"צוללת U-571" - איפה הדמויות?

רק לקראת סופו של הסרט שמנו לב שג'ון בון ג'ובי איננו עוד עימנו. זאת אומרת, לא הזמר עצמו יבדל"א, אלא הדמות שהוא מגלם בסרט הפעולה המלחמתי הזה, זו של קצין הימיה פיט אמט. רק אז, כאשר על המסך התחולל קרב לחיים ולמוות בין משחתת נאצית והצוללת השבויה בידי הכוחות האמריקניים, U-571, נזכרנו שאמט הנ"ל איבד את חייו בשלב מאוד מוקדם בסרט, עם טירפודה של הצוללת האמריקאית S-33. בשלב הזה נזכרו גם כמה מגיבורי הסרט עצמו בדמות אחרת, טריגר שמה, שיצאה למשימה מסוכנת בבטן הצוללת, ונשכחה שם. הוא מת כגיבור.

בעיית ריכוז?

אפשר שבעיית הבלבול סביב הדמות שמגלם בון ג'ובי נעוצה במידת הריכוז של הצופה, אבל נכון יותר יהיה לקבוע שמקורה בסרט גופו: הדמויות הן עד כדי כך לא מעניינות, שקשה להיזכר איזו מהן שרדה את פגיעת הטורפדו.
וכאשר משווים את הסרט הזה לדרמות אחרות שהתרחשו על רקע מלחמת העולם השנייה – "תותחי נברון", "קרב הצוללות הגורלי" (“Run Silent, Run Deep”) של רוברט ווייז מ-58', או "להציל את טוראי ריאן", וכמובן סרטו של וולפגנג פיטרסן הגרמני "הצוללת", שגיבוריו הם אנשי הצוות של צוללת נאצית, וההשוואה בינו לבין "צוללת U-571" מתבקשת (שני הסרטים גם חולקים את אותו מעצב אמנותי, גץ וידנר) – מבינים עד כמה סרטו של ג'ונתן מוסטו הוא מיכני מאוד וחסר נפח רגשי. מוסטו, אגב, היה אחראי ב-97' למותחן המפתיע "עצירת פתע" עם קורט ראסל.

ראשי תיבות מסתוריים

העלילה, כאמור, מתרחשת על רקע מלחמת העולם השנייה. צוללות נאציות מטביעות ספינות מלחמה של בעלות הברית לאורך חופה המזרחי של ארצות-הברית. צוללת אמריקנית, S-33, יוצאת לפגוש בצוללת נאצית, U-571, המקורקעת בלב ים, כשמלחיה מחופשים לצוות הצלה גרמני. מטרתם היא להשתלט על צוללת האויב, ולהוציא מסיפונה את ה"אניגמה" - מכשיר הצפנה סודי שפיענוחו אמור לסייע בעצירתה של הפעילות הנאצית התת-ימית. מכאן מתפתחת סידרה של תפניות עלילתיות שמטרתה היא להעמיד את צוות הצוללת האמריקנית בסכנה הולכת וגוברת (למשל, אחרי השמדתה נתקעים ניצוליה על סיפונה של ה-U-571 הפגועה ללא יכולת לקרוא את הוראות ההפעלה בגרמנית), אבל ההיבט הרגשי של הסרט – הדמויות, זאת אומרת – נופל קורבן לדיאלוגים תכליתיים שעניינם הליכים טכניים (התרגום העברי עמוס בראשי-תיבות מסתוריים), ופה ושם גם כמה התלבטויות מוסריות. בשביל זה הביאו הנה את הארווי קייטל, שחקן מעולה שמתבזבז על דמותו הנבובה של לוחם ותיק מימי המלחמה העולמית הראשונה?

מס התקינות הפוליטית

הסרט גם צפוי מאוד. מתיו מקונוהיי ("זמן להרוג"), למשל, מגלם כאן קצין צעיר ושאפתן, שבקשתו לפקד על צוללת – נדחתה. מאליו ברור, שהסרט יעניק לו את ההזדמנות הזאת מוקדם משחשב. גם המלחים הנאצים של ה-U-571, שהסרט, לפחות בראשיתו, נמנע מלהציג כנבלים מוחלטים (זיק של היסוס עובר במפקדם לפני שהוא מורה על חיסולה של קבוצת פליטים המתקרבת אל הצוללת בסירת הצלה), הופכים במהלכו לאותם בני-זונות חסרי פנים מסרטי מלחמת העולם השנייה. גם התקינות הפוליטית מקבלת את תשלום המס שלה, כאשר טבח שחור מהצוות האמריקני הופך עם גבור המצוקה למתפעל יעיל של הצוללת הגרמנית השבויה.

אמריקניזציה של המלחמה

מעניין לראות עד כמה הסרט הזה מחזק את המגמה ההוליוודית העכשווית, שהופכת את המלחמה בנאצים להישג אמריקני לכל דבר. כשם שהנחיתה בחופי נורמנדי, לפחות על פי "להציל את טוראי ריאן", בוצעה אך ורק על-ידי כוחות אמריקניים, כך גם המשימה הפיקטיבית המתוארת ב"צוללת U-571" מתבססת על מבצעים צבאיים שנערכו על-ידי יחידות בריטיות בעיקר (כתובת בסופו של הסרט אף "מודה" בעובדה זו), אך מסלפת את האמת ההיסטורית לטובת טיפוח של הירואיזם אמריקני, שתוצאתו היא תפנית מכרעת במלחמה.
הבימוי, לעומת זאת, מרשים. מוסטו מצליח ליצור דרמה ומתח באמצעות אפקטים קוליים בלבד (אלה של הדי פצצות העומק הנוחתות בקרבת הצוללת), שמאתגרים את עור התוף, ואילו המצלמה (של אוליבר ווד, "עימות חזיתי") מנווטת דרכה ביעילות מירבית בחלליה הצרים של הצוללת, ורושמת הישג מיוחד בתחום הקלוסטרופוביה. הנה כי כן, סרט מלחמה מיושן באריזת סאונד דיגיטלי.

("צוללת U-571". תסריט ובימוי: ג'ונתן מוסטו; הפקה: דינו ומרתה דה-לורנטיס; צילום: אוליבר ווד; מוסיקה: ריק מרווין; משתתפים: מתיו מקונוהיי, ביל פקסטון, הארווי קייטל, ג'ייק וובר. ארה"ב 2000, 116 דקות.)