📷
1 צפייה בגלריה
גלי עטרי
גלי עטרי
גלי עטרי
(צילום: תומריקו)
"בתחילת שנות ה-70 גרתי תקופה אצל אחותי יונה ברחוב ברנדייס בתל־אביב. זה היה בסוף התיכון, עירוני ד', והייתי יושבת איתה הרבה ב'פינתי', בית הקפה של הבוהמה, בדיזנגוף. מאחורי פינתי היה המשרד של אברהם דשא פשנל ולשם הגיע דוד קריבושי, שעבד אז עם יונה. חצי שנה היא נידנדה לקריבושי עליי, אמרה לו שהוא חייב לשמוע אותי. עד אז שרתי לעצמי בבית. פשנל הציע לי להופיע איפשהו ולא רציתי, נראה לי גדול עליי. יום אחד ירדתי לחדר החזרות של פשנל יחד עם קריבושי, והסכמתי לשיר בפניו סוף־סוף: את 'לט איט בי' של הביטלס ושיר מהמחזמר 'שיער'. כשסיימתי, קריבושי אומר לי, 'את ממש זמיר. מאיפה האנגלית הזאת'. כשיצאנו כבר ראיתי שהוא מסתכל עליי אחרת, ואז גם התחילו הניצנים של הרומן בינינו.
"קריבושי אמר לי שהוא רוצה להקליט איתי שני שירים, 'אם יש לך שמש' ו'לבד'. הגעתי להופיע בתוכנית של אורי זוהר ושרתי אותם. קריבושי היה אחרי ההצלחה של 'אני חולם על נעמי' שזכה בפסטיבל טוקיו. גם שני השירים התקבלו לפסטיבל ביפן ו'אם יש לך שמש' עלה לחצי הגמר והפך ללהיט. אז התחילה הקריירה שלי.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד סיפורים מאחורי השירים למנויים:
באותה שנה העלינו בברודווי בניו-יורק הצגה עם יונה, אריק לביא, רבקה רז וחנן גולדבלט. ההצגה רצה חצי שנה, אחר כך קריבושי ואני נשארנו והסתובבנו בארצות-הברית. אפילו יצא לי לראות הופעה של אלביס במדיסון סקוור גארדן. היינו שם כמעט שלוש שנים, אם כי אחרי שבעה חודשים נפרדנו ועדיין המשכנו לעבוד יחד. עשיתי אודישן באולפן שלואי להב עבד בו עם ברוס ספרינגסטין. שרתי שיר של דיאנה רוס כדי להתקבל ללהקה נשית שהייתה אמורה לחמם את 'דם, יזע ודמעות'. קריבושי לא הסתדר עם החוזה, אז ויתרנו. אבל אז, בפסטיבל בפורטו-ריקו, פגשנו את נשיא אטלנטיק רקורדס שאמר לי, 'אני רוצה להחתים אותך'. הלכתי לדבר עם קריבושי ושאלתי מה לענות. קריבושי ענה, 'תגידי את האמת, שאת חתומה בישראדיסק בישראל'. זה מה שעניתי. הייתי בת 18, תמימה. אותו מנכ"ל הסתכל עליי במבט של 'את נורמלית?' לימים הבנתי את גודל הטעות".
"קיבלתי טלפון מהבמאי אבי נשר, שסיפר שהוא עושה סרט על להקה צבאית. אבי אמר לי, 'את תהיי מלי'. לימים הגיע התסריט, אני קוראת, ואין כמעט אזכור למלי. אמרתי לעצמי שבטח עובדים עליי. הלכתי לאבי. הוא אמר לי, 'אל דאגה, אנחנו נבנה את התפקיד תוך כדי עבודה'. "התחלנו חזרות מוזיקליות, הגעתי לחזרה הראשונה ויאיר רוזנבלום היה המנהל המוזיקלי. מי שהייתה צריכה לשיר את 'שלווה' לא הגיעה בזמן, אז יאיר אמר לי, 'בינתיים תשירי את'. אני שרה, יאיר עוזב את החדר, הולך לדבר עם אבי נשר וממשיכים. לימים הבנתי שהוא אמר לאבי, 'גלי צריכה לקחת את השיר יחד עם דפנה ארמוני'. מפה לשם, עד היום אני שרה את 'שלווה' בהופעות. הקהל לא מוותר לי".
