מופע אור-קולי במצפה רמון

לילה שחור וסמיך קידם את פנינו כשיצאנו מהמלון במצפה רמון. רוח קרירה שוטטה ברחובות הריקים וגרמה לנו לעטוף את עצמנו היטב במעילים הקלים. הרחובות בשעות הערב במצפה כמעט ריקים מאדם. מאחורי התריסים הסגורים אנשים נמים את שנתם או צופים בטלוויזיה.

הרחוב הקטן שהגענו אליו נושק למדרונות המערביים של מצפה, ממנו משתרע מדבר שחור, ללא נקודת אור. מהחשכה הסמיכה נשמעים קולות יבבה עצובה של תן. בכניסה לרחובון פנס שולח אור דל, הכביש והבתים הקטנים נזרעו בכתמי אור חיוורים. שני גושים שחורים, חללים כהים של מגרשים בין הבתים. מתוך האור החיוור נגלה לפתע בית מידות נאה, כאילו גזור מתוך 'טלנובלה' דרום אמריקאית. לצדו של הבית המוגבה שני דקלים גבוהים, גינה קטנה עם מסלעה מטופחת שיורדת עד גדר קטנה, אור זהוב ואור סגול יוצרים עיגול בצבעים מסתוריים על קיר הבית הלבן. כמה מדרגות מוארות מוליכות בעקלתון מהרחוב לתוך הבית. לא מובן מה עושה בית נאה כזה בשולי המדבר בתוך הרחוב האפלולי והנידח.

המסתורין

הסקרנות כרסמה בנו כשהחננו את המכונית ליד הכניסה. משהו מסתורי עמד באוויר. כשהתקרבנו לדלת נשטפנו באור הסגול. דלת מסוגננת נפתחה לאט ובחור מחייך הזמין אותנו פנימה. אולם גדול קירותיו צבועים בלבן, במרכזו רצפת עץ מבהיקה. מסביב לרצפת העץ בוקע פס אור סגול מסתורי, מסביבו ריצוף אבן עד הקירות. על הקיר ממול מסך ענק. מהתקרה תלוי עיגול ברזל גדול ועליו הרבה פנסי תאורה בצבעים שונים ומקרנות ווידיאו.

התבקשנו לחלוץ את הנעלים בכניסה ויחפים פסענו לרצפת הפרקט. באוויר היתה דממה, כל אחד מהקבוצה שלנו בחן הביט מסביב, אפילו הילדים (לשם שינוי) שתקו והביטו בפליאה על החדר הגדול.

האדם, שקיבל אותנו מחייך אדיש למבטים המשתאים שלנו, שאל בעדינות: "תשתו תה?" אחרי שכבר החזקנו את כוסות התה הריחני הוסיף : "קוראים לי יוסי ואתם מוזמנים לחוויה מיוחדת ב'טרמינל'", עוד הבזק חיוך תמים יד מושטת לכל אחד מאתנו.

עתה נשברה השתיקה הקפנו את יוסי בשאלות מי עשה את המקום? מה זה כאן בכלל? איזה מבנה מדהים? מה זה המסך הענק? כל השאלות נשארו ללא מענה. יוסי שוב חייך, הזמין אותנו לשבת בחצי עיגול על רצפת העץ ונעלם בתוך שקע ברצפה, משם הוא מפעיל את הציוד האור קולי.

הסקרנות

ישבנו בחצי עיגול על כריות רכות מול מסך גדול. לפנינו שולחן קטן, במרכזו חור קטן ומדף למטה עם קופסה של צבעים. בצד דפים עבים עליהם כתוב בצבע צהוב, ירוק, כחול ועוד צבעים. עכשיו הסתקרנו מאוד, הילדים לא הפסיקו ל"התקיף" את יוסי בשאלות, התשובה שקיבלו: "סבלנות, מה שתראו על המסך זה סיפור בצבע, כל פעם צבע אחר, צריך לבחור את אחד הצבעים, בלי להסתכל ותוך כדי צפייה לשרבט מה שאנחנו מרגישים על הקרטון. נשמע ילדותי אבל בכל זאת מרתק.

האור על הקירות מסביב דעך ברכות, העיגול עם המקרנות ומכשירי הוידאו בתקרה נכנס לפעולה, על המסך הופיעו צבעים ותמונה ממש סוריאליסטים, כמו לבה זורמת, או עיגולים צבעוניים. מוסיקה מיוחדת בקעה מרמקולים קטנים מפוזרים מסביב, המוסיקה התקשרה לצבעים הרבים שהתרוצצו, עלתה וירדה ומילאה את כל החדר.

שלפנו צבע ועם העיניים למסך שרבטנו ציור. על המסך כבר התרוצצו נציגיו של הצבע הסגול. שוב נטלנו צבע נעלם ושרבטנו על הקרטון העבה. הילדים ישבו בעיניים קרועות, שרבטו ובעיקר שתקו. המבוגרים היו שקועים במוסיקה ועיניהם נעוצות במסך.

שפת הצבעים

חלפה כשעה ומחצה, האורות עלו ומוסיקה חרישית התנגנה. הצבעים וקולות התופים נעלמו, האורות הרכים נדלקו, קנקנן התה וכוסות המתינו לנו.

לאנשים היה קשה להשתחרר מהמראות, כל אחד ניסה לראות את מה שהוא יצר. רק הילדים התגודדו סביב יוסי, הראו לו את הדפים המצויירים.

עכשיו יוסי כבר עבר בין האנשים, בחן יחד איתם את הציורים; כל צבע מסמל תכונה מסוימת אצל האדם, הרכב של שני צבעים מסביר שילוב של תכונות. יוסי פרט את התכונות והסביר את משמעות הצבעים. עכשיו תור ההסברים לילדים, ששכבו על רצפת הפרקט ושמעו את ההסברים. אחת הילדות אמרה שהיא לא הבינה אם זה טוב או רע.

כשחזרנו בשעת ערב מאוחרת למלון 'פונדק רמון' לא נרדמנו במשך שעה ארוכה, גם הילדים לא נרגעו ודברו על מה שראו. הדעות היו חלוקות אבל מה זה משנה - עברנו יותר משעה וחצי מרתקות וגם למחרת המשכנו לדבר על מה שראינו. ערב מיוחד.

הפעילות חינם לאורחי מלון 'פונדק רמון': 284-284-800-1 בתשלום דרך יוסי דותן, 6588888-08.