שתף קטע נבחר

תופעה: בתי החולים לא שומרים על הסודיות הרפואית שלכם

מדובר בתופעה מבהילה ופלילית. אתם חוזרים מאשפוז, ולפתע מוצפים בטלפונים מחברות מסחריות שמציעות פתרונות לבעייתכם הרפואית. בתי החולים טוענים בלהט שהפרטים האישיים והסודיים של המטופלים לא הגיעו לחברות באמצעותם. בנו של מנותח: "כבר למחרת הניתוח התקשרה בחורה לנייד שלי ושאלה אם אני רוצה שמירת לילה בשבילו"

לפני כשנתיים וחצי ילדה אורית סמנה את בתה בבית החולים העמק בעפולה. שלושה ימים אחרי הלידה שוחררו האם והתינוקת מבית החולים במצב בריאותי תקין. "כבר ביום הראשון אחרי השחרור הטלפון בבית והנייד לא הפסיקו לצלצל", משחזרת סמנה, "על הקו לא היו רק חברים, בני משפחה ועמיתים לעבודה, אלא בעיקר נציגי חברות. לא היתה יצרנית טיטולים שלא פנתה אלי בוקר, צהריים, וערב, והציעה לי את שירותיה הטובים. גם חברות המזון לתינוקות התנפלו עלי, המליצו וניסו לשכנע שהמוצר שלהן הוא האמין, היעיל והזול שבין המוצרים. אבל מה שהכי עיצבן אותי ואת בעלי היה הפניות מחברות ביטוח, שהציעו פוליסה משתלמת לתינוקת.

 

"כל מה שרציתי היה לנוח ולפתח את ההיכרות שלי עם התינוקת שילדתי. רק אחרי שהדפתי וסירבתי לכולם חשבתי לעצמי: רגע, מאיפה יש להם את מספר הטלפון שלי? מי מסר להם ובאיזו זכות? עד היום אני לא מזהה את המקור שחשף פרטים על הילדה שלי, כולל תאריך לידה מדויק ומשקל - וכל זה בלי לשאול אותי בכלל. זה בטח משהו שקשור בבית החולים ובמחלקת היולדות. אבל להפקיר ככה את הפרטיות שלי, בלי לבקש אפילו אישור? נראה לי לא תקין".

 

תגובת המרכז הרפואי העמק: "המידע אליו את מתייחסת לא נמסר מטעם בית החולים או על דעתו. הנחיות הנהלת המרכז הרפואי חד משמעיות: חל איסור חמור על מסירת מידע רפואי, ונגד מי שיפר חוקים אלה יינקטו צעדים משמעתיים".

 

אבל לא רק יולדות סובלות מהתופעה. אבא של יוסי, בן 68, עבר לפני כשנה ניתוח בבית החולים מאיר בכפר סבא. "כבר למחרת הניתוח התקשרה בחורה לנייד שלי, ושאלה אם אני רוצה שמירת לילה לאבא שלי. חשבתי שהיא מצוות המחלקה, דיברתי אתה בנימוס ועניתי שתודה, אין צורך, אבא במצב טוב והוא ישן בלילה", משחזר יוסי. ביום שבו השתחרר האב לביתו שוב צילצל הנייד של יוסי, ועל הקו היתה נציגת חברה לכוח אדם סיעודי, שהציעה לו מגוון טיפולים. "היא אמרה לי בביטחון שיש להם מאגר אנשים מנוסים במיוחד לטיפול בבעיה כמו שיש לאבא. רק אחרי שהשיחה הסתיימה עשיתי חושבים, ושאלתי את עצמי מאיפה יש לחברת כוח אדם סיעודי את מספר הסלולרי שלי, ומאיפה, לכל הרוחות, הם יודעים איזה ניתוח עבר אבא שלי ומתי אבל אז הייתי עסוק בלטפל באבא ולא ממש ירדתי לעומקו של עניין. חבל כי צריך לברר אחת ולתמיד איך פרטים שאמורים להישאר חסויים נפוצים לכל עבר".

 

תגובת בית החולים מאיר: "הנהלת בית החולים משקיעה מאמצים רבים בהקפדה על סודיות רפואית בהתאם לחוק זכויות החולה. במקרה שהמתלונן יהיה מוכן להעביר את פרטי תלונתו לבית החולים, לא נחסוך במאמץ לבדיקת המקרה".

 

אפילו ,המתים ,מתברר לא יכולים לנוח בשלום על משכבם בלי שהמידע על מותם ידלוף לגורמים לא רצויים. אל 'ר, למשל, התקשרו כבר ביום שבו מתה אמה בבית החולים וולפסון בחולון. על הקו היתה חברה למצבות שהציעה לה את שירותיה. "סירבתי בנימוס והתחלתי להיערך להכנות לקראת ההלוויה של אמא שלי", מתארת 'ר. "אבל גם במהלך השבעה התקשרו אלי בלי סוף קבלני מצבות, שאין לי מושג מי אמר להם שאמא מתה. בהתחלה חשבתי שהם פשוט מתוחכמים ועוקבים אחרי מודעות האבל בעיתונים. אבל על אמא לא היתה מודעה, כך שמקור האינפורמציה היה רק מהמחלקה שבה היא היתה מאושפזת ושם גם מתה, או ממישהו אחר בבית החולים".

