שמישהו ירים את הכפפה
לסיפור הזה אין סוף טוב. סופשבוע קסום בקרואטיה הסתיים בתגרת מהמרים ישראלים בשדה התעופה. "צריך לעשות משהו רציני וגדול, ושמישהו לעזאזל יבין את החשיבות הלאומית"
"הייתי שמח יותר אם היית בוחר לעשות השנה את חופשתך בגליל או בנגב, בירושלים או בטבריה...אבל אני מכיר את תכונתם של הישראלים לנוע ולנוד... אם כך או כך עם ישראל נוסע בהמוניו וחורש את הגלובוס, אז שיהיה לך טיול נעים ותשוב רגוע לארצנו הסוערת...המיעוט הרעשני והמזיק יוצר לנו תדמית קשה עד כדי דחיית התייר הישראלי. אני קורא לך הישראלי היוצא לחו"ל לחשוב על כך, לנהוג כראוי..." (מתוך האיגרת האחרונה שר התיירות, רחבעם זאבי, לנוסעים לחו"ל)
אתמול חזרתי משלושה ימים נפלאים ביעד שנופיו כאילו גזורים מהאגדות. קרואטיה.
זאת היתה טיסה קצרה של סופשבוע לארץ של אנשים, שעברו לא מזמן מלחמה קשה, אונס מדיני ואישי, וכל שיש להם עכשיו זה להשתקם להציע את ארצם היפיפיה לתיירים המגיעים מכל העולם.
כל - אבל כל הישראלים שפגשתי במהלך הטיול היו חביבים, שקטים ומנומסים. והמקומיים - הם חייכו אלינו, הם אהבו (עדיין) את מוצאנו הישראלי ואנחנו התפללנו שלא ייגמר לעולם.
אבל לסיפור הזה אין סוף טוב. בצמוד למספר בתי מלון בעיר וסביבתה ממוקמים גם בתי קזינו ובטיסה חזרה לישראל, בטרם המריא המטוס - כבר בשדה התעופה על הקרקע בדוברובניק - התרסקתי.
קבוצות של אנשים שיצאו למטרת הימורים לחו"ל השתוללו בשדה. האשמות הדדיות על "איך סידרת אותי" ואיך "סידרנו אותם", צעקות, דחיפות ורעש מדהים, שגרם לכל אורחי הטרמינל להתמסמר במקומם ולהשאיר לקלפנים את הבמה כולה.
הטעם הנפלא של האנשים המקומיים והישראלים שפגשתי התפוגג כאחת וכל שרציתי היה לזחול מתחת לשטיח. פחדתי והתביישתי.
למה זה קורה?
בעבר כבר היו הרבה מאד כתבות ותלונות על הישראלי המכוער. בשיחות הסלון בימי שישי נותח נושא הגרפיטי הישראלי על מקומות קדושים מכל הכיוונים, וכולם מבינים שיש לעשות משהו. כן, ואפשר לעשות מעשה.
פעם לפני הרבה שנים היו ההורים מעטרים את ראשי ילדיהם לכבוד ימי ההולדת בגן בזרים של פרחי בר.
פעם היו כאלה ששמו בואזות הפולניות שלל כלניות, נרקיסים ורקפות - פאר תוצרת ארצנו.
פעם היה כך והכל עכשיו אחרת. כי התחנכנו לא לקטוף וכ-ו-ל-ם גאים על כך (נדמה לי שאפילו נעמי שמר כתבה שיר לכבוד ההצלחה).
למה זה לא יכול להיות כך גם בנושא החינוך לכבוד ולהתנהגות נכונה שלנו כישראלים בחו"ל. למה אף אחד משלל נבחרנו אינו מרים את הכפפה (החשובה לפחות כמו חשיבות שחרור אסירים בתום מחצית מתקופת מאסרם) ויוזם מסע הסברה לטיפול מידי וארוך טווח בסדר היום הציבורי בישראל.
למה משרדי הממשלה מהססים?
משרד החינוך טוען שאין זה מעניינו – כנראה שלוגריטמים ותורה חשובים יותר. משרד החוץ טוען שתפקידו הוא בקשרי החוץ של ישראל ושוכח את אלפי השגרירים הרעים.
משרד התיירות טוען שתפקידו להביא תיירים לישראל ושוכח את העובדה שיש סיכוי, שתיירים שנתקלו ב"ישראלי היפה" בחו"ל יעדיפו באותו כסף, השמור לחופשה השנתית היקרה, לנסוע לארץ עם אנשים נעימים, שקטים, חייכנים ולא של כאלה, שאתם נתקלתי בשדה התעופה אתמול (או בארוחות הבוקר של המלון בקפריסין).
לא יעזרו מודעות פרסום ענק לישראל במנהרות הרכבת התחתית של לונדון או פאריז, ולא מספיקה גם האיגרת המנוסחת של שר התיירות, שממליץ לאנשים להתנהג כראוי, תוך הבעת "אכזבה" על החלטתם לצאת מסיר הלחץ בו אנו חיים.
צריך לעשות משהו רציני וגדול, ושמישהו לעזאזל יבין את החשיבות הלאומית וירים כבר את הכפפה, ולא רק כדי לצאת ידי חובה. וכולנו מתחייבים להתגייס למאמץ.
משרד החוץ, התיירות והחינוך – קריאה זו מכוונת אליכם!!
נ.ב.
לידיעת משרד יחסי הציבור של שר התיירות : ביום חמישי חיפשתי את איגרת השר זאבי בטרמינל היוצאים לחו"ל. אף אחת כזו לא נמצאה!
הכותב הוא מנכ"ל "למטייל" ומומחה בענף התיירות
