הגן הלאומי באשקלון

ראו כתבות נוספות בסדרה בטור מימין

משך הסיור: שעה וחצי. אופי הסיור: שלושה קילומטר. איך מגיעים: דרך כביש מספר 4, בכניסה הדרומית של אשקלון. נוסעים מערבה ברחוב בן-גוריון עד הסוף, ושמאלה בצומת האחרון.

גן לאומי אשקלון הינו הגן הלאומי הראשון שהוכרז במדינה, עוד בשנת 1964. הגן נמצא בחלקה הדרומי של העיר וגודלו כ-1,700 דונם, מתוכם כ-600 דונם שהיוו את העיר העתיקה, בעלת אחד הסיפורים המיוחדים מבין אתרי המורשת והארכיאולוגיה בארץ.

אשקלון, השוכנת לחוף הים התיכון, שלטה בעת העתיקה על דרכי המסחר הראשיות ממזרח לחוף פלשת, והיא נחשבת לאחת הערים הקדומות בעולם. השרידים שנתגלו בשטח העיר העתיקה, ואלה שעדיין ממתינים לחשיפה, מהווים עדות חיה לעלייתן ונפילתן של תרבויות רבות ועתיקות, ביניהן: הכנענים, פלישתים, פרסים, פיניקים, יוונים, רומאים, ביזנטים, מוסלמים וצלבנים.

לא היה עם או תרבות ששלטו או רצו לשלוט בחלקו המזרחי של הים התיכון, שלא פעלו לכיבושה ושמירה על העיר, כמרכז צבאי ושלטוני ראשי. כולם הותירו את חותמם על העיר; מי בבניינה, מי בחורבנה ומי בסיפורים ובאגדות הרבים שנקשרו בשמה.

העיר העתיקה נבנתה כבר בראשיתה, ככל הנראה על פי תוואי קיים, בצורת חצי מעגל, שמיתרו חוף הים, וצורה זו נשמרה עד היום. אורך קו החוף כ-1,200 מטר וקשת גדולה, 2,200 מטר אורכה, מקיפה את העיר. קשת זו נבנתה בתחילה כסוללת עפר עצומה (40 מטר עוביה, ו-35 מטר גובהה). בהמשך חוזקה הסוללה ואף נבנתה עליה חומה מסיבית שחיזקה את ביצורי העיר והפכה את שליטיה לגורם מרכזי וחשוב באזור.

העיר עברה במהלך שנותיה ידיים רבות ובשנת 1270 החריב השליט הממלוכי בייברס את החומה ומאז לא קמה עוד. חומות העיר ושעריה הותירו חותמם על היסטוריונים וסופרים, טיילים ואנשי עט שהגיעו לעיר, ואלה העלו על הכתב את רשמיהם. הידוע שבהם הוא ויליאם איש צור, נושא צלב בן המאה ה-12, שראה את אשקלון ותיאר כך: "החומה בנויה אבן ומחוזקת בחומר מילוט שהתקשה ועתה הוא חזק מאבן. החומות רחבות, עבות כהלכה וגובהן תואם את עוביין. העיר מוקפת סוללה חיצונית שבנייתה איתנה והיא מבוצרת בקפידה" (מתוך 'תולדות המעשים מעבר לים'). בהמשך מפרט ויליאם את שערי העיר ואת כינוייהם בפי תושבי העיר. השער הצפוני נקרא 'שער יפו', שממנו יצאה הדרך ליפו, ואילו המוסלמים כינוהו 'באב אל שאם', כלומר שער סוריה.

השער המזרחי כונה 'שער ירושלים', וממנו יצאה הדרך לירושלים. המוסלמים כינוהו 'באב אל קודס'. השער המערבי נקרא, 'שער הים', או 'באב אל בחר', וממנו ירדו התושבים לים ולנמל. השער הדרומי ידוע בכינויו 'שער עזה', כיוון שפנה לעזה השכנה.

סוחרים בשערי העיר השוקקת

לבאים בשערי הגן הלאומי אשקלון, והרוצים להתרשם מביצורי העיר העתיקה, מומלץ להתחיל את הסיור במתחם 'השער הכנעני', שהינו גולת הכותרת, עד כה, של החפירות הארכיאולוגיות שהתבצעו בעיר.

ההגעה למיתחם הינה דרך שביל הכורכר הפונה מערבה, כ-50 מטר אחרי קופת הכניסה לגן. כיום אין אפשרות להיכנס לתוך המיתחם או לעבור דרך השער, אולם גם כך ניתן להתרשם מהחומה הפלישתית, ממגדלי השמירה משני צידי השער, וכן מהחפיר העמוק שהקיף את החומה.

השער, מתחת לגג המגן הלבן, הינו שער בצורת קשת, הקדום והעתיק ביותר בעולם, והוא מתוארך לסביבות שנת 1850 לפני הספירה. השער בתל דן 'צעיר' ממנו בכמאה שנים.