"השיר היה אצל אילנית שוויתרה, ואז הגיע אליי. הקלטנו אותו. מישהו מאוד בכיר ברשות השידור עבר במקרה באולפן ואמר, 'וואו, שווה לחכות איתו לפסטיבל הזמר'. אותו פסטיבל היה גם קדם־אירוויזיון. צדי צרפתי עשה את ההעמדה. בקרב הקהל באולם הוא הגיע למקום הראשון, ובשקלול נקודות השידור הגענו למקום שלישי אחרי 'אבניבי' של יזהר כהן שלקח את האירוויזיון ו'בלב אחד' של חדוה עמרני. למחרת התקשר דודו דותן ז"ל ואמר, 'זה לא בסדר, שלך היה צריך להיות מקום ראשון'. אבל שנה אחרי חיכה לי 'הללויה'".
"אחרי 'נסיך החלומות' הגשתי את 'שמש אדומה' לקדם של 1979. הוא לא התקבל. חנוך חסון מרשות השידור קרא לי ואמר, 'אנחנו נורא רוצים שתהיי בקדם, יש שיר שיכול להתאים לך'. הוא השמיע לי את 'הללויה'. התברר ששלומית אהרון ו'הכל עובר חביבי' הגישו את אותו שיר בשנה שלפני, והוא לא התקבל. הם הגישו אותו שוב ב־1979 והשיר התקבל, אלא ששבוע אחרי שלומית התחשמלה בהופעה, כנראה בגלל מים במיקרופון — ממש כמו בסצנה מ'הלהקה' — והחליטה שהיא רוצה לנוח. התלבטתי עם קובי אושרת ועם המנהל שלי אז, שלמה צח. אמרו לי, ניקח לך זמרים להרכב חד־פעמי — שמוליק בילו, יהודה תמיר וראובן גבירץ. 'הללויה' זכה בפסטיבל הזמר ונבחר לייצג את ישראל באירוויזיון.
"ואז שלמה צח אמר לי, 'זה מתחיל להיות להיט ענק בארץ. אם במקרה זה יזכה באירוויזיון, צריך להופיע המון. אז בואו נעשה הסכם לצורך העניין הזה בלבד'. נשמע לי הגיוני. שלמה הציע לקרוא ללהקה בארץ 'גלי עטרי וחלב ודבש', היה חוזה משותף לשנתיים, במקרה שזוכים. אחרי הזכייה הוצאנו אלבום. היו לנו 60 הופעות באירופה בטלוויזיה, לצד הזמרים הכי גדולים, חוליו איגלסיאס, בלונדי, 'בוני אם', קליף ריצ'רד. חוויה גדולה.
"באמצע 1980 הלהקה התפרקה, בהחלטה חד-צדדית שלהם - ואני הגשתי תביעה שהתנהלה הרבה שנים נגד צח ושותפו - וזכיתי בכל ערכאה אפשרית (ב־800 אלף שקל - ר"ש). אחרי הזכייה באירוויזיון ההצלחה עלתה לכולם לראש ושכחו מה סיכמו, זה נהיה גדול על כולם".
"גם את קובי אושרת הכרתי בפינתי, אחרי שחזרתי מניו-יורק. הוא כבר היה מוזיקאי מצליח ויום אחד אמר לי, 'יש לי פינה של שירים בתוכנית 'ראש כרוב' ואני רוצה לעבוד איתך. רותי נבון בדיוק נוסעת לניו־יורק, בואי להחליף אותה'. זו הייתה הזדמנות מצוינת, והסכמתי. התחלנו לאסוף שירים לאלבום הראשון שלי, וחשבתי גם שנכון להכיר לאבי נשר את קובי, כי ידעתי שהוא מחפש שירים ל'דיזנגוף 99'. באחד הימים קובי השמיע לי בבית את 'דרך ארוכה' על פסנתר. הבנתי מיד שזה שיר נפלא. שרתי, שלחנו סקיצה לאבי נשר, שהפך אותו למעין שיר נושא.
