אז מה אם כולם אומרים

דעות קדומות הן אחד המרכיבים החשובים בחיים. אנחנו יודעים הכל על מקומות בהם לא היינו ועל אנשים שלא פגשנו. אז מה נכון ומה לא נכון בתוך שק הדעות הנפוח הזה

סקוטלנד: קמצנים? אנחנו?!

מה שהסקוטים מכנים ברוחב לב יום קיץ, ייחשב בארצות הים התיכון יום חורפי לכל דבר. ארץ יפה סקוטלנד, אגמים בין הרים, מפלצות מתחת למים ושדים בארמונות. תפסנו טרמפים מלוך (אגם) טאמל, שהיה חביב על המלכה ויקטוריה, ונסענו ללוך נס כדי לראות מפלצת. היום היה גשום ואחר-כך התחיל לרדת שלג. הנהג עצר ליד פאב סקוטי שהיה חם, עליז, ביתי ומזמין. ביקשנו לאכול. מנה שלמה או חצי? שאלה בעלת הבית. לסקוטים יש לזה ביטוי - חצי דחיפה (HALF A PUSH). הבטתי מהצד. הנה, סוף-סוף, אחרי שבועיים בארץ הנדיבה הזאת, מתאמתים כל הסיפורים על הקמצנות הסקוטית המפורסמת. חצי מנה, ביקשתי, שמח בסימוכין שמצאתי לכל הסיפורים על הסקוטים. אחרי דקה הגיעה לשולחן צלחת ענקית ומלאה. קמצנים לא מגישים כמויות כאלו של אוכל, לא מארחים ברוחב לב ועוצרים בחביבות לכל טרמפיסט בארץ היפה הזאת. אז מאיפה הסיפור? בטח מהאנגלים שנלחמו בסקוטים מאות שנים.

הולנד: אז מי הם הקמצנים?

הקמצנים הם האנשים ששלחו ילד לתקוע אצבע בחומה כדי למנוע את הצפת הארץ. ההולנדים. עם חביב ומסודר, שהכל מאורגן אצלו בסדר ובניקיון. השוטרים לא חמושים ואמסטרדם היא המקום הפתוח ביותר בעולם. עם כל הדברים הנפלאים האלו - ההולנדים הם האומה החסכנית ביותר בעולם. אבל אולי בגלל מסך הצבעונים זה נדבק לסקוטים ולא אליהם.

אנגליה: רק האוכל מצחיק

אז מה עם האנגלים? יש להם חוש הומור? הם קרים? הם מנומסים? אם יש דבר שאפשר להגיד על האנגלים זה שיש להם מידות וקווים לא כתובים. במקום של חוקים וקווים לא כתובים יש בעיה מאוד גדולה. מה גם שבמשך המאה ה-19 היתה לאנגלים מלכה בשם ויקטוריה, שהקפידה על נימוסים, מוסר וצדקנות שלא מביישים אפילו את הפוליטקלי קורקט המודרני.

רוב הדעות שיש לאנשים על האנגלים נובעים מהצירוף של מלכה בודדה ומוסרנית עם אימפריה ענקית ששלטה בלי להבין הרבה והאדירה את דמות האנגלי בעיני עצמו במאה ה-19. כן, האנגלים מנומסים וקרי-מזג, עד שהם בחדר אחד עם חברים שמכירים אותם, או שהם אנגלים שאדם פוגש ברחוב ולא בסרט, ואז הם הרבה יותר אנושיים. רק על דבר אחד אין באמת ויכוח והוא לא דעה קדומה. הוא עובדה. צריך להיות אנגלי מלידה או קדוש כדי לשרוד על אוכל אנגלי.

גרמניה: הכל נכון

והגרמנים מה? עם שכל-כך הגיוני לא לאהוב. האם הם באמת חסרי חוש-הומור, דייקנים ופדנטים? עובדה. הגרמנים הם ההוכחה הניצחת שכל מה שחשבת עליהם נכון. שדעה קדומה שווה יותר מביקור. רק אוכלוסייה מצומצמת יחסית של ברלינאים מזימה את רוב הדברים ומזמנת הצצה לאפשרות אחרת.

שוייץ: הכל מדויק

ומה יש בשוייץ? שוקולד, שעונים וסקי. שוייץ, כמו גרמניה, היא ארץ שכל מה שאומרים עליה נכון. השוקולד, הפונדו, האופניים, הסקי והרכבות שלעולם אינן מאחרות. כמעט. וכמובן הדבר שהרשים כל נוסע לפני כמה עשרות שנים - הניקיון השוויצרי המופתי. האם שוייץ נקיה? כמו כל מקום אחר באירופה.

צרפת: לא טעיתם

אהבה היא מרכז החיים הצרפתי, ויפה שכך. פריז היא עיר לאוהבים, וכל מי שהיה בפריז יודע שכל הדעות על הצרפתים הן נכונות. האוכל שלהם נפלא, היין זורם, ארכיטקטורה, אמנות, תרבות ואופנה מעניינים אותם, הם בוכים בקלות מכל דבר, הם משתמשים בבשמים במקום להתקלח והם לא סובלים מי שלא מדבר צרפתית. בכלל, מי שלא בא מתרבות צרפתית לא נחשב ממש בן- תרבות. הצרפתים הם מהסנובים הגרועים שיש. הצירוף של כל הדברים האלו, באורח מעורר פליאה, הופך את הצרפתים לאחת הקבוצות הבלתי נסבלות והחביבות שיש.

