סלובניה: צעירה ויפה

מלחמת העצמאות של סלובניה, בקיץ 1991, נמשכה עשרה ימים. נהרגו בה שלושה סלובנים. ההסבר לכך הוא שלמזלם של הסלובנים, איבדו הסרבים מהר מאוד כל עניין בחבל הארץ הקטן הזה ובשאיפותיו לעצמאות, בעיקר משום שבניגוד לקרואטיה או בוסניה, חיו בו רק סרבים בודדים.

אבל מלחמה היא מלחמה, קורבנות הם קורבנות ועצמאות היא עצמאות. ב-25 ביוני 1991 הכריזה המדינה הקטנה, הגובלת באוסטריה, איטליה, קרואטיה והים האדריאטי, על עצמאות. למחרת תקפו אותה כוחות הצבא היוגוסלבי, וכעבור עשרה ימים, כאמור, הסתיימה המלחמה. מאז משתדלת סלובניה, ששטחה קטן מזה של מדינת ישראל והרבה פחות מאוכלס, לבנות מסגרת מסודרת ושלווה עבור שני מיליון תושביה.

עשרות הסלובנים, מכל המגזרים, איתם יצא לי לשוחח במהלך הביקור במדינה, הם פטריוטים של ממש ומאוד גאים במדינתם, כיאה לעם שבימים אלה חוגג עשור לעצמאותו. למען האמת, יש יסוד לגאוותם. זה בהחלט חבל ארץ יפהפה, עם נופים מגוונים ואתרים עוצרי-נשימה. הוא זרוע הרים מושלגים ברוב חודשי השנה (אלפים היוליאניים והקרבנקים), יערות, מערות, טירות עתיקות, כרמים, רצועת חוף באורך כ-45 ק"מ, אגמים קסומים וכפרים ציוריים, אתרי נופש ומרפא. ויש בסלובניה גם בתי קזינו. אפילו במספר רב. אחדים מהם, למשל הקזינו הגדול מכולם, במלון פרלה בעיירה נובה-גוריצה, פועלים 24 שעות ביממה. אני מודה שמאוד הופתעתי כאשר בשעה שבע וחצי, בדרכי אל ארוחת הבוקר, ראיתי עשרות אנשים צמודים אל מכונות המזל (בקזינו הזה יש למעלה מ-800 כאלה). האם היו אלה מהמרים שנשארו מערב קודם, או כאלה שפתחו יום חדש? קשה לדעת.