מהפכת גנדולפיני
חצי שעה מיותרת מפריעה ל"המקסיקני" להיות קומדיית פשע רומנטית מושלמת. ג'וליה רוברטס ובראד פיט מתוקים, אבל ג'יימס גנדולפיני גונב את ההצגה בתפקיד רוצח שכיר שמעדיף גברים
לכאורה, אין להיט בטוח יותר מ"המקסיקני". ג'וליה רוברטס ובראד פיט, שני כוכבי-על צעירים וסקסים, כיכבו בקדימונים שנראו כשילוב של סרט מסע וקומדיה רומנטית - שני ז'אנרים שהקהל אוהב לאהוב. ואכן, הסרט לא רע, ואפילו מבריק בחלקים מסוימים. אבל חוסר הניסיון של הבמאי גור ורבינסקי והעובדה שהמלה האחרונה בחדר העריכה היתה שלו, מפריעים מאוד. הסרט מסתיים שלוש פעמים, ואז ממשיך לפתע לעוד סוף ולעוד אחד, עד השלב האבסורדי שבו הקהל כבר רצה הביתה, אבל הסרט נמשך. זה השלב שבו שולחו לחלל האולם כמה פיהוקים הפגנתיים, שלוו ברעמי צחוק של הסכמה.
הסיפור: ג'רי וולבאך (בראד פיט) הוא מעין לוזר כרוני, שעושה שליחויות קטנות עבור המאפיה המקומית, ומפשל על ימין ועל שמאל. יום אחד הוא ניצב בפני ברירה סופית: חברתו סמנתה (ג'וליה רוברטס) מודיעה לו שאם הוא לא בא איתה ללאס וגאס, היא עוזבת אותו לתמיד. מצד שני, המאפיונר שבשירותו הוא פועל, מודיע לו שאם הוא לא נוסע למקסיקו ומביא לו משם אקדח יקר ערך, חייו יסתיימו. ג'רי נוסע למקסיקו. סמנתה נוסעת לווגאס והופכת לבת ערובה בידיו של אחד לירוי (ג'יימס גנדולפיני), כדי לוודא שג'רי יחזיר את האקדח בשלום. על בסיס שני המסעות הנפרדים האלה נרקמים עוד אין סוף קווי עלילה, אין ספור דמויות צצות לרגעים ונקטלות בשלל דרכים שונות ומשונות.
למרבה חוסר ההפתעה, הקטעים הטובים ביותר בסרט הם אלה שגנדולפיני (הוא הוא טוני סופרנו מסדרת המופת "הסופרנוס") מופיע בהם, בדרך כלל בדואטים מצוינים עם רוברטס. כך מסתבר שהוא הומוסקסואל שבור-לב, המגלה אמפתיה נדירה למהמורות בחיי הרגש של סמנתה וג'רי. רוברטס, שיודעת בדיוק למה הקהל מצפה ממנה, מספקת את ליטרת הדמעות ומצמוצי השפתיים שלה. אלה עובדים אפילו טוב יותר מול הקשיחות והאטימות של לירוי, ששמו יצא למרחקים כפסיכופט שביתר את אמו ושמר את גופתה חמישה ימים, בלי להניד עפעף.
צריך לבקר בימים אלה בארה"ב, כדי להבין את עומק המהפכה ש"הסופרנוס" מחוללת במפה הטלוויזיוניות; בסניף הגדול של "ברנס אנד נובל" ביוניון סקוור בניו יורק, יש כבר כמה מדפי ספרים המוקדשים לדיונים אקדמיים וספרותיים כבדי-משקל סביב הסדרה, ולפני כמה שבועות ה"ניוזוויק" נזעק והקדיש לסדרה גיליון שלם. גנדולפיני הולך וצובר, בחייו, נפח של כוכב מיתולוגי, מסדר הגודל של מרלון ברנדו. לא נגלה כאן פרטים מהעלילה, אבל אפשר לומר שבשל היותו הדמות המעניינת ביותר בסרט, הסתלקותו הנמהרת ממנו משאירה בו חור שאינו מתמלא.
סגנונית, הסרט סובל מהיעדר גיבוש. דווקא מפני שהוא כמעט "קומיקסי" באופיו, האמצעים הסגנוניים שלו מודגשים ובכל זאת, הם אינם מייצרים אמירה ברורה - תופעה הרווחת בעיקר בקרב במאי פרסומות שעוברים לקולנוע. גם באגף המשחק אין בשורות, מלבד הערה לגבי בראד פיט, שהוא שחקן אדיר שעושה כאן תפקיד שקטן עליו בכמה מספרים, כזה ששחקנים מוכשרים הרבה פחות ממנו יכלו לעשות בקלות. למרות הצחוקים והפאן, מדובר בסרט נטול משקל סגולי, כזה שאין שום מניעה לחכות קצת ולצרוך אותו בעתיד בפורמטים ביתיים.
"המקסיקני". במאי: גור ורבינסקי. שחקנים: בראד פיט, ג'וליה רוברטס, ג'יימס גנדולפיני