"את 'דיזנגוף 99', עם סצנת העירום המפורסמת עם ענת עצמון וגידי גוב, ראיתי פעם אחת בבכורה ולאחר מכן אף פעם לא צפיתי בו. יום אחד הבנתי שהולכים להקרין אותו בערוץ 2, וזה אומר רייטינג גבוה ולמעשה שחצי מדינה תצפה בו שוב. החלטתי שהפעם אני צופה בסרט, אבל לבד בבית. אחרי שנגמר הרגשתי הקלה, אולי משהו דומה לאנשים שיוצאים מהארון. אמרתי לעצמי, זהו, זה בחוץ. אחרי שהסרט יצא אמרתי שלו הייתי יכולה לקנות את כל העותקים, בגלל הקטע של העירום, הייתי עושה את זה. לימים שאלו אותי אם אני מרוצה שעשיתי את הסרט ועניתי שאני לא מרוצה ולא מצטערת.
"אגב, להלוויה של ארי נשר הלכתי עם ענת עצמון, התרגשתי פתאום. אנחנו ידידות. ועוד סיפור: אחרי הסרט לא היה לי קשר עם גידי גוב. יום אחד הופעתי אצלו ב'לילה גוב'. הוא קם מהכיסא, חיבק אותי ואמרתי, 'יו גידי, 17 שנה לא נגעת בי'".
"כשנבחרתי לזמרת השנה ברשת גימל ביקשו שירים חדשים מהזוכים שיושמעו לראשונה במצעד השנתי. דיברתי עם קובי, והוא סיפר שכתב 'שיר נורא יפה לך וללהקה'. עשינו יחד את 'גלגל ענק', וקובי פגע בול שוב. השיר הפך ללהיט ונבחר לשיר השנה במצעד השנתי הבא".
"אחרי הפרידה מ'חלב ודבש' התחלתי לאסוף חומרים לאלבום בסגנון רוק, 'קח אותי הביתה'. ירוסלב משך אותי לכיוון, ולמרות שזה לא ממש אני, רציתי לנסות דברים חדשים. היה לי אז מנהל אישי בשם אבי פרץ, שניהל אז גם את מני בגר שגם עבד על אלבום, וחשבנו לעשות דואט. ירוסלב כתב את המנגינה, ואני ביקשתי טקסט מרחל שפירא. ביצענו את השיר ב'זהו זה', בשידור חי מפארק הירקון, וכל המדינה הכירה אותו".
"האלבום 'ממריאה ברוח' התחיל מפגישות עם לואי להב. התחלנו לעבוד על שירים והיו לי כבר ארבעה טקסטים שכתבתי, לבקשת לואי. אבל איכשהו הרגשתי שגדול עליי בשלב הזה של הקריירה להיות אמן יוצר. אמרתי ללואי, 'אני צריכה יוצר, כותב'. חשבנו על מתי כספי, נפגשתי איתו והוא השמיע לי על פסנתר את 'עוד יום'. וואו, איזה שיר. החלטנו שהולכים על מתי לכל האלבום. 'עוד יום' היה אחד השירים הראשונים שיצא והפך מיד ללהיט ענק".
"כששמעתי את השיר בפעם הראשונה, היו לו מילים של דורי בן זאב והפזמון היה: 'אל תהיה נאיבי ילד תל-אביבי'. לא היה לי נוח עם המילים האלה, הבאתי את הלחן לזאב, שהפיק טכנית את האלבום, הוא כתב מילים ושינה ל'ממריאה ברוח'. כך זה נשאר".