איטליה: בעיה של פיצול אישיות

האיטלקים הם העם המסתורי של אירופה. האם הם עצלנים שאי-אפשר לסמוך עליהם או האנשים שהמציאו את האוטוסטרדה, את הרנסאנס ואת סיינה? הרי הרומאים הם אותם אנשים שיצרו אימפריה, ועכשיו מה שמעניין אותם זה אספרסו, ספגטי ופרארי? ואם המטבח האיטלקי הוא אחד מהארבעה הטובים בעולם, אז למה אי-אפשר למצוא בפירנצה בעונה מסעדה אחת סבירה? והאם באמת מכל מקום תצא בלי הכסף, שייעלם ממך בדרכי נועם או בדרך הטיפ? קשה לפתח דעה קדומה אחת סבירה על האיטלקים - סוחרי וממציאי רעיונות כבירים. חלק מהבלבול הגדול שהארץ הזאת משרה הוא בגלל שגריבלדי התעקש לחבר בין צפון שדומה למרכז אירופה לדרום ים-תיכוני מלוכלך, צבעוני, ריחני ועליז. מצד שני, זה המקום להיפטר מדעות קדומות ולנסות לחשוב על מקום שהוא יותר מורכב ממשפט אחד, שמנסה לפשט תמונות מורכבות.

ספרד: הלכה המניינה, נשארה הסייסטה

"מניינה" הוא הביטוי הספרדי למחר. וסייסטה היא כמובן דרך-חיים מזרח תיכונית, בה בן שתיים לארבע אף אחד לא זז. אלא שספרד השתנתה ב-20 השנים האחרונות, והקצב הפך בה להיות אחד הנמרצים שיש. תעשייה מפוארת, כדורגל משובח, אוכל ויין שתמיד היו טובים ואוצרות היסטוריה ואמנות. אבל סייסטה זו סייסטה, ואפשר למות על מדרכותיה של עיר ספרדית בין שתיים לארבע ביום קיץ לוהט.

מניינה? נראה שהמלה היגרה למרכז ודרום-אמריקה, והפכה לתכונה הקולוניאלית הבולטת של היבשת - עצלנות נעימה ולא ממהרת שמשמרת בעיקר דברים טובים ולא רצה להתחבר לשום אינטרנט.

ארה"ב: איזה יעילות, מה יעילות

אמריקה ידועה בתור מופת של יעילות. כי באמריקה, ארץ החלומות של רוב העולם הרעב, הרי הכל יעיל ועובד. מי שיש לו יוזמה מצליח ואף אחד לא מציק לך. באמת? רוב הדברים נובעים מתוך הדעה הטובה שיש לצפון אמריקנים על עצמם. הם מאוד תקשורתיים ומפרסמים בכל העולם כמה הם טובים.

אבל כל מי שניסה להזמין משהו דרך הטלפון בארה"ב יודע שאין סיוט גדול מזה. מענה אוטומטי שמעביר למרכזיה אוטומטית שממשיכה לעמדה אוטומטית וחזרה למענה הקולי. לופים ועיגולים וסיבובים של שעות שסופם תסכול. אי- אפשר לעשות שום דבר יותר באמריקה. מרוב יעילות נכנס הכל לתוך מבוך אוטומטי מפגר.

ומה עם הנימוס האמריקני המפורסם? מה שלומך? שיהיה לך יום יפה. אומרות ועונות הקופאיות בכל מקום. אבל הן מפשלות בעודף, לא קוראות נכון את המחיר, משתתקות כשאתה מעמיד אותן על טעותן ודקות ארוכות לוקח לצאת מהפלונטר. אמריקה היא חלום עם המון רעיונות על איזה מקום נפלא זה להרבה אנשים וסיוט לא קטן ללא מעט אנשים.

ברזיל: החיים טובים. נקודה

מי שמציג את האלטרנטיבה האמיתית הם האנשים שכל מה שאומרים עליהם נכון. שהנשים שלהם מדהימות, שהם משחקים כדורגל באופן גנטי, שהקרנבלים שלהם הם הכי, שכל עריהם בנויות על הים כי שם מתרחשים החיים האמיתיים. הברזילאים חיים בארץ שיש בה סבל, עוני, פשע, זנות וניצול אינסופי, ולמרות זאת לא דבקה בהם שום טיפת מרירות. אולי מפני שכל מה שנאמר עליהם נכון והם מסרבים להכיר בזה שרע להם. טוב להם. נקודה. זה עניין של אופי. ועם שמחת חיים קצת טיפשי להתווכח.

ישראל: אנחנו אלימים? לא יכול להיות

ואחרי הכל כדאי לבדוק מה אומרים עלינו ומה אנחנו חושבים על עצמנו. אח, הצברים. אלו שקוצניים בחוץ אבל בפנים - בפנים מה? הבעיה היחידה עם המשל הזה, שאני רואה רק את הצמח ולא את הפירות. נכון שאפשר לאכול את העלים-ענפים הרחבים, אבל זה לא משהו. מתוקים אנחנו בטח לא. ולמרות שיש לנו הרגשה שנתנו לעולם את ספר הספרים, אנחנו לא ממש חזקים בשמירת חוק ולא בדרכי המוסר שלנו.

ואיך אנחנו נראים מבחוץ? אלימים, גסים, יצירתיים, יודעים איך לעשות כסף, ממציאים גדולים וחסרי-סבלנות. ומי אתם בכלל שתגידו לנו איך אנחנו ומי אנחנו? כי כל הדעות הקדומות האלו הרי לא יכולות להיות נכונות. אז מה אם כולם אומרים את זה.

הכתבה פורסמה בידיעות אחרונות ב-2.3.00