"ציפורים? זה יהיה הטרנד החדש"

כ-500 מיליון ציפורים חולפות במדינת ישראל פעמיים בשנה, באביב ובסתיו, מספר מדהים שאינו מוכר בארצות אחרות בעולם. להקות ענקיות של עופות מים, דורסים, ציפורי שיר, שבדיוק של יום עוזבות את אירופה ,עפות אלפי קילומטרים, חוצות ימים, ונוחתות כאן – חלקן לשבועות, חלקן לימים – קודם שהן ממשיכות הלאה, מותירות אחריהן את יפי מעופן על קו הרקיע. עשרות אלפי ציפורים מהארץ עוקבים אחר המסע המופלא הזה.

לכבודם – לכבוד המשוגעים לדבר, כמו לכבוד המתעניינים בדבר – יצא בימים אלה הספר 'הציפורים – המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל'. מהדורה עברית, מושקעת ומוקפדת, של המגדיר האירופאי, בהוצאת מפה, הקיבוץ המאוחד והחברה להגנת הטבע. מגדיר מעודכן ומתאים לישראל – מאז המגדיר הקודם, שיצא לפני יותר מ-25 שנים, נמצאו בארץ 40 מינים חדשים – המכיל את כל המידע הדרוש לזיהוי ציפורים: תיאורי המינים השונים, תפוצתם, מאפיינים בולטים, כולל קולות וציוצים, כולל איורים יפהפיים ומפות לנוחות המשתמש.

חשבת שגילית לילית מצויה על חוף ים סוף? תבדוק במפה המצורפת, תגלה שטעית. אגב, בסעיף קולות של אותה לילית מופיע התיאור הבא: "הקריאה הנפוצה ביותר היא 'קוויק' חד וחוזר. השירה היא המהום עצוב".

את המדריך, 400 עמודי כרומו, ערכו שלושה זואולוגים בכירים: ד"ר יוסי לשם, צפר מספר אחת במדינת ישראל, מי שהיה מנכ"ל החברה להגנת הטבע, המשמש היום איש סגל המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב ומנהל המרכז הבינלאומי לחקר הנדידה בלטרון; דן אלון, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, 20 שנה בתחום; וד"ר אבי ארבל, מרצה בכיר, עורך מדעי של 'טבע הדברים'.

על ציפורים ועסקים

ישראל, על פי לשם, ממוקמת בצומת המחברת שלוש יבשות. בכל עונה ניתן לצפות בה בכ-540 מינים שונים של ציפורים. בבריטניה, למשל, על שטח שגודלו פי 10 משטחה של מדינת ישראל, יש פחות מ-500 מינים. ברוסיה, על שטח הגדול פי אלף מישראל, ניתן לזהות כ-728 מינים.

המגדיר הוא רק חלק מסדרה של פרויקטים שד"ר לשם מוביל בשנים האחרונות בדרך להפיכת ישראל למרכז צפרות עולמי. המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון, שהוקם לפני כשמונה שנים, הוא דוגמה נוספת. בכל מה שנוגע לציפורים, לשלומן, לגיוס כספים לטובת מחקר, לשם, מתברר, הוא אמן החיבורים, כולל אלה הנראים בלי אפשריים. כך שכנע את כרמל מזרחי להקדיש סידרת ייצור לטובת הבז האדום ולהפנות חלק מהרווחים למאמצי ההצלה של העוף ההולך ונכחד. את המלון מצפה הימים היוקרתי הוא חיבר עם החסידות באגם החולה – אחת לשנה, בעיצומה של הנדידה, מקדיש המלון חודש לטובת חובבי הציפורים, הכולל, לבד מאוכל מעולה וספא מפנק, גם הרצאות וסיורים המוקדשים לנושא.

