הכירו את אליה זמור, בן 38, שעף על החיים או יותר נכון מרחף מעליהם.
הוא נולד בנתניה, ומאז שהוא זוכר את עצמו אהב לטפס. בגיל 20 עבר להתגורר בשווייץ, והודות לקרבה להרי האלפים נחשף לטיפוס הרים. במשך עשור התמכר לאלפיניזם (טיפוס הרים באלפים), ואז נכנס לחייו תחום חדש: מצנחי רחיפה. כי אם כבר מטפסים על הר בגובה 4,000 מטר, למה לרדת ממנו ברגל כשאפשר לצנוח ממנו למטה ולנחות בתוך עמק יפהפה?
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
עם האוכל בא התיאבון. אחרי שפיתח את הכישורים הדרושים והשיג שליטה במצנח הרחיפה הוא נכנס לתחום הקרוס-קאנטרי - רחיפה למרחקים ארוכים.
10 צפייה בגלריה
''אהבה ממבט ראשון''. אליה זמור באלטש, שווייץ
''אהבה ממבט ראשון''. אליה זמור באלטש, שווייץ
''אהבה ממבט ראשון''. אליה זמור באלטש, שווייץ
(צילום: אליה זמור)
"חברים הדליקו אותי על זה, וזו הייתה אהבה ממבט מראשון. בהתחלה ריחפתי למרחק של 20 קילומטר, ואז אתגרתי את עצמי למרחק של 50 קילומטר ואז מאה קילומטר. הניצוץ נדלק מיד. זה התחבר לי נהדר עם האהבה שלי לחופש. זה הכי קרוב ללעוף כמו ציפור, חוויה נפלאה".
ברזומה שלו כבר רשומים כמה פרויקטי רחיפה מטורפים, למשל מצ'מבה למנאלי בהודו – מרחק של 380 קילומטר רחיפה, בשילוב עם הליכה בקו שחוצה מעל פסגות של 6,000-5,000 מטר. בינואר האחרון יצא לחודש ימים למקסיקו, וממנה הגיע לטיסות רחיפה בקולומביה של למעלה ממאה קילומטר.
10 צפייה בגלריה
אליה זמור במקסיקו
אליה זמור במקסיקו
אליה זמור במקסיקו
(צילום: אליה זמור)
10 צפייה בגלריה
אליה זמור בשמי קולומביה
אליה זמור בשמי קולומביה
אליה זמור בשמי קולומביה
(צילום: אליה זמור)
כיום הוא עדיין מתגורר בשווייץ, או אם לדייק בשאמוני מון בלאן, עיירת קיט השוכנת בליבו של עמק שאמוני, סמוך למשולש הגבולות שווייץ-איטליה-צרפת. "שאמוני היא מקום נהדר, גם לטיפוס הרים וגם לרחיפה. בתקופת האביב יש באזור תנאי רחיפה עם תרמיקות (זרם אוויר חם) נהדרות, כך שבעצם במגרש הביתי שלי יש לי הכול מהכול. התנועה בהרים - בטיפוס, בריצה או בסקי - היא מה שמושך אותי. אם יש גם תנאים לטוס ולרחף זה לגמרי נפלא".
10 צפייה בגלריה
המגרש הביתי. אליה זמור בשאמוני
המגרש הביתי. אליה זמור בשאמוני
המגרש הביתי. אליה זמור בשאמוני
(צילום: אליה זמור)
רחיפה למרחקים ארוכים מתבצעת באמצעות זרמי אוויר חם שעולים מעלה, ונקראים תרמיקות. "אנחנו תופסים תרמיקה וממריאים. בכל פעם מטפסים בתוך התרמיקה לגובה בסיס הענן, אז יוצאים לדאייה של 6-5 קילומטרים ואז שוב מטפסים לגובה. באמצעות קפיצות בין תרמיקות, או כמו שקוראים לזה אצלנו "לתפוס טרמפ על ענן", אנחנו גומאים מרחקים. לפעמים יש מזל נהדר ותופסים תרמיקה שאפשר להתקדם איתה ולפעמים לא. אין חוקיות".
דבר אחד בטוח: לא כל יום מתאים לרחיפה. "כשאני ניגש ליום רחיפה, אני מנסה להבין קודם כל מה המקסימום שאני מסוגל להוציא ממנו. אני בודק את תחזית מזג האוויר, גובה בסיס העננים, כיוון הרוח ועוצמת הרוח. ככל שגובה בסיס הענן גבוה יותר, כך קל יותר לתפוס תרמיקה טובה ולטוס גבוה יותר. צריך גם להבין שלא כל ענן מתאים לתפוס איתו תרמיקה, ועל ענני גשם אנחנו בכלל מוותרים".
