברתיות, שלפי פרופ' ליהיי מעצימות את תחושת הנחיתות כי רוב רובם של האנשים מציגים בהן תמונה של חיים מושלמים שגורמת לנו להרגיש הרבה פחות מוצלחים.
בדומה לקנאה, צרות העין תמיד מקומית וממוקדת בסביבה הקרובה לנו. אנחנו עלולים לחוש צרות עין כשמישהי שעובדת איתנו במחלקה תקבל קידום בעבודה, אבל לא נחוש צרות עין כשנקרא בעיתון שגל גדות לוהקה לתפקיד הראשי בסרט חדש ועתיר תקציב. למה? כי צרות העין לא תופיע בתגובה להישגים רחוקים שאינם בני השגה עבורנו. כך לדוגמה, לא נחוש צרות עין גם כלפי בני משפחת המלוכה באנגליה או כלפי אדם שעומד בראש הארגון שאנו עובדים בו כי הם מחוץ לתחום שלנו, אבל כן נחוש צרות עין כשהשכן שלנו רכש מכונית גדולה ויפה. המכונית החדשה גורמת לנו להרגיש שהוא מוצלח מאיתנו. עם זאת, למרות השוני ביניהם, רגשות של קנאה וצרות עין יכולים לעתים להתמזג יחדיו. כך לדוגמה, אם בן הזוג שלנו מתרשם מחוכמתה או מהצלחתה של אישה אחרת, נחוש כלפיה גם צרות עין (היא מצליחה יותר מאיתנו ולכן יש לה סטטוס גבוה) וגם קנאה (היא מאיימת על הקשר הזוגי שלנו). אבל בדרך כלל נחוש באחד מהשניים: צרות עין או קנאה.
צרות עין נפוצה במיוחד בחברה שבה לסטטוס הכלכלי, החברתי והמקצועי יש משמעות רבה, כמו בחברה המערבית כיום, ובייחוד במקומות עבודה ששמים דגש רב על הישגים ועל תחרות בין העובדים. בחברה ששמה דגש על סטטוס גבוה כבעל ערך, הסיכוי לצרות עין גובר. אנשים נוטים להרגיש צרות עין באינטנסיביות רבה יותר ובעקבות זאת לרצות פחות לשתף פעולה זה עם זה. במצב כזה הם נוטים להאמין שכל מה שהם רוצים בחיים זה לכבוש עוד יעד כלכלי או מקצועי כדי להיות מאושרים. כשהם כובשים את היעד הזה, הם כבר רוצים לרוץ ליעד הבא. לדברי ד"ר ליהיי, הבסיס לרגש צרות העין הוא תחושה שלקחו מאיתנו משהו שהיה צריך להיות שלנו או שאנחנו ראויים לו לא פחות מהאדם שזכה וקיבל אותו. מסיבה זו תחושת צרות העין עלולה להתגבר כאשר היא משולבת בחוסר צדק. אם נראה לנו שמישהו קיבל משהו שלא מגיע לו, כמו למשל שהוא נעזר בפרוטקציה כדי להתקבל לעבודה יוקרתית, או אדם שקיבל מהוריו רכוש שהיינו רוצים לעצמנו – תחושת צרות העין תגבר. אגב, אחת הדרכים לברר עם עצמנו אם אנחנו חשים צרות עין היא כשאנחנו לא מצליחים להוציא אדם מסוים מהמחשבות שלנו ועוסקים בו ללא הרף. הסיבה לכך היא כפי הנראה צרות עין במשהו שיש לאותו אדם ושאנחנו חושקים בו לעצמנו.
