שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    ראש השנה בסינית

    ב-11 בפברואר בלילה תיפרד הפזורה הסינית משנת הנחש ותקבל את פני שנת הסוס. מדובר בחג הסיני החשוב ביותר, חג של איחוד משפחות, ביעור הרע והמון תקווה

    יהיה טעים יהיה שמח יהיה צפוף 

    אחרי שנרגענו ממסיבות ראש השנה האזרחית שבאו עלינו לטובה זמן קצר לאחר ראש השנה היהודי, מתקרבות כעת חגיגות ראש השנה הסיני ומספקות למי שצריך הזדמנות לפתוח פעם נוספת בשנה חדשה, ובעיקר לחגוג ולקוות לטוב.
    זה יקרה ב-11 בפברואר בחצות, כשסין, ואיתה הפזורה הסינית ברחבי אסיה והעולם, תיפרד משנת הנחש, שתפנה את מקומה לשנת הסוס, הבאה אחריה במחזור תריסר השנים המסורתי, ותציין את תחילתה של שנת 4,700 לספירה הסינית.
    לוח השנה הסיני, כמו זה העברי, הוא לוח ירחי, המוכתב על-פי עונות השנה. מחזור השנים, על-פיו מתנהלת האסטרולוגיה הסינית, קובע גורלות, מכתיב מזלות ונלקח ברצינות רבה מאוד. לסוס, למשל, מייחסים חשיבות רבה במסגרת היררכיית החיות. הוא הרי דוהר קדימה, ולכן מי שנולד בשנת הסוס (בני 12, 48 ,36 וכן הלאה), ניחן על-פי האמונה בשאפתנות וחותר למצויינות והתקדמות בחיים. מדובר בחג הסיני החשוב ביותר. חג של איחוד משפחות, ביעור הרע והמון תקווה. עד כמה שהדבר נשמע אירוני, הוא נקרא בשפה המקומית חג האביב, גם אם חורף כעת בסין וקופאת הנשמה.

    יהיה טעים

    מעניין לראות כיצד המסורת בסין לעולם נשארת, וגם אם מאמצים כאן מנהגים מערביים בזה אחר זה, ואפילו חג המולד כבר מרגיש כאן בבית, כי זה אופנתי, הליבה הסינית בכל זאת חזקה מהמציאות והיא חיה ונושמת. אז למי שנקלע לסין בימי החג מובטחת חוייה תרבותית ואנושית בלתי רגילה, כזו שבאמת אינה אפשרית בימים רגילים של השנה.

    זו גם הזדמנות מצויינת להיווכח עד כמה סין גדולה ואנשים בה המון, כשעשרות מיליוני אנשים נמצאים בדרכים והמדינה כולה על גלגלים בדרך לאיחוד משפחות ובטיולים. כאן טמונה אזהרה: אם לא תכינו מבעוד מועד כרטיס טיסה או רכבת ליעד בו תחפצו לשהות באותם ימים, סיכוי קלוש שתמצאו כרטיסים.

    החג עצמו נמשך שלושה ימים, אך החופש הרשמי נמתח על פני שבוע שלם. הרבה מקבילות ניתן למצוא בין מנהגי החג הסיניים והיהודיים, כשהמשמעותי בהם לכל הדעות הוא עצם התכנסות המשפחה לדורותיה לארוחת חג מסורתית, שכולה סמליות.

    בכפר ובעיר כאחד תתכנס המשפחה כולה בבית ההורים בשעות אחר הצהריים, כשריח החג עומד באויר, ותתארגן לקבל את השנה החדשה. לבושים בגדים חדשים טורחים כולם, בייחוד הילדים, בקישוט הבית באדום וזהב, המסמלים אושר ועושר. ברכות ייתלו על החלונות ומשקופי הדלתות, מתוך תקווה אמיתית וכנה כי אלי המזל יעמדו לצד בני הבית גם השנה, ועל דלת הכניסה יתלה, לצד הסימן הסיני פו (מזל), ציורו של הסוס, שיחליף את דמות הנחש מהשנה החולפת. תליית סמל החיה של השנה על דלת הכניסה מזמינה את המזל הטוב להגיע לבית המשפחה, הסבירה לי פעם וו לינג, שאצל משפחתה אני מתארחת מדי שנה.

