בעלי נחלה שנמכרה בהוצל"פ תבעו את הקונה

בני הזוג טענו שרישום החלקה ע"ש הקונה נעשה בניגוד לחוק ולנהלים. שופטת דחתה אותם לאחר שקבעה שהם לא הוכיחו אף אחת מטענותיהם

עו"ד שלמה אסרף | פסקדיןפורסם: 06.12.20 , 12:10

בית המשפט המחוזי בנצרת דחה לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג שהיו בעלי נחלה חקלאית במושב שדה אליעזר, אך זו נמכרה בהוצאה לפועל לאחר שהם לא עמדו בפירעון הלוואות. הם תבעו לבטל את העברת רישום הנחלה על השם הקונה, בין היתר מאחר שאינה חקלאית, אבל השופטת אילונה לינדנשטראוס קבעה שיש קושי רב בטענה לנוכח העובדה שהם עצמם העבירו את עיבוד הנחלה לחברה חיצונית.

ב-2010, לאחר שהזוג לא עמד בפירעון ההלוואות שנטל מן הבנק הבינלאומי הראשון, נקט הבנק הליכי מימוש משכון שנרשם על זכויות התובעים והנחלה נמכרה. ביולי 2016 הועבר הרישום על שם הקונה.

התובעים ביקשו פסק דין הצהרתי שלפיו הקונה אינה זכאית להירשם כבעלת הזכויות בנחלה. לדבריהם, רישום הזכויות על שם הקונה נעשה על ידי רשות מקרקעי ישראל בניגוד לדין ולנהלי רמ"י.

(צילום: shutterstock)

התובעים סיפרו שבחודש מאי 2010, בטרם החלו הליכי מימוש המשכון, חתמו על הסכם עיבוד הנחלה עם חברה חיצונית בגלל מצבו הרפואי של התובע שלא אפשר לו לטפל בנחלה.

הסכם העיבוד הסתיים עם פינויים מן הנחלה אך הקונה חתמה על הארכת ההסכם עם החברה עוד לפני שנרשמו זכויותיה ובכך הפרה את הוראות רמ"י. לדבריהם, הקונה אינה חקלאית וגם לא התכוונה להיות חקלאית. מבחינתה, הנחלה היא לא יותר מנכס רגיל. היא בנתה בה בניה לא חוקית וידעה שלא תהיה זכאית להירשם כבעלת זכויות בנחלה ובכך פעלה בחוסר תום לב.

רמ"י טענה בתגובה כי היא פעלה כדין לאורך כל הדרך. היא ציינה כי התובעים נקטו הליכים משפטיים שונים ורבים במטרה לשנות את ההחלטות בעניינם, עד כדי היווצרות חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט.

הקונה טענה מנגד שהיא רכשה בתמורה מלאה ובתום לב את מלוא הזכויות בנחלה. באשר להסכם העיבוד, לדבריה, התובעים הם שהתקשרו בהסכם בו הוסכם על אופצית הארכה והיא כיבדה את ההסכם. עוד לטענתה, התובעים אינם חולקים על כך שלא נותרו להם זכויות בנחלה ובנסיבות אלה, לא ברור כיצד הם עותרים להירשם מחדש כבעלי זכויות.

ואכן, השופטת אילונה לינדנשטראוס דחתה את התביעה וציינה שחלק נכבד מטענות התובעים הוא גלגול נוסף של טענות שכבר הועלו על ידם בהליכים קודמים. זאת ועוד, התובעים לא הצביעו על עילה שבדין המצדיקה את ביטול רישום הזכויות בנחלה על שם הקונה ולא הוכיחו כי רישום הזכויות על שמה נעשה על ידי רמ"י שלא כדין.

אשר לטענה בעניין הארכת הסכם העיבוד כתבה השופטת כי "קשה להלום טענה בדבר אי חוקיות ההסכם...מקום בו התובעים הם אלה שנקשרו מלכתחילה בהסכם עיבוד כזה ביחס לנחלה ובכך יצרו עובדות בשטח". כמו כן, צו המכר באופן שהושמטו ממנו זכויות החברה לעבד את הנחלה.

השופטת הוסיפה כי העובדה שהתובעים עצמם התקשרו בהסכם עיבוד עם החברה, משלא יכלו עוד לעבד את החלקות בעצמם, מקהה גם מעוצמת טענתם כי הקונה איננה חקלאית. התובעים חויבו בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 23 אלף שקל.