נשמע לכם שצריך לדעת הרבה דברים לפני שמתחילים לרחף? ובכן, אתם צודקים. מי שמתעניין בספורט האתגרי הזה ייאלץ ללמוד - והרבה.
"אני למדתי רחיפה בשווייץ. מדובר בשנה שלמה של לימודים שמורכבים מתיאוריה ומהחלק המעשי. בהתחלה מרחפים תחת השגחה של מדריך. בתיאוריה לומדים אווירונאוטיקה, אווירודינמיקה ומטאורולוגיה, מה אפשר לעשות עם מצנח רחיפה, מהן המגבלות שלו, מה קורה כשהרוח מתנהגת בצורה מסוימת. יש תנאים שאתה לא רוצה להגיע אליהם עם המצנח".
מה כולל התחביב המיוחד שלך מבחינת התארגנות על הציוד הנלווה?
"מדובר בציוד יקר. יש לי יותר משישה סוגי מצנחי רחיפה שונים, כשכל מצנח מתאים לפעילות אחרת. אם אני רק מטפס על הר, ולא מתכנן לטוס באותו יום למרחקים גדולים אלא רק לנחות מההר, אקח איתי כנף קטנה ורתמה קלה - מדובר בסט ששוקל פחות משלושה קילוגרם. אם מדובר בתחרות רחיפה - ואני משתתף בלא מעט כאלה - אקח איתי מצנח דאייה מאוד טוב ורתמה אחרת. אם אני בוחר במסלול רחיפה שבו אני צפוי להעביר כמה שעות בדאייה לאורך רכס הרי, שזה דורש מצנח מסוג אחר - וכמובן, אם אני מצרף לרחיפה שלי חבר ויוצא לטיסה זוגית - זה דורש מן הסתם כנף קצת יותר גדולה".
מה אתה לוקח איתך לרחיפה?
"אם מדובר בטיסות ארוכות של כמה עשרות קילומטרים, תמיד אקח איתי מים וחטיפי אנרגיה. אם אני נמצא באזור האלפים לרוב די קל לנחות בעמק, ושם הכול זמין במרחק הליכה סביר של שעה-שעתיים, כך שאני יכול לקנות לי משהו לאכול אחרי הנחיתה, אבל אם מדובר במקומות כמו הודו או נפאל אז צריך יותר להשתמש ברגליים. המשמעות היא שאחרי שנוחתים מהרחיפה צריך ללכת עם ציוד לא קל על הגב במשך שעות רבות, ולכן נערכים בהתאם מראש. באחת הדאיות הראשונות שלי בהודו, נחתי בהימלאיה במקום מרוחק מהציביליזציה בעמק בגובה של 4,000 מטרים. לקח לי יומיים של הליכה לצאת משם, כולל לילה לא פשוט בתנאי שטח. זה חלק מהאתגר".
10 צפייה בגלריה
אליה זמור בנפאל
אליה זמור בנפאל
אליה זמור בנפאל
(צילום: אליה זמור)
10 צפייה בגלריה
אליה זמור בנפאל
אליה זמור בנפאל
אליה זמור בנפאל
(צילום: אליה זמור)
מהי הרחיפה הכי משמעותית עבורך שעשית והיכן?
"טיפוס פסגות של 400 מטר בשווייץ. זה לא בהכרח הכי אקסטרים שעשיתי, אבל זו הייתה חוויה ראשונית שנחרתה בזיכרוני והובילה אותי להמשיך להתעמק בתחום. הייתה גם רחיפה שעשיתי בהר סלביצ'יז'ן במרכז שווייץ, שנחשבת מאוד משמעותית וסימבולית עבורי, כי ההגעה לפסגת ההר בגובה 3,000 מטר מחייבת טיפוס טכני של יומיים עם שינה בשטח באמצע המסלול. זה דרש ממני להעביר לילה בגובה 2,500 מטר, חשוף לקור ולאלמנטים נוספים שרק העצימו את החוויה. אחרי שסיימתי את זה חזרתי הביתה הרבה יותר בטוח בעצמי וביכולות שלי. באמת הרגשתי אז שהשמיים הם הגבול".
10 צפייה בגלריה
''השמיים הם הגבול''. במון בלאן, צרפת
''השמיים הם הגבול''. במון בלאן, צרפת
''השמיים הם הגבול''. במון בלאן, צרפת
(צילום: אליה זמור)
10 צפייה בגלריה
אליה זמור בארצות הברית
אליה זמור בארצות הברית
אליה זמור בארצות הברית
(צילום: אליה זמור)
מה עושים עם הפחד?