    אחרי שגומרים לקשט נחים מעט, וכשיורד הערב מעמיסים על השולחן כל טוב. ירקות, דגים בשר, כמה שרק אפשר. צריך לאכול, והרבה. וזה, חייבים להודות, בהחלט נשמע מוכר. כל כך חשובה הארוחה הזו, עד שגם משפחה סינית ממוצעת שהכנסתה נמוכה תשקיע בה את מיטב כספה, באמונה כי ככל שעל השולחן יעלה אוכל רב יותר היום, השפע יהיה מנת חלקה של המשפחה לאורך השנה כולה. מאכלי החג השונים מלווים כמובן בסיפורי אגדה.

    חזור למעלה
    יהיה שמח

    בין תום הארוחה ועד לשעת חצות, על בטן מלאה וראש סחרחר מעט מהאלכוהול הרב שזורם בעורקים, זהו זמן האיכות של המשפחה. הגברים בדרך כלל נערכים למשחקי חברה מסורתיים כמו 'מהג'יאנג' (וריאציה מקומית על נושא הרמיקוב) או משחקי קלפים, והאחרים מתכנסים לצפות יחד בתוכניות החג בטלוויזיה. תוכניות הטלויזיה הללו הן חוויה תרבותית בפני עצמה, למרות שממש לא מומלץ לערוצים אצלנו לאמץ את הדוגמה.

    ואז, ממש לפי שהשעון יראה חצות, יתרכזו כולם בשלב המסורתי הבא של החג: הכנת 'ג'יאו דזה', כיסונים ממולאים בשר וירקות, או בעברית פשוטה - קרפלעך. העניין הוא שאצל הסינים לא רק הסבתא אמונה על המלאכה, אלא מדובר בפרויקט משותף של כל בני המשפחה. האחד מרדד את הבצק, השני מניח בו מילוי ומישהו נוסף סוגר את היצירה שתתבשל במרק.

    גירסאות הסיפורים באשר לסמליות הכנת הכיסונים רבות, אך על דבר אחד כולם מסכימים: אכילתם בשעת חצות, כארוחה אחרונה בשנה היוצאת וראשונה בשנה החדשה, מסמלת את התקווה לשגשוג ושפע. נהוג גם להטמין באחד הכיסונים מטבע או סוכריה, שיזכו את הסועד אשר נפלו בחלקו במזל טוב במיוחד לאורך השנה. בנוסף, אם יש מבני הבית מישהו שנולד בשנת הסוס, יוענק לו באותה ארוחה סרט אדום, אותו יענוד במשך השנה כולה, למזל, והילדים יקבלו מהסבים מעטפות אדומות ובהן מעות (חונגבאו).

    העובדה שמוטיב הצבע האדום חוזר יותר מפעם אחת אינו מקרי, אגב. אדום הוא צבע השמחה בסין, ומה נוכל לבקש עם תחילתה של שנה חדשה אם לא לעלות על הדרך אל האושר?

    בילוי בחברת משפחה מקומית הוא ההמלצה הכי חמה שאני יכולה לתת לכם לערב החג. הכנסת האורחים הסינית יוצאת דופן ומהווה חוייה משלימה נפלאה להרפתקאה כולה, אך גם אם נותרתם מיותמים ללא משפחה מאמצת, ריגושי השנה החדשה יכולים להיות מנת חלקכם החל משעת חצות.

    חזור למעלה
    יהיה צפוף

    אם אתם במקרה בבייג'ינג, עשו את דרככם למגדל הפעמון בלב העיר, ותוכלו להיות עדים לפעם היחידה בשנה בה מכים בעזרת גזע עץ עצום בפעמון העתיק מהמאה ה-16, מגרשים את הרוחות הרעות מהשנה הקודמת ומכריזים על כניסת השנה החדשה לקול מצהלות הקהל (אלו שלא נשארו בבית לאכול ג'יאודזה, כמובן). בעבר הוארו שמי העיר בזיקוקי-דינור, שעשו הרבה רעש והרחיקו את השדים, אבל מאז 1993 פסק המנהג, לפחות ברמה הלאומית, בשל ריבוי תאונות קטלניות. השקט חזר לרחובות, אך גם אבד משהו מההתרגשות ושמחת החג הספונטנית.

    אבד, אך לא לעד, כי למרות שהדלקת הזיקוקים אסורה כעת על-פי החוק, קשה לומר שמישהו מתרגש מהאיסור. התרחקות של קילומטרים ספורים ממרכז העיר, ועל אחת כמה וכמה שהייה באזורי הכפר, מדגימה באיזו קלות מתעלמים כאן מהנחיות הממשלה, ושאון הקפצונים והזיקוקים נשמע למרחוק ומצליח לרגש ילדים ומבוגרים כאחד.

