סוד הקסם הקפדוקי
סלעים דמויי פטריות, ערים תת קרקעיות, מערות מצוידות בצלחות לווין, כנסיית הנחש, חמור ושמו צ'יטה, מסע בכדור פורח. איציק אחאבן חשב שהוא נוסע לטורקיה ומצא את עצמו על הירח
| הר הגעש ארג'ייס |  | שמורת סזילי | | כפר גוזלרייט | | קניון איהלארה |
בעמק גרמה שבלב רמת אנטוליה, כ-150 ק"מ מדרום מזרח לבירת טורקיה אנקרה, שוכן מוזיאון האוויר הפתוח של קפדוקיה. מוזיאון מדהים תחת כיפת השמיים, שהוא מעין קומפלקס של יותר מ-30 כנסיות חצובות בסלע בלב נוף כמעט דמיוני, אופייני לאזור. למרות שהביקור כאן הוא חוויה מאלפת, אין סיבה להיפרד מ-150 מיליון לירות טורקיות (כ-12 דולר), אלא אם כן יש לכם חולשה לעמידה בתורים צפופים בהמוני תיירים.
הסיבה פשוטה: צריך רק להסתכל סביב כדי לגלות מראות זהים שיצר הטבע, לפעמים עם עזרה קלה של יד אדם. סלעים דמויי פטריות, עמודים עם כובעי מצחייה, מצודות טבעיות שנראות כמו טירות מכושפות, חרוטי סלע בצורת ארובות וגבעות שמזכירות את הנוף שרואים בתמונות מהירח. כל חבל הארץ המקסים הזה נראה כמו מוזיאון בו מוצגות יצירות אמנות, עיצוב ואדריכלות שלעומתן אפילו אנטוניו גאודי הגדול מסומן כלא מספיק יצירתי. ספק אם יש תופעה דומה בעולם.
החיתים גילו את האזור ראשונים, אלפי שנים לפני שהטורקי הראשון נולד. אחריהם נהנו מאוצרות הטבע האשורים, הפרסים והביזנטים. היום, תיירים יפנים, גרמנים וצרפתים מחסלים כאן כמויות של סרטי צילום. הישראלים עדיין לא מגלגלים בטבעיות על הלשון את השם קפדוקיה, אחד מאתרי התיירות הפופולריים בטורקיה, אבל נראה שזה הולך להשתנות.
כדאי להקדים ולהזהיר מפני שתי סכנות עיקריות האורבות לתייר בקפדוקיה. הראשונה היא התמכרות למנטי, המאכל המסורתי של החבל. מפגש ראשון עם הפלא הקולינרי הזה נכון לנו במסעדת טואנה במרכז העיר קאיסרי, אליה הגענו בטיסה בת שעה וחצי מאיסטנבול. מדובר במעין רביולי, במילוי בשר או בלעדיו, ברוטב עגבניות חריף וטעים להפליא. הסכנה השניה היא האפשרות שתסתובבו כמה ימים בפה פעור. המראות פשוט לא מפסיקים להדהים והמצלמות לא מפסיקות לתקתק.
המסלול המתואר כאן היה מאורגן. למרות שחלקים גדולים מהמסלול ניתן בהחלט לעשות באופן עצמאי, טיול מודרך באזור מומלץ בחום, גם לאלה שהמלים טיול מאורגן גורמות להם לגירודים בכל הגוף. ועוד יותר מומלץ טיול ג'יפים בנהיגה עצמית, שלא מזכיר אפילו טיול מאורגן במשמעותו המקובלת. גם אלה החוששים מטיולי שטח, שעיקר הווייתם בדיקת יכולותיו ומגבלותיו של הג'יפ, תוך טלטול נוסעיו עד בחילה, יכולים להירגע. הג'יפים משמשים כאמצעי הגעה למקומות נידחים אליהם אין גישה ברכבים נטולי 4X4, וכן לנסיעה חוויתית בערוצי נחלים, למשל.
המקום היחיד בעולם שלמערות יש כתובת
כמתבקש, כבר בבוקר הראשון לטיול יצאנו להכיר את האחראי העיקרי לכל היצירה הזאת: הר הגעש (הכבוי) ארג'ייס, המתנשא מעל העיר קאיסרי. התפרצות געשית שלו לפני כמה עשרות מיליוני שנים פלטה אפר וולקני והמטירה פירורי סלע שמילאו את העמק בגרגרים שנלחצו והתקשו עם השנים לסלעי טוף, חומר רך לחציבה שמתקשה במגע עם האוויר בשכבה החיצונית. הגשמים, המים בנחלים, הרוחות והלחות עיצבו בשכבות הסלע את מגוון הצורות המופלאות שתוארו בפתיחה. תושבי האזור הקדומים ניצלו את היות הטוף חומר יציב אך נוח לחציבה, וחצבו בתי מגורים בתוך הסלע. בכפרים רבים באזור חיים בבתים כאלה עד היום. זה כנראה המקום היחיד בעולם בו למערות יש כתובת. לפעמים הן גם מצוידות בצלחת לוויין.