 

תגובת המרכז הרפואי וולפסון: "בבית החולים יש איסור חמור להוציא מידע כלשהו על חולים או נפטרים. לפי הנוהל, בית החולים מדווח על פטירה ללשכת הבריאות ולמשרד הפנים".

 

"מדובר בעבירה פלילית"

 

נשמע מוכר? אלה רק דוגמאות בודדות מאלפי מקרים, וכמעט כל מי שאושפז בבית חולים מכיר את התופעה. כמעט בכל בתי החולים בארץ מפירים בצורה בוטה את חוק זכויות החולה, את חוק צנעת הפרט ואת חוק אבטחת המידע. הפרטים האישיים של המאושפז שאמורים להישאר חסויים, עוברים לחברות מסחריות, שעושות בהם שימוש בלתי חוקי.

 

גם למועצה הישראלית לצרכנות מגיעות תלונות על הפרת חוקי מאושפזים. "פנינו בעניין זה לבתי חולים, לקופות חולים ולמשרד הבריאות", אומרת גלית אבישי, מנכ"לית המועצה. "במקרים שבהם נמסרו פרטי מאושפזים למשווקים על ידי בתי החולים, הרי שמדובר בחשד של עבירה על חוק הגנת הפרטיות תשמ"א 1981. החוק אוסר פגיעה בפרטיות ומגדיר אותה:

  • "הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם.
  • הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם.
  • הפרה של חובת סודיות של אדם שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע.
  • שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר שלא למטרה שלשמה היא נמסרה.
  • פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.
  • פגיעות כאלה מהוות עבירות פליליות שהעונש בגינם הוא חמש שנות מאסר".

 

במשרד הבריאות מסכימים שמדובר בתופעה חמורה: "אם אכן גורמים מתוך בתי החולים מוסרים פרטי חולים לחברות מסחריות, ללא הסכמת החולים, הרי שמדובר בעבירה פלילית לכאורה".

 

בחוק זכויות החולה משנת 1996, תחת הפרק 'שמירה על סודיות רפואית', מציין המחוקק:

  1. מטפל או עובד מוסד רפואי ישמרו בסוד כל מידע הנוגע למטופל, שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם.
  2. מטפל במוסד רפואי או מנהל המוסד ינקטו אמצעים הדרושים כדי להבטיח שעובדים הנתונים למרותם ישמרו על סודיות העניינים שמובאים לידיעתם ותוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם.

 

מטפל או מוסד רפואי רשאים למסור מידע רפואי רק במקרים הבאים:

  1. המטופל נתן הסכמתו למסירת המידע הרפואי.
  2. על המטפל חלה חובה על פי דין למסור את המידע הרפואי.
  3. מסירת המידע למטפל אחר לצורך טיפול במטופל.

 

בדו"ח השנתי של רשמת מאגרי המידע במשרד המשפטים, יוספה טפיירו, שהוגש לוועדת החוקה של הכנסת בשנת 2003, נכתב: "מספר פעמים הוטרדו בני אדם בשעת ערב על ידי אנשי טלמרקטינג של חברת ביטוח. הטלפנית אומרת כי מאחר שידוע שהאדם היה מאושפז בבית חולים במהלך שלוש השנים האחרונות, וכי ידוע שהוא מבוטח של קופת חולים מסוימת - חברת הביטוח מציעה לו הטבות בזכויותיו מעבר למקובל. אין ספק שהמידע על זהות המאושפז מצוי רק בידי בית החולים. מסירת שמות חולים מאושפזים היא פגיעה חמורה בפרטיות החולה, הפרה של חובת הסודיות ומעשה שעומד בניגוד לחוק זכויות החולה". טפיירו לא הסתפקה בדברים האלה וזימנה אליה למשרד המשפטים את מנהלי בתי החולים לישיבת בירור (הידיעה, מאת טובה צימוקי, התפרסמה ב'ידיעות אחרונות' באפריל 2003).