את חברת התעופה הגרמנית לופטהנזה, שהעגור הוא הסמל שלה, גייס לתרומה לטובת הפרוייקטים של המרכז. ואת חברת החשמל הוא חיבר עם המאמץ להגן על הנשרים ברמת הגולן. וכן חיבר, בשם אותה האהבה הגדולה, את החקלאים הירדנים להדברה ביולוגית של הנברנים בשדות באמצעות תנשמות, את הילדים הפלסטינים לילדים ישראלים בפרוייקט מעקב אחר ציפורים, ואת חרדי בני ברק – גברים לחוד, נשים לחוד – שלח לצפות בסרט 'נדידת הציפורים' בסינמטק של תל אביב.

כך גם הקים את המרכז בלטרון. קודם סימן את המקום, צומת מרכזית בתוך ישראל, שממש מעליה חולפות הלהקות. אחר כך הלך למוסה פלד, אלוף במיל', אז יו"ר עמותת השריון, לשכנע אותו שיתן לו פינה באתר. "בחייך", אמר לו פלד, "תסביר לי מה הקשר בין ציפורים לטנקים". "מה זאת אומרת", אמר לשם, "זה ממש מובן מאליו". ואחרי שדיבר על קרבות שריון לאורך הגבולות, על ציפורים שאינן יודעות גבולות, אמר: "היום אנשים באים לראות את הטנקים שלכם ותוך כדי מציצים למרכז הצפרות, בעוד כמה שנים אנשים יבואו לראות את הציפורים ותוך כדי יסתכלו גם על מפלצות הפלדה".

לא ברור אם זה אכן היה הטיעון המשכנע, מה שברור הוא שפלד נעתר ולשם יצא מהשיחה עם מקום גדול באתר. השלב הבא היה להשיג מכ"מ לצורך המעקב אחר הלהקות הנודדות. ולשם, כמו לציפורים אין גבולות . הוא מצא את ד"ר ליאוניד דונביץ, מומחה לקלימטולוגיה, גנרל רוסי בדימוס שהיה אחראי על הפעלת 47 מכ"מים ברחבי רוסיה. דונביץ יצר קשר עם מישהו ברוסיה, שחיבר אותו למכ"מ שעולה 1.2 מיליון דולר, אבל בשבילכם, כמאמר המשפט הידוע, הוא ייתן אותו רק ב-20 אלף דולר.

המכ"מ, הממוקם עכשיו בלטרון, מספק בכל רגע נתון, תחת עיניהם הבוחנות של שלושה אנשי מקצוע, את תמונת הנדידה בזמן אמת. לא רק של הציפורים שחצו את הגבול ונכנסו לישראל, אלא גם של אלה שבדרך. הכל במימון משרד הביטחון.

על ציפורים וטייסים

הרומן של לשם עם חיל האוויר הישראלי דומה לרומנים שהוא מנהל עם כל גוף. בפעם הראשונה דוחים אותו, באדיבות, כי הוא איש שובה לב. בפעם השנייה נותנים לו כמה דקות, ובפעם השלישית עושים מה שהוא רוצה. או כמעט מה שהוא רוצה.

ב-1982 חשף דו"ח מסווג של חיל האוויר, כי בעשר השנים האחרונות היו כמה אלפי תאונות אוויריות שנגרמו כתוצאה מפגיעת ציפורים. חמש תאונות הסתיימו בהתרסקות מטוסי הקרב. באחת מהן, באוקטובר 1974, נהרג רב סרן ספי לוין ממעגן מיכאל. ב-35 תאונות אחרות נגרמו לכל אחד מהמטוסים נזק של חצי מיליון דולר. כמה מאות תאונות נוספות הסתיימו בנזקים של עשרות אלפי דולרים כל אחת. המסמך הגיע ללשם והוא פנה לחיל האוויר בהצעה להקדיש את עבודת הדוקטורט למיפוי מסלולי הנדידה במשך השנה כולה. זה יכול לחסוך לחיל, אמר, נזקים של מיליוני דולרים, שלא לדבר על חיי אדם. בחיל לא ממש התייחסו להצעה. מי שטס, אמרו לו, חוטף ציפורים. אתה רק תגיד לנו באיזה גובה הציפורים עפות, ואנחנו נתרומם קצת יותר.