לכאורה מדובר ברגש טבעי שרובנו חשים לא אחת, אבל לטענת פרופ' ליהיי הבעיה הגדולה עם צרות עין היא שהרגש הזה גורם לנזקים – לנו כמובן. בעוד שקנאה היא רגש חולף, הוא מסביר, צרות עין עלולה להישאר איתנו זמן רב ולגרום נזק נפשי. צרות עין מחלישה אותנו, מגבירה תחושת דיכאון, חרדה ועויינות ואף גורמת לניתוקים חברתיים. כשאנחנו מרגישים צרות עין אנחנו מגיבים בדרך כלל באחת משלוש הצורות הבאות:
1. עוינות ורוע לב. ניסיון אמיתי להזיק ולפגוע באדם שאנו חשים צרות עין כלפיו. יש אנשים שיגיעו למצב של התנכלות אישית לאדם מצליח או ידברו עליו מאחורי גבו בניסיון "להקטין" אותו ולגרום לאנשים להרגיש סלידה ממנו. כל הפעולות האלה גורמות להרגשה כאילו אנחנו "שווים" יותר, כי אם האדם הוא בעל סטטוס גבוה משלנו, כדאי לנו להוריד אותו בסולם וכך לייצר יותר שוויון.
2. דיכאון. תחושת צרות העין גורמת לנו להרגיש עוד יותר רע עם עצמנו, כי אנחנו גם מרגישים נחותים מאחרים וגם מרגישים רע עם חוסר היכולת שלנו לפרגן לאחר. תחושות אלה אופייניות במיוחד לחשיפה רבה לרשתות החברתיות.
3. ניתוק וריחוק חברתי. צרות העין לא גורמת לנו לעשות משהו נגד האדם השני, אבל גורמת לנו להתרחק ממנו ולנתק קשרים משפחתיים וחברתיים כי קשה לנו עם העובדה שהוא מצליח יותר מאיתנו. הרגשות השליליים בדרך כלל מוסתרים וגורמים לסבל נפשי ולמעמסה רגשית.
פרופ' ליהיי טוען כי הטיפול בצרות העין מתחיל בהכרה בה. לדבריו, הדבר הגרוע ביותר שאנחנו יכולים לעשות לעצמנו כשאנו חשים צרות עין הוא הכחשה. אם לא נודה בכך שאנו חשים צרות עין, סביר להניח שנרצה לנתק קשרים חברתיים ומשפחתיים עם אנשים שאנו חשים כלפיהם צרות עין. כשאנחנו לא מודים בכך שאנו חשים צרות עין, אנחנו נוטים לספר לעצמנו סיפורים שבגללם כביכול הקשר עם אותו אדם נותק, כמו למשל שאנחנו לא סובלים אותו בלי סיבה, להחליט שהוא שחצן או לייחס לו תכונות שליליות אחרות כשבעצם האמת היא שאנו צרי עין כלפיו ומאמינים שהוא מוצלח ומוכשר יותר מאיתנו. הבעיה עם צרות עין שלא מודים בה זה שהיא הולכת ומתגברת ועלולה לגרום לבדידות ולסבל נפשי מיותר. "צרות עין היא תכונה אבולוציונית שעזרה לנו בהישרדות ובהולדת ילדים", מסביר פרופ' ליהיי במאמר. "התכונה הזאת גרמה לאנשים לנסות להגיע למעמד גבוה יותר מבחינה כלכלית וכך להגביר את סיכויי ההישרדות שלהם, לכן היא כל כך נפוצה". מסיבה זו הוא ממליץ לנו לא לחוש אשמה בגלל צרות העין, אלא להבין שזה רגש ראוי ולגיטימי שכדאי להתמודד איתו בלי ביקורת עצמית שלילית.
השלב הראשון, לדבריו, הוא בחינה מחודשת של הדרך שבה אנו תופסים את המציאות ולמידה עצמית. צרות עין יכולה ללמד אותנו הרבה על עצמנו - וזהו שיעור חשוב בחיים שלא כדאי להפסיד. אם אנחנו מרגישים צרות עין כלפי חברה שרכשה מכונית גדולה וחדשה, המשמעות העמוקה היא שאנחנו רואים ערך בסטטוס כלכלי או בנראות כלכלית חיצונית, שבמקרה הזה מתבטאת במכונית גדולה ומפוארת. אבל אם לנראות כלכלית אין ערך בעינינו, לא נחוש צרות עין בתגובה למכונית החדשה. תחושת צרות העין תגיע רק בתגובה למשהו שהוא חשוב ובעל ערך בעינינו. "בלי סטטוס נחשק אין צרות עין", פוסק פרופ' ליהיי. "צרות עין מתעוררת רק בתגובה למשהו שאנחנו רוצים ומעריכים מאוד".