"הפחד תמיד נמצא שם. הוא סוג של שותף לפשע. אני לא מתעלם ממנו, אני רק לומד לעבוד איתו. בגלל שהגעתי לרחיפה מטיפוס הרים אני מכיר היטב את החשיפה לגובה, להרים, לרוחות, למזג אוויר קשוח והפכפך ולסיכונים שכל אלה מביאים איתם, כך שהכניסה לתחום מצנחי הרחיפה קצת יותר קלה עבורי. בכל מקרה, הפחד לא עוצר אותי. אני רוצה לזוז בדיוק כמו שציפורים זזות - לעוף ולגמוא מרחקים".
עד שהגיעה הקורונה הוא חלק את זמנו בין שאמוני לעבודתו כיועץ כלכלי בבנק בציריך. כיום הוא עדיין עובד מהבית, מה שהופך את חייו לקלים יותר.
"אני לא צריך להגיע כל יום לציריך, ונראה שייקח עוד הרבה זמן עד שנחזור לעבוד מהמשרדים כי החיסונים פה קצת מתעכבים. המשמעות עבורי היא שאני יכול להמשיך לחיות בסגנון החיים הזה, שהוא מבחינתי שילוב מנצח. אני עובד מהבית מול הנוף הכי יפה שיש בשאמוני, וכשבא לי לצאת לטיפוס או לרחיפה אני פשוט קם ועושה את זה. אם יש תחרויות או אתגר רחיפה במקום אחר, אני לוקח איתי מחשב ועובד משם".
הזמינות הזו היא גם הסיבה לכך שלא הקים משפחה משל עצמו. "אני טס המון. אם היו לי ילדים, לא הייתי יכול לנהל אורח חיים כזה. אני זמין לעצמי בכל רגע נתון. אם אני מחליט שיש תנאי רחיפה טובים באיזה חור בעולם, אני קם ונוסע לשם".
10 צפייה בגלריה
רואה את המשפחה פעמיים בשנה. זמור מרחף מעל נתניה
רואה את המשפחה פעמיים בשנה. זמור מרחף מעל נתניה
רואה את המשפחה פעמיים בשנה. זמור מרחף מעל נתניה
(צילום: אליה זמור)
10 צפייה בגלריה
מתאמן לאתגר הבא. זמור במדבר בישראל
מתאמן לאתגר הבא. זמור במדבר בישראל
מתאמן לאתגר הבא. זמור במדבר בישראל
(צילום: אליה זמור)
בחודשיים האחרונים הוא בישראל. בשבוע שעבר ריחף למרחק של 110 קילומטר בדרום הארץ. "הגעתי לכאן בשביל לחבק את ההורים ואת המשפחה, שרגילה לראות אותי בערך פעמיים בשנה, ובעיקר בשביל להחזיר את הגוף שלי לכושר. בחודשיים וחצי האחרונים טסתי טיסות ארוכות במקסיקו וקולומביה. כשאתה מקדיש את עצמך לרחיפה למרחקים ארוכים, אתה קצת מזניח אספקטים אחרים כמו ריצה וטיפוס. לכן כרגע אני נמצא בתוכנית אימונים שאמורה לחזק אותי. אני מתאמן יום ולילה בתמנע לקראת האתגר הגדול הבא".
שהוא?
"בקיץ הקרוב אני מצטרף למשלחת רחיפה שוויצרית לפקיסטן. השאיפה היא לפתוח קו רחיפה של 200 קילומטר שמעולם לא נפתח בפקיסטן. זה הדבר הכי קיצוני שיכול להיות מבחינת תנאי רחיפה. אנחנו מדברים על פסגות של 7,000 מטר בתנאים נורא קשוחים. אם בדרך כלל התרמיקות באלפים נעות בין 3 ל-4 מטרים לשנייה, הרי שבאזור שאליו אנחנו אמורים להגיע התרמיקות הן במקצבים של 12-11 מטרים לשנייה. ללא ספק זה חתיכת אתגר, ואני כולי נרגש לקראת זה. אנחנו אמורים לנחות בחבל קשמיר, מרחק הליכה של שבוע לפחות מהציביליזציה, וצריך להתכונן לזה הרבה יותר. אין כאן מקום לטעויות. אני צריך לאמן את עצמי היטב כדי שאהיה מוכן להתמודד פיזית עם הקור ועם ההליכה חזרה, כי אין כבישים ואין אוטובוסים. זה הטבע במהותו. עבורי להגיע למקום הכי בתולי והכי פראי, לרחף ולפתוח קווי רחיפה שאף אחד מעולם לא פתח זה בגדר חלום. אני יודע שבכל הנוגע לספורט הזה הצרפתים והשוויצרים תמיד יהיו בליגה אחת מעליי, וזה בסדר. כנראה שלשיאי גינס אני לא אכנס, אבל מה שבטוח - אני שובר שיאים של עצמי".
פורסם לראשונה: 07:06, 30.04.21