דו קיום בואדי ניסנאס

דו קיום הפך כמעט מילה גסה בשיח הציבורי. הקיום בארץ קשה כשלעצמו, לא כל שכן הדו קיום, וימים לא קלים עוברים על המאמינים בדו קיום בכלל, ועל מי שעושים לקידומו בפרט. בסוף השבוע יפתח פסטיבל 'החג של החגים' בחיפה, מעוז השפיות האחרון.

מי שיורד בערב לרחוב בן-גוריון, רחובה הראשי של המושבה הגרמנית המשוחזרת, יכול לשמוע את בליל השפות, העברית והערבית, עולה משולחנות בתי הקפה באין מפריע. לא רואים את זה בשאר הערים המעורבות בארץ בשנתיים האחרונות. יהודים וערבים חיים בתל אביב-יפו, אך מקומות הבילוי ביפו התרוקנו מיהודים, ולא תשמעו ערבית ברחובות תל אביב. הגבולות הסמויים מן העין נגלו גם בירושלים, לוד, נצרת ורמלה בשנתיים האחרונות. גם האירועים האלימים של אוקטובר 2000 עברו בשקט יחסי על עיר הנמל הצפונית.

בית הגפן, המרכז הערבי-יהודי בחיפה מקיים את אירועי פסטיבל 'החג של החגים' זו השנה התשיעית. במהלך שלושת החגים: חג המולד, חנוכה ורמדאן. "הפסטיבל", מסבירים בבית הגפן, "מבטא את הפסיפס האנושי של תושבי חיפה ואת השכנות הטובה בין בני כל הדתות בחיפה". המטרה העיקרית היא לקדם ולטפח את הסובלנות באמצעות התרבות האמנות והיצירה, "במיוחד בזמנים קשים אלו בארץ ובעולם כולו".

גם השנה צפויים אלפי מבקרים להגיע לואדי, להתערבב, לחזות, לתת צ'אנס למה שנראה היום כחלום רחוק ולטייל לאורך 'מסלולי דו-קיום' - מסלול יצירות אומנות של אמנים יהודים וערבים בסמטאות הואדי ובגלריות. במהלך ימי הפסטיבל יתקיימו קונצרטים של מוסיקה ליטורגית בכנסיות, יריד עתיקות, יריד אומנויות, מופעים ואירועי חוצות.

מסלולים של דו קיום

במרכז 'החג של החגים' נמצא מסלול האמנות – מסלול שהוא בעצם תערוכת חוצות ענקית של עשרות עבודות של אמנים יהודים וערבים המציגים עבודות פיסול, ציור, צילום ומיצב.

מסלול האמנות מתחיל בגלריה של בית הגפן, שם מומלץ לאסוף את תכניית הפסטיבל הכוללת מפה של המסלולים השונים ונכנס אל סמטאות הואדי. כל שנה מוקדש המסלול לנושא אחר, וכותרת מסלול האמנות השנה היא 'ים תיכוני'. חנה קופלר, אוצרת המסלול: "תפיסות אמנות עכשוויות, שהושפעו מאוריינטציות מערביות מובהקות, מוצגות כאן לצד יצירות שנוגעות בעממי, בפולקלוריסטי ובקלישאי מתמזגות זו בזו בין בתי ואדי ניסנאס ודוכני השוק, סמטאותיו וחצרותיו, ניחוחות הקפה ושמן הזית, והכל על רקע הים הנשקף מכל עבר, שהוא העילה ממנה צף ועלה המוטיב המוביל".

בין עשרות האמנים המציגים השנה: ציבי גבע, שריף וואקד, עופרה צימבליסטה, אסד עזי, מנשה קדישמן, מנאר זואבי, גיא רז, אימאן אבו חמיד, מאיר פיצ'חדזה, ז'אק ז'אנו, סמי בוכארי, גדעון גכטמן, פריד אבו שקרה, עמיקם תורן, יעקב חפץ, אחמד עווד, ניסים להואני, גלעד קידר. תערוכה של יצירות ילדים מכל הארץ באותו נושא תוצג במרכז התרבות לילדים ונוער על שם קלור בבית-הגפן.

מסלול נוסף הוא מסלול 'דרך השיר' - עשרות שירים של משוררים ערבים ויהודים, המוצגים כל אחד בשתי השפות. בשנה שעברה חיבר המסלול את ואדי ניסנאס למושבה הגרמנית, ואילו השנה מוצבים השירים במושבה עצמה על לוחות דמויי תפריטים בכניסות למסעדות ובתי הקפה הפזורים לאורך רחובה הראשי. נושא השירים המוצגים השנה במסלול הוא 'בית', לאו דווקא הבית הלאומי.

עמותת התיירות חיפה מציעה במושבה סיור מומחז המציע שיעור קצר בהיסטוריה של ההתיישבות בארץ ומספר באופן תיאטרלי את סיפורם של הטמפלרים שבאו במאה ה-19 לארץ הקודש והקימו בה מספר מושבות גרמניות. מומלץ.

לצד המסלול 'אמיל חביבי –דרכו', שנחנך בואדי בשנה שעברה, יוצב השנה מסלול 'האדם הוא הנזר' המוקדש ליצירתו של הסופר סמי מיכאל. מיכאל, תושב חיפה, התגורר בעבר בואדי ניסנאס וכתב עליו בספריו: 'חסות', 'חצוצרה בואדי' ו'מים נושקים למים'. במסלול קטעים נבחרים בעברית ובערבית מספריו של מיכאל, בהם הוא כותב על האדם, ועל 'האחר'.

הפסטיבל עמוס בפעילויות מפעילויות שונות (ראו 'אתרים נוספים' בטור הימני), מרביתן דווקא בשבתות, ובשנות קיומו הוא הפך את ואדי ניסנאס לאחד המקומות המיוחדים בארץ: שכונה מזרח תיכונית טיפוסית, שבכל פינה שלה יצירות אמנות. פסלים, תמונות וטקסטים הנראים לא פעם כנטע זר על רקע הקירות המתקלפים. בכל שנה נראה לי עדיף לבלות בחנוכה באירועי חוצות מאשר להידחס בתורים העמוסים בכניסה לסינרמה. השנה יותר מתמיד.