"שיר הנושא של האלבום הראשון שעשיתי עם סולו יורמן, שהפך לאמרגן שלי. הוא תפס אותי יום אחד באיזה חדר מדרגות ואמר, 'אני מרגיש שאני יכול לעשות איתך דברים גדולים'. התחברנו. יום אחד סולו מביא לי קסטה עם כמה שירים שאריק סיני לא רצה. גילינו שם את 'אמצע ספטמבר' ואת 'אין לי ארץ אחרת'. ב'אמצע ספטמבר' אסתר כתבה את המילים על הטבח בסברה ושתילה. אמרתי לסולו, זה שיר יפהפה ומאוד נוגע. הוא עושה לי משהו חזק בלב, אבל המילים קשות, אולי הקהל לא יקבל? חשבתי שאנשים יגידו, 'מה, גלי עטרי של הללויה, המאמי הלאומית, נהייתה זמרת מחאה?' סולו היה בעד השיר הזה, והקלטנו. 'אמצע ספטמבר' לא יצא כסינגל, אבל ברדיו התחילו להשמיע אותו והוא הפך ללהיט בלי שדחפנו. אף אחד כמעט לא שם לב שזה על סברה ושתילה, למרות שדיברתי על זה בראיונות, לא הסתרתי. קראנו לאלבום 'אמצע ספטמבר' ושבוע־שבועיים אחרי אסתר הוציאה גרסה משלה. זה הראה לי שהיא כתבה את השיר בדם ליבה".
"נשלף מאותה קסטה של סולו. אהוד מנור כתב את המילים בעקבות מות אחיו יהודה במלחמת ההתשה. אנשים ראו בזה שיר מחאה על מלחמת לבנון הראשונה, וזה נשמע הגיוני, אבל אני לא התייחסתי לטקסט כמשהו מחאתי. מבחינתי זה שיר אהבה לארץ, שאומר שעם כל המגרעות והצרות, זו המדינה שלי, שאין לי אחרת. אני מרגישה שהשורה 'לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה' רלוונטית גם להיום. כל צד לקח את 'אין לי ארץ אחרת' כמייצג שלו. זה יכול להישמע שיר ימני - זה אפילו שימש בסטיקרים וזה הרגיז את אהוד - וזה יכול גם לייצג מחאה משמאל. כולם, איכשהו, צודקים".
"חיפשתי שירים ל'אמצע ספטמבר', הלכתי לכל מיני יוצרים, גם אל יצחק קלפטר. שמעתי כמה שירים שלו, בהם את 'סוף העונה' בעיבוד קצת ג'זי, והתעלפתי על הלחן. הלכתי עם הלחן לרחל שפירא, שבשבילי היא כותבת על-חלל. היא כתבה מילים יפות וקראה לזה 'סוף העולם', אבל הייתה לי בעיה עם הכבדות. אז לא לקחתי. באותה תקופה קיבלתי טקסטים מבחור, כך חשבתי, בשם רוני ערן. שלחתי לו את המנגינה ואני מקבלת בחזרה טקסט שאומר: 'סוף העונה'. אני מתקשרת לרוני, עונה לי בחורה ואומרת, 'כן, אני רוני ערן'. אילן וירצברג, במגע קסם, הפך את השיר מסגנון ג'ז לבלדה. יום אחד דני רובס סיפר לי, 'אני נוסע ושומע שיר נפלא, עצרתי בדרך, שקעתי לתוכו, ובהשראתו כתבתי את 'נוסעת בעקבות האהבה' לורדינה כהן".
"במקור זה נכתב 'הכל חוזר על עצמו', והייתה לי בעיה עם השורה, נשמעה לא מספיק אנרגטית לפזמון. יעקב גלעד, שעבד איתנו על האלבום במקביל לעבודה עם פוליקר, כתב מחדש את המילים עם 'הכל עומד במקום' על מישהו שהכיר, קלידן שהתאבד. 'רצית לעוף כמו ציפור' נכתב על הקפיצה מהמרפסת של אותו בחור".
"בסקיצה הראשונית פוליקר שר את השיר וניגן בגיטרה. אגב, באותם ימים שמעתי על פרויקט 'עיניים שלי', ויעקב ביקש שאשתתף, אבל זה לא יצא והם הלכו על אלבום סולו של פוליקר. כולם מסביבי חשבו שזה יהיה להיט ענק, אני פחות. אמרתי לחבר שלי שאולי השיר יתקבל כקליל מדי, חששתי מהביקורות. אותו חבר אמר לי, 'זה להיט ענק, את לא נורמלית'. הסכמתי, ותוך שבועיים זה הצליח בגדול. גם הביקורות אהבו את השיר, ואת האלבום, והרגשתי שמתחילים להתייחס אליי ברצינות כזמרת".