הטיפול הפסיכולוגי בצרות עין הוא קוגניטיבי־התנהגותי באמצעות שינוי דרך החשיבה. הטכניקה היא להביא את המטופל להבנה שסטטוס הוא לא הדבר החשוב ביותר בחיים. במסגרת הטיפול הפסיכולוגי המטופל מתבקש למלא עוגה שמחולקת לעשר פרוסות במבנה חייו. סטטוס הוא רק פרוסה אחת מתוכן. המטרה היא להראות לאדם שהרצון שלו להגיע לסטטוס גבוה יותר הוא רק חלק קטן מהפאזל הגדול שמרכיב את חייו, ולכן אין סיבה להתמקד רק בו. החיים כוללים חיי חברה, משפחה, ספורט, תחביבים ועוד. "גם אם הסטטוס שלנו בתחום מסוים אינו גבוה, יש לנו עוד מקורות לאושר ולסיפוק חוץ ממנו", מסביר פרופ' ליהיי. "ככל שנתמקד בחיינו בחשיבות הסטטוס וככל שנאמין שאם נגיע לסטטוס גבוה יותר נהיה מאושרים יותר, כך תגבר צרות העין שלנו וכך נחוש מדוכאים יותר ומן הסתם מאושרים פחות".
הנה כמה דוגמאות שהוא נותן לחשיבה אופיינית לאנשים שחשים צרות עין, ותבניות חשיבה חלופיות שאנחנו יכולים ללמוד לאמץ במקומן:
האיש הזה כל כך מוצלח. ההצלחות שלו רק מדגישות את הכישלון שלי.
תיקון: למה ההצלחה של מישהו אחר משפיעה עליך? יש 5.5 מיליארד אנשים בעולם, ולכל אחד ואחד מהם ישנם החיים שלו. נסה לחשוב על חייך ואיך לשפר אותם במקום להתייחס לחיים כאל מרוץ של הישגים.
אני מרגיש שהאיש הזה מוכשר בטירוף בעוד שאני משתרך הרחק מאחור.
תיקון: במקום להשוות את עצמך לאותו אדם, נסה להשוות את עצמך לעצמך ולחשוב עד כמה אתה מתקדם ומצליח להשתפר. במקום להשוות את עצמך לאנשים מוצלחים, נסה ללמוד מהם ולהתמקד בחשיבה מעשית - מה הם עושים טוב ואיך אני יכול לאמץ חלק מהאסטרטגיות שלהם.
האנשים האלה מצליחים הרבה יותר ממני. הם בטח חושבים שאני כישלון מהלך.
תיקון: האם אותם אנשים אמרו לך שהם חושבים שאתה כישלון או חושבים עליך דברים שליליים? האם ייתכן שאותם אנשים שאתה חושב שחושבים עליך מחשבות שליליות בעצם חושבים עליך באופן חיובי או לא חושבים עליך בכלל? מה הסיכוי לכך? ואם אכן יש לאנשים מסוימים רגשות שליליים כלפיך, האם יש לך השפעה על כך? האם אתה יכול לשנות אותם? האם אתה יכול לעצור את המחשבות האלה? האם בכלל יש טעם בהשקעת מחשבה במה אנשים חושבים עליך?
אני לא יכול לסבול את העובדה שהוא עשה את זה טוב ממני.
תיקון: האם הצלחה של מישהו אחר מונעת ממך להצליח בעתיד? האם המחשבה על מעשיו של האחר מקדמת אותך או שכדאי ללמוד מאותו אדם ולחשוב איך להתקדם?
אני לוזר, לא אצליח לעולם. כולם עושים זאת הרבה יותר טוב ממני.
תיקון: אתה מסתכל על עצמך באופן שלילי. חשוב: מהן התכונות החיוביות שלך? האם האדם האחר עושה הכל טוב ממך? מהן התכונות החיוביות בך שאין באחרים?
