ישראל - אוסטריה: פגישה של מכרים וותיקים

בשנת 92' חזרה נבחרת ישראל לאירופה. אחרי שנים של ג'ט-לגים בניו-זילנד, שמיניות בטאייוואן וקרבות רחוב באוסטרליה, חזרה ישראל ליבשת השכנה. הפרמיירה המחודשת נערכה בווינה, אוסטריה. מצד אחד, העביר ארנסט האפל הגוסס הוראות אחרונות למקומיים. מהעבר השני, התקשה שלמה שרף לעכל את הלם הציוויליזציה. זה נגמר ב-5:2 אוסטרי מבהיל. רק איציק זוהר תיפקד. ידענו שיש פער, ידענו שיהיה קשה. לא קלטנו עד כמה.

חלום ליל קיץ

לפני שנתיים, ביוני 1999, נסגר המעגל עם 0:5 כחול-לבן. אולי המשחק הטוב בכל הזמנים של הנבחרת. הכדורגל קיבל לראשונה את מרכז הבמה - לפני החדשות, הפוליטיקה ושאר הצרות הרגילות. אימהות פולניות החלו מגדלות ברקוביצ'ים קטנים, רביבו והחברים השתלטו על כל תכנית טלוויזיה. זירת הכדורגל העולמי נכנסה לכוננות. כל טלסניקוב קיבל חוזה בחו"ל פלוס ספונסר.

שוב עוד נבחרת

מאז עברו שנתיים. עוד מעט סוגרים עשור אירופי. מהלם הקרב הראשוני באוסטריה, דרך הצרחות וההשתנקויות בפארק דה פראנס, ועד הזובור הדני המשתק. עשור של רכבת הרים; מאופוריה, לייאוש, מהישגים קטנים לכשלונות גדולים. לקח זמן, אבל בסוף חזרה הנבחרת לקרקע. ישראל היא עוד נבחרת ממוצעת: בטכניקה, במהירות, בחוסן פיזי ומנטלי. מי אמר שזה רע?

כל כך מוכר, נפגשנו כבר

הערב (ד', 20:30, שידור ישיר בערוץ 2) חוזרים לאוסטריה. שתי נבחרות שנפגשות על הזכות לסיים במקום השני. שתי נבחרות שמכירות בערכן האמיתי: אוסטריה, שקורסת יחד עם כל תרבות הכדורגל הרובוטי, וישראל המינורית של עידן הפוסט-שרף. הנבחרת המקומית של אוטו באריץ' נמלטה בגניבה מבוסניה לפני ארבעה ימים עם נקודה. נילסן יעשה בחוכמה אם יפסח על קלטת הווידאו הטרייה. הערב זה יראה אחרת לגמרי. אוסטריה בלחץ. היא חייבת ניצחון.

כוננות חוץ

את הבליץ האוסטרי הצפוי אפשר לעצור. כל מה שצריך זה להיזכר ב-2:2 בבולגריה ב-'93 וב-1:1 לפני שלוש שנים באוסטריה. שני משחקים שהבליטו יתרון טכני ושקט נפשי נדיר בקישור האחורי ובהגנה, והכל בתנאי לחץ. האחריות, כמו תמיד, תיפול על הקפטן הוותיק, טל בנין, שיצטרך לנווט את משימת עצירתם של הטנקים האירופאים. לצידו, יעדיף נילסן את המהירות היחסית והכושר הטוב של אורן זיתוני, על פני הניסיון והאיטיות של יוסי אבוקסיס.

לפחות מתואמים

לקראת המשחק, מוריד נילסן את הנבחרת למגננה המוכרת של משחקי חוץ: שלושה בלמים - גרשון, שלח ובנאדו. השלושה מתואמים היטב וזוכים גם לוותק ראוי בכנפיים, בדמותם של קייסי וטלקר. יחד, משלימים החמישה הגנה לא מושלמת, כבדה לפעמים (שלח), אך מתואמת. מאחוריהם יעמוד דווידוביץ' שנגמל העונה (לפחות בינתיים בליגה) מטעויות טפשיות וקשות.

פינת יצירה

הרומן המתוקשר בין בניון לברקוביץ' יעבוד לטובת הנבחרת. השניים מקבלים אחריות יצירתית כוללת. ברקוביץ' יתמוך עם מסירות הסרגל הידועות, בניון ימתין במשבצת האהובה עליו, פינת רחבת ה-16. את בעיית החלוצים המפורסמת יפתור הדני על ידי הצבתו של אבי נמני כחצי-חלוץ בשלישיה הקדמית. ניסיון לא רע, בוודאי שפוי יותר מהצבת נמני כמגן שמאלי.

ואסטיץ' וכל היתר

פרנץ וולפארת, השוער האוסטרי, שמט בבוסניה כדורים קריטיים וקיבל גיבוי ממאמנו. אם וולפארת הוותיק (36) אכן ימשיך בשער, מומלץ לחברים בכחול-לבן לבעוט הרבה, חזק, שטוח ומרחוק. מחליפו האפשרי הוא אלכס מנינגר מארסנל. חילוף ודאי, לעומת המשחק בבוסניה (1:1) ביום שבת האחרון יהיה מרקוס שופ באגף שמאל במקומו של צ'רני המוצהב. לא להתלהב, גם כך טוענים באוסטריה ששופ (משטרום גראץ) עולה על צ'רני. בקישור הקדמי יפחיד כתמיד איביצ'ה ואסטיץ'. הוא אמנם לא ממש בכושר וגם לא ממש מסתדר עם באריץ', אבל הוא עדיין אחד השחקנים הטובים של האוסטרים. לידו ישלים קישור התקפי דידי קובאוור הוותיק. בשפיץ ימתין כריסטיאטן מיירלב - מלך השערים של הליגה האוסטרית שבדרך כלל מאבד את הצפון ושוכח את הרשת במדים הלאומיים.