משחקי מחשב: תכירו, האקס שלי

פעם, מקסימום פעמיים בשנה, מגיע משחק מחשב שמשנה את חוקי הז'אנר, שמעלה את הרף ומאפיל על כל מה שקדם לו. Deus Ex הוא משחק כזה.

לא הגרפיקה, הסאונד או המוזיקה עושים את Deus Ex למועמד מוביל לתואר משחק השנה. מה שבאמת מציב את המשחק הזה בליגה אחרת זה מושג שקשה לתרגם לעברית – Gameplay (שיחוקיות?!). Deus Ex מצליח לעשות את מה שמעט מאוד משחקים בשנים האחרונות הצליחו לעשות: לגרום לשחקן לעשות מה שכמעט נחשבות למילים גסות בתעשייה – לחשוב ולהפעיל שיקול דעת. ובתקופה ש"דיאבלו 2" (להרוג, להרוג ולהרוג, ראה ב"כתבות נוספות") מוכר שלושה מיליוני עותקים, זה אומר הרבה. אם תשחקו רק במשחק אחד בשנה – שזה יהיה Deus Ex.

העלילה

עלילת המשחק מתרחשת אי שם בעתיד הקרוב, במה שנראה כמו התפאורה הסטנדרטית של ספריו של ויליאם גיבסון. בעולם משתוללת מגיפה בשם "המוות האפור", שכאילו צצה משום מקום וגובה מיליוני קורבנות. יש תרופה המונעת הידבקות במגיפה, אך האספקה מצומצמת ביותר, והממשלה שולטת על ההפצה. רק מי שהממשלה חפצה ביקרו זוכה לתרופה – פוליטקאים, אילי הון, האליטות החברתיות וכמובן, כוחות הביטחון.

את התסיסה שנוצרת בעקבות השסע החברתי המעמיק מנצל ארגון טרור בשם ה-NSF, שמפיץ תאוריית קונספירציה לפיה "המוות האפור" הוא וירוס מלאכותי, אותו ייצרה הממשלה כדי לחסל את המעמדות הנמוכים. ה-NSF פועלים להוציא את התרופה מידי השלטון, ולהפיץ אותו בקרב ההמונים. ברגע שהצליח לשים את ידו על משלוח של התרופה שהיה מיועד לאליטה הניו-יורקית, מחליטה הממשלה להיכנס לפעולה.

כאן אנחנו נכנסים לתמונה. המשחק שם את השחקן בנעליו של ג'יי.סי. דנטון, סוכן טרי בזרוע ללחימה בטרור של האו"ם, UNATCO. סוכני UNATCO אינם מסתפקים במשקפי שמש כהים ואוזנייה. הסוכנים זוכים להשתלות סיברנטיות שמעניקות להם כישורים שונים דוגמת כוח, מהירות וראיית לילה – מעין פראפראזה מודרנית על סטיב אוסטין.

ג'יי.סי קשישא הוא הדור הבא של הסוכנים. במקום ההשתלות, שגורמות לסוכנים להיראות כמו שילוב בין אדם למכונה, ודי מקשות עליהם להיטמע בשטח, ג'יי.סי זכה בנאנו-תוספים (Nano-Augmentations), שמעניקים לו את אותם הכוחות של ההשתלות, אבל לא פוגעות בהופעתו המהוקצעת.

התוספים והכישורים

ג'יי.סי מתחיל את הקריירה שלו עם שלושה תוספים – מכשיר קשר קבוע בתוך גולגלתו, תוסף שמאפשר לו להבדיל בין אויבים לידידים (שימושי ביותר בחיי היום-היום) ותוסף שמאפשר לו להפיק אור מעיניו, ולהפוך אותן לפנסים. טוב שיהיה בבית. ככל שג'יי.סי מתקדם בעלילה הוא זוכה לתוספים חדשים.

בנוסף לתוספים, לג'יי.סי יש "כישורים" (Skills). הכישורים יכולים להיות פריצה למחשב, פריצת מנעולים, שימוש ברובה, שחייה, רפואה ועוד. ככל שמתקדמים במשחק זוכים ב"נקודות כישורים", באמצעותן אפשר, פשוטו כמשמעו, לרכוש כישורים חדשים.

בחירת התוספים והכישורים נתונה לחלוטין בידיו של השחקן. בעוד ששחקן אחד יבחר בתוסף שהופך את עורו לחסין כדורים בשילוב כישור שיאפשר לו להשתמש ביעילות במשגר טילים, שחקן אחר יכול לבחור בתוסף שמאפשר לרוץ בדממה, מבלי להתגלות, בשילוב עם כישור המאפשר לו להשתמש ביעילות בחליפות הסוואה.

