המשחקים הנבחרים של החציון
כן, כן, גם אני מנצל את העובדה הטריוויאלית שעברו שישה חודשים כדי לערוך טקס אוסקר משלי
החצי הראשון של 2001 עף ועבר לו במהירות. כל-כך הרבה שינויים… למשל, בתחילת השנה עוד נמצאנו בהמתנה מורטת עצבים ל- Duke Nukem Forever ולמשחק התפקידים Wizardry 8, שניהם משחקים עם ותק פיתוח ארכיאולוגי כמעט, שעמדו לצאת או-טו-טו. עכשיו, לעומת זאת, אנחנו עדיין מחכים ל- Duke Nukem Forever ול- Wizardry 8 שעומדים לצאת או-טו-טו. טוב, יש דברים שלא משתנים.
אומרים שנה שנה ומשחקיה. הכתבה הזאת מייעלת את הפתגם החביב עם המוטו: חצי שנה, חצי שנה ומשחקיה. אחרי שישה חודשים ויותר מ- 100 משחקים חדשים, יש טעם לעשות סקירה קצרה, סובייקטיבית לחלוטין וסלקטיבית למשעי של מה שעברנו בזרועות השנה הראשונה של המילניום השלישי (בלי ויכוחי תאריכים, בבקשה!)
משחקים שהגיע להם יותר
יש משחקים שפשוט נדפקים. יורדים עליהם, לא קונים אותם, ובסה"כ מתייחסים אליהם ממש ממש לא יפה. רק אחרי כמה שנים, למישהו נמאס מ- Final Fantasy XXVII: Even Bigger Spell Effects החדש שקנו לו ליומולדת, והוא מוציא מהבוידם את אותו משחק מוזנח ומכריז עליו כקלאסיקה. או שלא. בכל אופן, אני מכריז על המשחקים הבאים כדפוקים רשמית:
Oni - משחק הפעולה הראשון על המחשב שהצליח לעשות צדק עם לוחמת פנים אל פנים בסביבה תלת-ממדית. איזה אגרופים! איזה זריקות! איזה בעיטות בסיבוב! איזו בייב! אז נכון שהשלבים לא היו מדהימים בהרכבם, אבל זאת סיבה לפסול את המשחק שסוף סוף שחרר אותנו מנוסחת הסכין-אקדח-רובה-תמ"ק-בזוקה? שמישהו יעשה עם המערכת קרב הזאת משהו!
Undying - המשחק שייזכר כמקור לאוקסימורון המופלא "Undying מת". למרות ש- Undying היה משחק פעולה מגוף ראשון משובח, עם גרפיקה וסאונד של דוגמנית צמרת שהיא גם שדרנית רדיו, ועם אווירה מצמררת וכמה רגעים מקפיצים (לפחות בחצי הראשון שלו), ועוד - למרות שהוא קיבל ביקורות מצוינות שממקמות אותו בעשיריה הפותחת של 2001 - הוא עדיין נכשל איפה שזה נחשב: בחנויות. משחק הפעולה-אימה מכר כמה עשרות אלפי עותקים עלובים, תוצאות כל-כך גרועות עד שהן הביאו לביטול לא רק של המשך פוטנציאלי, אלא גם של גרסת PS2 מתוכננת.
אכזבות גדולות
המשחקים שביאסו לי את הצורה. ציפיתי מהם ליותר, אבל לא! הם היו צריכים ללכת ולקלקל את הכל. אחרי כל מה שהשקעתי בהם… כל הזמן, המאמץ, היזע והדמעות של לפתוח את הניילון ולהתקין אותם על הדיסק הקשיח, וזה מה שאני מקבל בתמורה. אכן קשים חייו של כתב משחקים:
Kingdom Under Fire - משחק האסטרטגיה זמן-אמת הקוריאני שהבטיח כל כך הרבה. מלחמות, גיבורים, קווסטים וסיפור ביחד, מעין מנת פתיחה לסגנון של הגביע הקדוש שנקרא Warcraft 3. קיבלנו מלחמות בלי אופי וגיבורים בלי יופי - שילוב של הצדדים המשעממים של משחקי Warcraft ודיאבלו.
Black & White - הי, איזה יופי של סימולטור פארק עירוני! תביטו על כל הדשא הזה, והנמלים החמודות שמתרוצצות עליו… אה, אלה אנשים קטנים, סליחה. ו'סתכלו, יש פה אפילו קופיף חמוד שמחרבן בכל פינה! מעניין אם הוא ברח מהפקולטה לביולוגיה. מה זאת אומרת, זה המשחק המהפכני של הגאון פיטר מולינו? מממ… כן… מממ… הבנתי. למה לא אמרת מראש שאפשר לזרוק עליהם סלעים? לסיכום, טכנולוגיה מדהימה, מקצועיות לעילא וסגנון אלוהי, אבל איפה המשחק?