השער נתגלה על ידי משלחת החפירות של פרופ' לארי סטייגר מאוניברסיטת הרווארד, בשנת 1993, אשר חפרה וגילתה את רוב המימצאים בגן הלאומי אשקלון. השער בנוי כולו מלבני טיט (בוץ), רוחבו כשני מטרים, ואורכו כארבעה מטרים. בימי פריחתה של העיר, שקק השער והאיזור כולו חיים. סוחרים מכל רחבי המזרח הגיעו עם בהמות המשא שלהם לשער העיר, עמוסים לעייפה במרכולתם, ונכנסו אליה דרך המעבר התלול, שהוביל ללב העיר .

ידוע כי סחורות רבות הגיעו לעיר דרך הים, על אף שלאשקלון לא היה נמל טבעי ומסודר. הסברה היא כי אוניות שהגיעו ממצרים, כרתים ומכל רחבי הים התיכון, עגנו מרחק מה מהחוף והסחורות הורדו בסירות, שהובילו אותן לחוף. כך גם הועמסו הסחורות שיצאו את העיר לרחבי העולם הקדום.

בסמוך ל'שער הכנעני', נתגלה ממצא נדיר נוסף: פסלון עגל עשוי ברונזה ומצופה כסף, עשרה ס"מ גובהו והוא מתוארך לשנת 1600 לפני הספירה בקירוב. עגל היה סימלו של האל-בעל הכנעני, 'אל הסערה'. בסמוך לפסלון נתגלו שברי כד חרס ששימש, ככל הנראה, כ'ביתו של האל'. כיוון שהפסל נתגלה בסמוך לדרך המקשרת את העיר לים, סוברים החוקרים כי עוברי האורח שהגיעו אל העיר היו עוצרים לרגע, סמוך למקדש, מודים לאל-הבעל על שצלחה דרכם והגיעו בשלום לעיר. מי שהיה בדרכו החוצה, לכיוון נמל העיר ומשם ללב ים, היה מתפלל להגיע למחוז חפצו ללא פגע.

הפסלון המקורי וכד החרס, מוצגים במוזיאון ישראל בירושלים, ואילו תעתיק שלהם מוצג במוזיאון אשקלון בחאן. מומלץ לבאים ללכת לאורך הגדר המקיפה את המתחם, ולעלות מערבה וצפונה עד לנקודה הצפונית ביותר של הגדר. מנקודה זו ניתן לצפות על מרבית שטחה של אשקלון המודרנית, על מלונותיה, בתיה, חוף ימה והמרינה, וכן תצפית מרשימה על כל שטח אשקלון העתיקה. ניתן להבחין בקלות, במבט מזרחה ודרומה, בסוללת העפר המקיפה את התל, וכן בשרידי החומה הפטימית צלבנית המרשימה שהגנה על העיר בתקופות מאוחרות יותר.

בחזרה יש לשוב לחלקו התחתון של המתחם ומשם, מי ברגל ומי ברכב, להגיע למרכז הגן, שם מתפצל הכביש. המשך המסלול מזרחה לכיוון שרידי 'באב אל קודס', שער ירושלים. משרידי השער המונחים מלוא קומתם מימין לדרך, ניתן להתרשם, שוב מעוביה ומעוצמתה של החומה שהקיפה את העיר. שער ירושלים נבנה בצורה שונה משאר השערים בחומה. השער והדרך שהובילה אליו נבנו במבנה 'חומה כפולה', והבאים

בשער זה נאלצו ללכת בעקלתון (כמו האות S האנגלית), בכדי ליהכנס או לצאת מהעיר. שיטת בנייה זו ידועה בתקופות הקדומות, וזאת בכדי למנוע מהצרים על העיר לנגח את השער ולפורצו.

נהוג למקם כיום את שער הים, באיזור הירידה לים מהחניון הדרומי של הגן הלאומי, 'חניון הדולפין' או חוף הסלע. ההגעה לחניון היא דרך מרכז הגן, סמוך למסעדות, ומשם בכביש העולה מערבה ודרומה, לפי השילוט. יש להחנות את הרכב ולרדת רגלית ובזהירות לחוף הים (האסור לרחצה). בנקודה זו נמצאים אותם עמודי שיש, התקועים בצורה מאוזנת בשרידי חומת הים ונראים כקני תותחים המכוונים מערבה לים. לא ברור למה שימשו עמודים אלה (בוודאי לא למעגן אוניות), אולי לשם חיזוק החומה, אולם צורת בניה דומה לא נראית במתחמים אחרים. שרידי שער עזה אינם נראים כיום בשטח.

ומה עוד?

'שוק כפות תמרים', שוק איכרים, ביתני מזון, מוזיקה וצבע, עפיפוני ענק, פעילות לילדים.

הפעילות עד יום שבת, 28 בספטמבר.

הכותב הוא מנהל גן לאומי אשקלון, רשות הטבע והגנים