האופציות

מילת המפתח במשחק היא אפשרויות. כל שחקן יכול לעצב, עד גבול מסוים, את אופי המשחק בהתאם לרצונו. לדוגמא, אם השחקן צריך לעבור אזור שורץ בחיילי האויב הוא יכול לבחור בכמה גישות. אפשר פשוט להיכנס עם משגר טילים ולפוצץ את כל מי שנמצא בחדר. עד כאן, אין חידוש.

אבל מי שרוצה, יכול גם לצלוף ב"רעים" בעזרת רובה צלפים וכוונת טלסקופית, ממרחק שבו הם לא מהווים סכנה. אפשר גם להתכופף, ולהתקדם בשקט ובזהירות בצללים, מבלי שיבחינו בך כלל. אפשר לפרוץ את המנעול של דלת, שתוביל אותך ליעדך בדרך נקייה מאויבים. אפשרות נוספת היא לפרוץ למחשב האבטחה, ולהורות למקלעים האוטומטיים לפתוח באש על האויבים. אין דרך נכונה או לא-נכונה - בכל דרך שבוחרים אפשר לסיים את המשחק, אם כי באופן שונה ובעיקר באופי שונה.

אסור לטעות – העובדה ש-Deus Ex מגלה גמישות מדהימה לא אומרת שאין לו עמוד שדרה עלילתי. בכל הנוגע להתקדמות העלילה האופציות של השחקן הן מוגבלות. וטוב שכך, מאחר ומדובר בעלילה סבוכה, שיש בה יותר פיתולים והפתעות מאשר בכל העונות של "תיקים באפילה" ו"מלרוז פלייס" גם יחד.

בכל קונספירציה שנחשפת מתגלות שתיים חדשות, אויבים מתגלים כידידים, ואנשים נוטים להחליף נאמנויות בקצב גבוה מזה שהם מחליפים מעילי עור מסוקסים. העלילה שלDeus Ex, כמו של מותחן טוב, לא תזכה את כותביה בפרס נובל לספרות. אבל כמו באותו מותחן העלילה שואבת אותך פנימה, ולא מאפשרת לך, בהשאלה, "להניח את המשחק מהידיים".

המנוע

מנוע המשחק מבוסס על מנוע Unreal Tournament המהולל. הגרפיקה לא מהווה אמנם פריצת דרך, אבל היא בהחלט ראויה, ומשרתת מצוין את המשחק. למרות שנדמה כאילו כל העלילה מתרחשת בלילה אינסופי, מצליח Deus Ex להימלט ממלכודת הויז'ואלים הכהים מדי (Thief) או המונוכרומטיים מדי (Quake 2, Soldier of Fortune).

המנוע מצליח ליצור בצורה אמינה גם תחושת מרחב כשרצים בשטחים הפתוחים העצומים שבמשחק, וגם תחושת קלסטרופוביה חונקת כשזוחלים במורד תעלת ביוב. עם זאת, צריך לזכור שמדובר במנוע שתוכנן במקור בזמן תור הזהב, ההולך ונשכח, של מאיצי ה-Voodoo. המנוע, על כל מעלותיו, לא תומך בצורה אופטימלית ב-Direct3D או ב-OpenGL, ויכול לגמגם לעתים גם על המערכות המהירות והחדישות ביותר.

בניגוד לרוב המשחקים, בהם נדמה שהסאונד נועד בעיקר כדי לעצבן את השכנים, Deus Ex הופך את הקול לחלק אינטגרלי מחוויית המשחק. בנוסף לכך שהוא תורם המון לאווירה, הסאונד יכול לספר לך הרבה: אם יש שומרים בסביבה? לאיזה כיוון הם הולכים? האם הם הבחינו בך? אבל הקול יכול לשחק גם לרעתך – תרוץ, והשומרים ישמעו את צעדיך; תפיל קופסת מתכת על הרצפה והאויבים ידעו בדיוק איפה אתה.

המוזיקה המקורית הולמת בצורה מושלמת את אווירת המשחק, ומפתיעה בדינמיות שלה: אם ג'יי.סי מתגנב בשקט מאחורי גבם של זוג שומרים, אך לפתע אחד מהם מסתובב ומבחין גו, המוזיקה הופכת מבלדה חרישית לאקורדים מעוררי אדרנלין.