ספורט מים (או: אפשר קצת מים קרים?)

זה קרה ביום השני של הרפטינג בנפאל. נהר הטריסולי זרם בעוצמה, והיינו שישה חבר'ה בסירה פלוס מדריך נפאלי. את הלילה בילינו בקמפינג על גדות הנהר. היינו קצת עייפים, אבל כשיורדים לנהר חייבים לשמור על הריכוז. זה לא מסלול לפחדנים.

קצת לפני שהגענו לאשד מרשים בדרגת קושי חמש (ארבע היא הקשה והמסוכנת ביותר) תקפה אותי המחשבה שמים הופכים בטבע לרכיב מאוד מסעיר, מלהיב, אפילו סקסי. בסוף המחשבה גיליתי שאני לבד על הסירה. האשד היה גדול עלינו וכולם (טוב, כמעט כולם) נפלו למים. חלק צחקו, היו שנבהלו, ויש מישהו שעד היום מחליף נושא כשאני מזכיר את זה. רעש המים השוצפים התערבב עם קולות האנשים המופתעים, והאדרנלין, שגם כך היה בשחקים, קיבל עוד דחיפה.

אין כמו מים סוערים וקרים בקיץ. כשאגלי הזיעה מבצבצים בכל פינה, כשתשישות עוטפת את גופך, הכיף הגדול הוא לזנק בטירוף למים, להרגיש כמו טורנדו. הים והבריכה הם הפתרונות הקלאסיים לבעיית החום בקיץ. אבל כשחושבים על זה, כשהולכים לים המים הם פרט שולי (תודו שאתם מכירים הרבה אנשים שבכלל לא מביאים לשם בגדי-ים). באים להשתזף, לנוח, לשחק מטקות, לאכול ארטיק, לקרוא עיתונים או ספרים, ולחפש חתיכות וחתיכים. הזמן הרטוב הוא מצומצם. שחייה היא פעילות מאוד בריאה, אבל לך תשכנע את הילד שלך לשחות עשר בריכות בלי הפסקה. חליק, לא כולם מיקי חליקה. אנחנו מדברים על אקשן נון-סטופ במים, עד שנרגיש כמו דגים. תוציאו אותנו מהמים ואין לנו חיים. כשהיינו ילדים אהבנו לרוץ בין טיפות הממטרות. המטרה היתה כפולה: לעצבן את השכן ולהתרענן. לכל אלה שמחפשים מים מלהיבים, מרגשים, הנה כמה פעילויות מומלצות.