"יום אחד, פגישה עם ורד ויצחק קלפטר, הוא מנגן בגיטרה, לפעמים שר, גם ורד שרה. מגיעים ל'רק אתמול', בג'יבריש. חשבתי שזה שיר טוב, ביקשתי. אני מקבלת את הקסטה מקלפטר ולא שומעים כלום. קירבתי את האוזן ממש לרמקול וניסיתי לשיר כדי להשמיע לאילן וירצברג. הוא אהב ולקחתי לרחל שפירא, שכתבה את המילים. לימים הייתי יותר חכמה וביקשתי מקלפטר, יצחק, תקליט לי בווליום גבוה".
"סולו הביא את השיר מיוצר אלמוני אז, ברוך פרידלנד. הגעתי עם השיר לתוכנית של מני פאר בערוץ 1, ביצעתי שלושה שירים מהאלבום 'צעד אחד לפני הנהר'. בביצוע של 'מקיץ' עלו לי דמעות בעיניים. לפני שאני יוצאת מהאולפן אומרים לי, 'מני פאר רוצה לדבר איתך'. כבר הייתי עם טרנינג בדרך הביתה, וככה התראיינתי. הסברתי שהשיר נגע בי מהרגע הראשון. אחרי השידור הוצפתי בתגובות, כולל גם כאלה שכתבו שזה דמעות תנין. עד היום עולות לי דמעות בשיר בכל פעם מחדש. כשנינט חידשה את 'מקיץ' ב'כוכב נולד', השיר הצליח שוב והושמע ברדיו מחדש. עליתי להופעה בהיכל התרבות ואמרתי לקהל, 'עכשיו אני רוצה לעשות שיר של נינט טייב'. ואגב, לימים הפגשתם אותנו לראיון משותף במוסף הזה".
"כשחיפשתי בתחילת שנות ה-80 שירים, אחד המוזיקאים שאהבתי היה אריאל זילבר. היה לי גם משחק כזה עם אחותי שוש, קוקה. אני הייתי בסלון, היא בחדר שינה והייתי צועקת לה, 'הייתה לי אהבה שקטה'. היא הייתה עונה, 'תחזירי לי אותה'. הזמנתי את אריאל אליי הביתה ואז, על הפסנתר, הוא ניגן לי שלושה שירים: 'נפאל', אזמרלדה' ו'מה שיהיה'. הלכתי אל רחל שפירא והיא כתבה את 'נפאל' ואת 'אזמרלדה'. אריאל לא ממש התלהב מהטקסטים האלה, זה היה תיאטרלי מדי בשבילו. בערך שמונה שנים 'נפאל' חיכה במגירה. ב'צעד אחד לפני הנהר' השיר יצא וזכה להצלחה עצומה. השמיעו אותו כל כך הרבה ברדיו, עד שחששתי שזה יימאס על כולם.
"הבנתי שהשיר הפך ללהיט אצל תרמילאים שנוסעים למזרח. סיפרו לי שאיך שיורדים שם בשדה התעופה מובילים את הישראלים למזרקה שעליה כביכול מסופר בשיר ומחלקים דפים עם המילים. רחל שפירא לא כתבה על מזרקה ספציפית, היא לא הייתה בנפאל, אבל התברר שיש כזה מבנה עם פילים וציפור אבן ומזרקה. יום אחד הגיעה שגרירת נפאל להופעה שלי בזאפה, ולפני חודש הוזמנו לשגרירות עם רחל שפירא ואריאל זילבר לחגיגת 40 שנה ליחסים הדיפלומטיים עם ישראל. השגרירה סיפרה לי שהיא זמרת בעצמה עם 12 אלבומים. אגב, אחרי שנים אריאל אמר לי שהוא כבר לא מרגיש ככה לגבי הטקסטים".
"במקור המילים היו על רקדנית בשם אלוירה. אמרתי, מה לי ולאלוירה, למה שאשיר עליה? לא מתאים. דיברתי עם אסתר, היא כתבה למנגינה של קורין את 'חזקה מהרוח', שהתחיל את הזיהוי שלי עם שירי העצמה נשית. זה לא טייטל שכיוונתיו אליו, אבל עם השנים זה נתפס".