בפיסגת ההר, בגובה 2,380 מטר מעל פני הים, בין כרבולות השלג והאגמים שיצרו השלגים שהפשירו, הציבה משפחת נוודים בת 7 נפשות את בית הקיץ שלה. שני אוהלים (יורוק), אחד למגורים ושני למחסן, עדר כבשים, שני כלבים, חמור אחד ונוף משכר. זה הזמן להפסקת התה הראשונה, על שמיכת צמר כבשים שפרשה המארחת, ולטעימת יוגורט מצויין תוצרת בית.
ביקור בשתי כנסיות חצובות בסלע
אל תתפלאו אם תפגשו כאן מישהי מוכרת. אחרי הכל, זוהי התחנה הראשונה, אחרי אגם החולה, של הציפורים הנודדות מאפריקה לאירופה. הג'יפים מתגלגלים על פני האגם המיובש, בדרכם לאתר הקינון של להקת הפלמינגו החונה כאן. ארוחת צהריים בכפר אוואצ'יפטליק, בפנסיון של מסעוד. המנה העיקרית היא מנטי, איך לא, בליווי גוזלמה (מעין לחם עם גבינה). אם תרגישו צורך להודות למי שאפה את המעדן הזה, תצטרכו לצאת אל החצר האחורית של המסעדה, שם יושבות על האדמה לצד הטאבון שלוש נשים ועומלות על הכנת הלחם. חוץ ממנות מצויינות, אגב, מציעים כאן גם שטיחים באיכות לא רעה.
נוסעים מערבה לסונאלי, בנוף אופייני בו בולט הסמל המסחרי של האזור, עמודי הטוף עליהם מונחים מעין כובעי מצחיה עשויים בזלת, המכונים ארובות הפיות. בסונאלי מחליפים אמצעי תחבורה ועולים על חמורים. המטרה: ביקור בשתי כנסיות חצובות בסלע, כנסיית הנחש וכנסיית התפוח, שנהרסו במאה ה-5 וה-6 ושוקמו. ציורי הקיר המדהימים שהשתמרו כאן מלאים בגרפיטי של מבקרים שהגיעו במהלך המאות האחרונות. להבדיל מהתייר הישראלי, שחורט את שמו רק כדי שיידעו שהוא היה כאן קודם, להם היתה סיבה נוספת. את העפר שנשר מהקיר כתוצאה מהחריטה הם היו לוקחים איתם, מתוך אמונה שמדובר בסגולה לאריכות ימים. נו, שיהיה להם לבריאות.
הנהג של החמור שלי מציג את עצמו בשם יבוס, ולאורך כל הדרך לכנסיות הוא מנסה בנחישות ובעקשנות לברר את שמי. כשהוא עידכן אותי שלחמור קוראים צ'יטה, נשברתי והסגרתי את עצמי. דקות אחר כך התברר שזאת היתה טעות. עם ההגעה חזרה לחניית החמורים התגלה לפתע שיבוס שלי הוא איש אשכולות. הנהג צץ לפתע מאחורי דוכן מזכרות, כשהוא קורא ללא הפסקה בשמי בניסיון נואש למכור לי ממרכולתו, ואחריו, כמו מקהלת תוכים, עוד 15 בעלי באסטות. לך תברח מפה עכשיו בלי לקנות בובה.
ערים תת קרקעיות מרשימות
את הלילה עשינו במלון קרבלה בכפר גוזלרייט (האדמה הטובה) - כנסייה יוונית שנבנתה במאה ה-16, שופצה והוסבה למלון במאה ה-19. שווה לשהות כאן ולו בשל האפשרות לסעוד ארוחת ערב בחלל שהיה פעם אולם תפילה, לצלילי מוסיקה כנסייתית.
בגוזלרייט נתקלנו לראשונה באחת התופעות המדהימות בחבל הארץ הזה, שלא מפסיק לספק הפתעות. בצידו המערבי של הכפר שוכנת עיר תת קרקעית, מחרוזת של מאורות מגורים צפופות ששימשו כמסתור מצויין לנוצרים בתקופה בה נרדפו על ידי המוסלמים ומהוות עדות חיה לכושר ההמצאה והאילתור של תושבי האזור הקדומים.
שתי הערים התת קרקעיות המרשימות וגם המתויירות ביותר הן דרינקויו וקאימאקלי, השוכנות במרחק תשעה ק"מ זו מזו ומחוברות במחילה. דרינקויו נוחה יותר לביקור בזכות התאורה ומערכת האיוורור, אך היא גם הצפופה יותר. בסופי שבוע הלחץ גדול במיוחד.