    החג יוצא מהבתים לרחובות למחרת, כשכל העם הסיני זורם בהמוניו לפארקים ולמקדשים בהם מתקיימים ירידי השעשועים המסורתיים.

    צאו לפארקים, למה שנקרא ירידי המקדשים, והתערבבו בחגיגת הצבע הנפלאה של מופעי הרחוב: ריקודי דרקון מסורתיים, שירים, פעילויות משחקים לכל המשפחה, דוכני מזכרות והרבה הרבה אוכל. צפוף שם מאוד מאוד, ראו הוזהרתם, אבל זו באמת אחת ההזדמנויות היחידות שעוד נותרו בעידן המודרני לחוות קצת תרבות סינית אמיתית, שורשית ובעיקר אנושית.

    בכל עיר, עיירה וכפר בסין מתקיימים הירידים הללו במשך שבוע החג. במקדשים, למרות היותה של סין מדינה קומוניסטית אתיאיסטית, ללא דת רשמית, נרשמת פעילות ערה של תפילות והדלקת קטורת. במקדש הדאואידסטי באי יון גואן בדרום בייג'ינג ניתן לראות בדרך כלל תורים ארוכים של אנשים, לבושים במיטב בגדיהם, מחזיקים בידם מקלות קטורת ריחניים, מבקשים להתפלל, ולו פעם אחת בשנה, בתקווה שהאלים ירעיפו עליהם בריאות, אושר ובמיוחד עושר, בשנה הקרובה.

    אין ספק שהסוס יככב השנה בכל פינה. בדוכנים יימכרו ציורים, בלונים ופסלוני סוסים, וכולם יספרו לכם שהשנה הקרובה חשובה במיוחד. אז נכון שהבטיחו לנו את זה כבר בשנת הארנב, הדרקון והנחש, אבל השנה הקרובה תהיה שנה טובה. באמת!

    כדאי אולי לדעת, כי מלבד הירידים בפארקים ובמקדשים, חודשה בשנה שעברה גם ברחוב העתיק והמשוחזר של בייג'ינג, ליו לי צ'אנג, מסורת חגיגות שהופסקה בשל מהפכת התרבות לפני 38 שנה. ברחוב ההוא, המשמש בימי חול כמרכז תיירותי לממכר מזכרות, מקיימים כעת יריד שכותרתו בייג'ינג הישנה. לצד כל הפעילויות הרגילות, תוכלו לחוש מדי פעם כיצד אתם נודדים במכונת זמן לתחילת המאה הקודמת, כשמוכר זה או אחר יקדם את פניכם לבוש בגדים מסורתיים מתקופת השושלות הקיסריות, ויציע לכם את מרכולתו בקריאות שהיו אופייניות לאותה תקופה. מומלץ ביותר.

    הפסטיבל כולו מגיע לסיומו באופן מסורתי ב-26 בפברואר, אז מגיע תורו של פסטיבל הפנסים המרהיב, במהלכו שוב מתקיימות למשך ערב אחד פעילויות צבעוניות והמוניות בכל הפארקים, ורגע לפני שהחיים חוזרים למסלולם, שוב מתכנסת המשפחה לארוחה. הפעם יש לאכול כדורי אורז דביק, עגולים וחלקים, הממולאים גרעיני לוטוס מתוק או ממרח שומשום, והמוגשים במים רותחים. יואן סיאו, קוראים להם. הם מסמלים, כתזכורת אחרונה, את חשיבותו של ראש השנה - התקווה לאחדות ולתחילתה של שנה חלקה ונטולת בעיות.

    גונג סי פה צאי (ברכה למזל ועושר) ושנת סוס נהדרת לכולם.

    חזור למעלה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מי שנולד בשנת הסוס ניחן ע"פ האמונה בשאפתנות והתקדמות בחיים
    שהשעון יראה חצות, יתרכזו כולם בהכנת 'ג'יאודזה', המאכל המסורתי
    לאחר הארוחה הגברים נערכים למשחקים מסורתיים כמו 'מהג'יאנג'
    כל המשפחה עוזרת בקישוט הבית באדום וזהב, המסמלים אושר ועושר
    מומלצים