"תמיד אהבתי את הסגנון של לאה שבת. יצא לנו להיפגש באירוע וביקשתי ממנה שיר. ליליאן שוץ, המנהלת שלי אז, הביאה קסטה שלמה של לאה ואמרה לי שאהבה את השיר הזה. לקחנו את ה'או־או־או' שלאה שמה במקור בסוף השיר, ויהודה עדר הפך אותו לליין מוביל. המשפט 'תהיי חזקה לבטא את השמחה שבך שנדחקה' סייע גם לי בתקופות קשות, למשל אחרי הגירושים שלי. ושמעתי מהרבה אנשים שזה חיזק אותם בתקופות של התמודדות עם מחלות וצניחה נפשית".
"נשארתי בקשר עם ורד קלפטר. יום אחד התקשרתי ואמרתי שקשה להוציא מיצחק שירים. הגעתי אליה הביתה ולפני שאני הולכת, היא אומרת לי, 'יש לי משהו של יצחק להשמיע לך, אולי תאהבי'. היא צדקה. באותם ימים עשיתי אלבום עם משה לוי ודודי לוי, 'חבק אותי לאט'. הם אהבו מאוד. מאיר גולדברג קיבל את הלחן, וכתב שיר על הבת המאומצת שלי, לילוש. היום היא בת 24. הזמנו את קלפטר לנגן גיטרה חשמלית בשיר ואמרנו לו, 'תתחרע'. זה נשמע מדהים. ואז הגיע תמיר מוסקט לעשות מיקסים. הוא הפך את השיר לגמרי, יצאה הפקה מוזיקלית מטורפת. אף אחד לא חשב שזה יהיה להיט בת מצווה, למרות שעשינו את הקליפ עם ילדים בבית ספר בורוכוב בגבעתיים. עד היום זה מביא לבקשות לסרטוני בת מצווה ואני עושה את זה בשמחה.
"לימים הבנתי שאסתי וינשטיין ז"ל שמעה את השיר הזה, ואמרה שנפל לה האסימון לקום, ללכת ולחיות את החיים שהיא רוצה. שמחתי שזה נתן לה כוח לפחות לחיות תקופה קצרה ולעשות מה שהיא אוהבת. אבל היה לי נורא עצוב עם הסוף הטרגי, כשהיא התאבדה".
"שוש ז"ל הכירה לי את סגיב כהן. היא אמרה, 'הוא זמר מדהים, יוצר מעולה'. סגיב שלח אליי שיר, אני מקשיבה ומתחילה לדמוע, התרגשתי בטירוף. התחלתי לעבוד באן-אם-סי על אלבום חדש, ביקשתי ממנו עוד שירים ואמרתי למנהלים בחברה, מה דעתכם שנעשה אלבום קונספט עם יוצר מוכשר בשם סגיב כהן? הם הסכימו. נסעתי אליו שלוש פעמים בשבוע לפרדס חנה. עשינו סקיצות, בחרנו עשרה שירים. אחרי שהקלטתי את 'מהמרחקים' אמרתי לקוקה שהיא חייבת להקשיב. נכנסה לאוטו ואמרה לי, 'זה באמת משגע'. שבוע אחרי היא הלכה לעולמה. עצרתי את ההקלטות, לא יכולתי לעשות כלום. רציתי להתאבל עליה. אנשים חושבים שהקלטתי את השיר לזכרה אבל זה אפילו יותר מזה: שוש הייתה אחראית לשיר הזה. לו הייתה בחיים היא הייתה אומרת, 'את רואה? אמרתי לך'. לשמחתי, בחברת התקליטים החתימו גם את סגיב כהן. השנה עבדנו שוב יחד והוא הלחין לי את 'לא מאוחר', שיצא בספטמבר".
"בפרויקט של 'צו השעה' היו 30 הצעות ל-30 שירים שאעשה מחדש. לא ידענו מה לבחור, והעלינו שוב את 'מביאה הכל' של שלום, שנכתב על טליה שפירא ז"ל. כמה חודשים לפני כבר עלתה אפשרות לעשות משהו עם כרקוקלי, ששמתי עין עליהן עוד מ'אקס פקטור'. התחברנו. אולי נעשה עוד דברים משותפים".
פורסם לראשונה: 07:27, 01.01.21