ב-5 למאי 1983 חיכתה לו בבית הודעה דחופה מחיל האוויר. תבוא מחר ב-8 בבוקר, אמרו לו, אתמול הלך לנו מטוס קרב נוסף. לשם דאה עם הציפורים, עקב אחרי הנדידה במשך חודשים רבים, סימן מסלולים, גבהים, צפיפות להקות, כיוונים, הכל בדיוק של ימים. הרעיון היה להפריד בין המטוסים לציפורים, ואזורים מוכי ציפורים – אמ"צ – הוצאו מחוץ למסלולי הטיסה.

כבר בשנה הראשונה הייתה ירידה של 76 אחוז במספר התאונות. הנזק שנחסך עד היום, על פי הערכות החיל, הוא כ-600 מיליון דולר. הפרוייקט, עם זאת, לא מנע את התאונות לגמרי. השנה ב-2 למרץ, ביום הראשון שבו הופעלו נוהלי טיסה באמ"צ, פגע עגור בשמשת הבלק-הוק, המסוק שבו טס הרמטכ"ל. העגור שבר את השמשה והצליח לסגור את ברז הדלק של אחד משני המנועים. הטייסים הנחיתו את המסוק בשלום.

על ציפורים ותיירים

במסגרת המרכז בלטרון מבוצעים 10 מחקרים שונים בשילוב גורמים בינלאומיים. פותחו בו תוכניות לימודים רב תחומיות, במסגרתן עוקבים הילדים אחר נדידת הציפורים. יותר מ-220 בתי ספר משולבים בתוכנית, המהווה אחת מתוכניות הדגל של משרד החינוך בקידום החינוך הטכנולוגי והמדעי והחינוך למצוינות. המרכז מוביל מהלך לאומי של פיתוח 15 תחנות תיירים ציפורים, שיפעלו לקידום תיירות בנושא בשיתוף הפלסטינים והירדנים. המרכז פועל לקידום נושאי שימור הציפורים, כולל פתרון קונפליקטים עם החקלאים.

באתר האינטרנט של המרכז, שזכה לשבחים ופרסים, ניתן, בין השאר, למצוא את סיפור מסעותיה של החסידה פרנציסקה – הנסיכה – אחת מ-120 חסידות שחוברו למשדרים קטנים, במסגרת מחקר בינלאומי, שאחריהן עוקב המכ"מ הרוסי. חסידות הן חיה מונוגמית, אבל כמו כל מונגמיסט גם הן רוצות קצת חופש. וכך, עם בוא החורף, פרנציסקה, היוצאת למסע בעקבות החום, נפרדת מבעלה, יונאס. הוא נודד לספרד, היא עפה, דרך ישראל כמובן, עד לדרום אפריקה. אבל שניהם, כמה מפתיע, חוזרים לקן המשותף באמצע אפריל. בשנה שעברה התברר, שהחסיד הצדיק הגיע הביתה כמה ימים לפני הנסיכה, כדי להכין לכבודה את הקן.

הציפורים אינן יודעות גבולות, הוא משפט המפתח בתפיסתו של לשם, המאמין כי האהבה הגדולה הזו יכולה להצמיח רק טוב. וכך הוא מעורב דרך המרכז בלטרון, יחד עם מרכזי הצפרות שקמו בכל הארץ, בקידום פרויקטים תיירותיים, להם שותפים גם הקרן הקיימת לישראל, המועצות האזוריות בארץ והחברה להגנת הטבע. כך, לדוגמה, צמחה תעשיית תיירות שלמה סביב נדידת העגורים. בשנה האחרונה הגיעו לאתר החולה כ-150 אלף איש.

"יכול להיות שזה ייקח זמן", אומר לשם, "אבל זה יהיה הטרנד החדש. אנשים בשינקין ישאלו זה את זה: "תגיד, בחולה כבר היית? את נדידת העגורים ראית?"