קאימאקלי, שתיפקדה כמחילת מסתור החל מהתקופה החיתית, ושהשתמשו בה בעיקר בתקופה הביזנטית, בנויה תשע קומות מתחת לאדמה. בחמש מהקומות ניתן לבקר היום. בפעם האחרונה גרו כאן במאה ה-19, כשצבאו של מוחמד עלי הגיע ממצרים והבריח אל מתחת לאדמה אלפי אנשים.
הביקור במחילות, במהלכו אפשר לראות מבוכי רחובות צפופים, מערכות חדרי מגורים, יקבים, אולמות למידה ועוד, מעלה שורה של תעלומות ותמיהות, שחלקן נותרות ללא מענה: איך פעלה מערכת האיוורור, באיזה אופן הוארה העיר, מדוע לא הותירו אחריהם תושבי העיר שרידים כלשהם. אותי, בכל אופן, הטרידה שאלה עיקרית אחת: איך, לעזאזל, הם סחבו תשע קומות את השקיות מהסופר, בלי מעלית?!
בתי קרור טבעיים
אטרקציה מרכזית נוספת באזור היא קניון איהלארה, שבערוצו חצובות כ-4,000 מערות וכ-100 כנסיות. טיול רגלי קל של כ-חמישה ק"מ בקצב נינוח לאורך נהר המלנדיז מוליך בין המערות והכנסיות, שבחלקן ציורי קיר המסמלים סיפורים מהמורשת הנוצרית.
הפתעה אמיתית חיכתה לנו באבאנוס, השוכנת על גדות נהר קיזיליארמק (הנהר האדום). שום דבר בעיירה הזאת, המשמשת מרכז לתעשיית הקדרות באזור, לא הכין אותנו למה שחיכה לנו בסטודיו לקדרות CHEZ GALIP. הביקור דווקא התחיל באופן סולידי, כשהאומן הדגים יצירת כלים באמצעות האובניים המכניות, אותן הפעיל במיומנות מעוררת התפעלות תוך שימוש ברגליו, אבל אז נכונה לנו חווייה מסמרת שיער. ואין ביטוי טוב מזה לתאר את מה שחיכה לנו בקומה השלישית של הסטודיו, אחרי שתי קומות עמוסות כלי קרמיקה יפהפיים. מדובר, נשבע לכם שראיתי את זה, בחדר ענק, כ-30 מטר אורכו ושלושה מטר רוחבו, שכל קירותיו ותקרתו מכוסים בדוגמאות שיער.
מאיפה האוצר הזה? האיש הנחמד אך הספק שפוי שמנהל את המקום מבקש מכל אחד המבקרים כאן לתרום לאוסף קווצת שיער, אליה מוצמד אחר כבוד פתק עם שם ותאריך. איך אמר דייב בארי? הקו בין תחביב למחלת נפש הוא דק מאוד. האומן מתגאה בכך שהצליח להיכנס בזכות האוסף לספר השיאים של גינס. נשמע מרשים, אבל כשחושבים על זה מעט יותר, כמה ראשים כבר צריך לגייס למשימה כשסביר להניח שאתה האדם היחיד בעולם עם אוסף כזה?
העובדה שמלון KAYA (של רשת קלאב מד) בכפר אוצ'יסאר, בו בילינו את הלילה השלישי, לא נכלל ברשימת המלונות מהם נשקף הנוף היפה ביותר בעולם, ראויה להימנות כאחת העוולות הגדולות שנעשו במאה ה-21. מכל חלון במלון המקסים הזה, שנבנה בכלל כיקב והוסב למלון רק אחרי שהמפעל נכשל, נשקף המראה המכשף של עמק גרמה, על שלל צבעיו וצורותיו.
מי שרוצה לראות את היצירות המופלאות של העמק הזה מעוד זוויות, יכול לסדר לעצמו תמורת 502 דולר חווייה של פעם בחיים ולעופף מעליו בכדור פורח. מומלץ במיוחד להצעות נישואין. חוץ מזה שמדובר במחווה רומנטית להפליא, צריך מידה גדולה של אומץ לסרב כשאת/ה מיטלטלים בסל נצרים בין שמיים לארץ.
אדמת הטוף מנוצלת כאן באופן מקסימלי למטרה נוספת: חציבת בתי קירור טבעיים. כל האזור עמוס במחסנים תת-קרקעיים בהם מאוכסנים לימונים שמובאים מאנטליה וממרסין, תוך ניצול הטמפרטורה הנמוכה מתחת לאדמה. ביקור באחד המחסנים האלה, למשל בזה השוכן ליד מוזיאון האוויר הפתוח, מרתק, וכולל בדרך-כלל גם אירוח בבית המשפחה הצמוד (במערה, אלא מה?), במהלכו תזכו לקבל את הלימונדה הכי טובה שטעמתם בחיים.
לפנייה לכתב/ת 