Blue Shift - כשאמרו לנו שמפתחים תוספת חדשה למשחק הפעולה הפולחני Half-Life, שבו נשחק את איש הביטחון החנון בארני, הרגשנו קצת מושפלים אבל שמחנו לחזור ולחוות את Half-Life מנקודת מבט שלישית (אחרי המשחק עצמו והתוספת הראשונה שנקראה Opposing Force). שם התוספת, Blue Shift, מתייחס למשמרת של בארני שבה המדענים מתעסקים כרגיל בדברים שהם לא מבינים ושולחים את כולנו לגיהינום (או לפחות את מעבדת Black Mesa בה מתרחש המשחק). מה שלא אמרו לנו, זה שהמשמרת הזאת תהיה כל-כך קצרה! משקיענים יוכלו להוציא מ- Blue Shift שש עד שבע שעות משחק. זהו זה. מצד שני, אם לא שיחקתם ב- Opposing Force ואתם יכולים לשים את היד על הגרסה האמריקאית של Blue Shift, שכוללת גם אותו בפנים, אז זה כבר סיפור אחר.
הכי טובים
Kohan - משחק RTS, הגרסה היצירתית. Kohan עוד לא יצא בארץ (רק בספטמבר), וכל מה שהספקתי לשחק בו זה את משימות ההדרכה. אבל הביקורות (ממוצע 88) מאוחדות בדעתן: Kohan מחזיר את האסטרטגיה ל"אסטרטגיה זמן-אמת". Kohan הוא מהרבה בחינות משחק אסטרטגיה פנטזיה מוכר, אבל בזכות חשיבה רעננה של המפתחים הוא נפטר מניהול המשאבים המשעמם של משחקי אסטרטגיה אחרים, והופך את הקרבות מהתנגשויות של אספסוף למלחמה מאורגנת פחות או יותר.
Operation Flashpoint - מספיק לשחק בדמו כדי לדעת ש- Operation Flashpoint, משחק פעולה צבאי על מלחמה בין נאט"ו לפלג שמרני של הצבא הרוסי, הוא משהו מיוחד. אישור להרגשה נמצא בתשע הביקורות לפחות שהתפרסמו עליו עד כה, עם ציון ממוצע 89. רוב משחקי הפעולה הטובים הם כמו סרט אקשן מלהיב אבל גם מעורר גיחוך, עם רמבו בתור הדמות הראשית, והשחקן הוא מרכז העולם; Operation Flashpoint הוא כמו סרט מלחמה, עם ריח של אבק שריפה, בלבול ופחד באוויר, ואתה רק עוד חייל פגיע בתוך בלגן גדול. יגיע לארץ גם כנראה בסביבות ספטמבר.
Desperados - החיקוי המבריק ל"קומנדוס", שנותן לנו לשלוט בששת המופלאים שלנו בעוד הם צדים את הפושע השטני אל-דיאבלו בסביבות שלקוחות מהמיתוס המערבוני. משחק עם המון אופי, מקסיקנים, והתנהגות אויבים כמעט מדהימה (ה"כמעט" הוא בגלל שאתה לומד את המגבלות שלהם עם הזמן).
ראויים לציון
Serious Sam - משחק הפעולה מגוף ראשון עם הכי הרבה מפלצות בהיסטוריה. ככה מרגיש רוצח פסיכופת חמוש מכף רגל ועד ראש בכיכר שוק הומה באמצע עיר הודית. לא הייתי מאמין כמה מפלצות אפשר לדחוס למסך אחד אם לא הייתי רואה את זה במו עיני. משחק די טוב, דרך אגב, אם כי לקיתי בעייפות הדק אחרי כמה שלבים.
Emperor: Battle for Dune - משחק האסטרטגיה החדש של Westwood מתקבל יפה בביקורות, אבל הוא כנראה פחות חדשני ממה שהוא התיימר להיות. Westwood יודעים ליצור משחק שנראה ומרגיש טוב, ומשחק מאוזן, אבל נראה לי שפענחתי את סוד הדריכה במקום שלהם בשנים האחרונות: המנכ"לים של Westwood ושל Eidos (טומב ריידר) עושים תחרות מי יצליח למכור את אותו מוצר לשחקנים הכי הרבה פעמים לפני שהם ירגישו.