 

ב' (64) אושפז לפני שלוש שנים במחלקת ניתוחי חזה ולב בבית החולים כרמל בחיפה לשם ניתוח מעקפים. "הניתוח עבר בהצלחה והשתחררתי אחרי פחות משבוע", הוא מתאר. "ואז הפכתי למבוקש בכיר בקרב חברות כמו 'נטלי', 'שח"ל', חברות להתקנת פעמוני מצוקה, חברות לאספקת בלוני חמצן, מכוני כושר שהציעו לי מסלול ריפוי והבראה מיוחד לאנשים עם בעיות לב כמו שלי וכדומה. בהתחלה עוד שיתפתי פעולה, ואפילו ערכתי השוואה בין המחירים המוצעים, אבל יום אחד האסימון פשוט ירד לי ואמרתי: מה לכל הרוחות עושה מספר הטלפון שלי אצל כל כך הרבה חברות? מרוב כעס סירבתי לכל ההצעות, שאולי אחת מהן היתה יכולה להועיל לי. אבל הדרך שבה הפרטים שלי הגיעו אליהם כל כך מפוקפקת ולא חוקית, שהעדפתי לברר בכוחות עצמי את הצרכים שלי".

 

תגובת בית החולים כרמל: "חל איסור חמור על מסירת מידע רפואי או כל מידע אחר הנוגע למאושפזים. הנהלת בית החולים יצאה בהנחיות חד משמעיות לכל צוותי בית החולים ואנו משתדלים לאכוף זאת. כמו כן נאסר על חברות להיכנס לתחום בית החולים והמחלקות בפרט ולחלק חומר פרסומי".

 

ה'מאכער' הציע עורך דין

 

אילנה לוינגר עדיין המומה ממה שקרה לה אחרי שאושפזה במחלקה האורתופדית בבית החולים העמק בעפולה בעקבות תאונת דרכים לא קשה. היא שוחררה לביתה אחרי כמה ימים, "ואז", היא מתארת קרה, "דבר שלא ייאמן לפי נורמות דמוקרטיות בסיסיות: הטלפון שלי צלצל בלי הפסקה, ועל הקו היה אדם שלא הזדהה בשמו ורק אמר שהוא מבית החולים, ושהוא רוצה לקשר אותי עם עורך דין שייצג אותי בתביעה בעקבות תאונת הדרכים שעברתי. סירבתי לו, אבל ה'מאכער' היה נחוש וניסה לשכנע אותי שכדאי לי, שיש עורך דין מומחה לתביעות מסוג זה וכדומה. לבסוף איבדתי את הסבלנות שלי אמרתי לו בטון חריף שיפסיק להטריד אותי, שאין לי עניין בסרסרות שלו ושיניח לי. רק אז הוא ירד ממני".

 

לפני כשנה גזרה השופטת נירה לידסקי מבית משפט השלום בתל אביב ארבעה חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי על שמואל שחם, בעליה של חברה להתקנת טלוויזיה וטלפונים על יד מיטות חולים. חולה שהתעניין בשירות הזה מסר לשחם את פרטיו האישיים, לרבות גיל, מספר תעודת זהות וכתובת. בשנים 95' ׀-96' העביר שחם פרטים אישיים של חולים לחברת 'נטלי' תמורת 20 אלף שקל. שנה אחר כך הועבר מאגר השמות לחברת ביטוח ולחברות נוספות תמורת תשלום לשחם. לשחם יוחסו שני אישומים: הראשון - עבירות של קבלת דבר בתחבולה ועבירה על הפרת חובה של מבקש מידע, השני - עבירות של פגיעה בפרטיות.

 

אבל המקרה של שחם, שנתפס והורשע, הוא יחיד, קובל עורך הדין אלי הלם, מומחה לחוק הגנת הפרטיות ומחבר הספר 'דיני הגנת פרטיות'. "יש המוני 'שחם' שמפירים יום יום, בכל בית חולים ובמוסדות רפואיים, את זכות החולה לפרטיות - וזאת תוך ניצול הידיעה שליחיד אין למעשה כוח או יכולת לתבוע אותם, כיוון שקשה יהיה להוכיח בבית המשפט מי מסר את הפרטים ולאמוד את הנזק שנגרם למתלונן. החברות משוכנעות שאיש לא יתלונן נגדן ולכן הן ממשיכות בשלהן.

 

"הפתרון לדעתי הוא בהתארגנות. כמה מאושפזים, שפרטיהם נפוצו בין חברות מסחריות, צריכים להגיש יחד תביעה ייצוגית ולתבוע את בתי החולים שהפקירו את צנעתם וגם את החברות שהשתמשו במידע שקיבלו".

 

לפני שמגיעים לתביעה ייצוגית, יש כמה דברים שנוכל לעשות כדי לנסות למגר את התופעה או לצמצם את מימדיה:

 

  • בזמן מסירת הפרטים לפני האשפוז יש לציין במפורש שאין להעביר את הנמסר לשום מקור שאינו בית החולים.
  • בעת האשפוז יש לקיים מגע רק עם הצוות הרפואי ולהימנע ממסירת פרטים ל'מאכערים' שמסתובבים במחלקות האשפוז.
  • לאסור גם על בני משפחה למסור את פרטיכם בעודכם מאושפזים.
  • לסרב למתנות, בעיקר יולדות, שמוצפות בהצעות לקבל טיטולים ומזון לתינוקות בתמורה למספר הטלפון והכתובת.
  • לא לחתום לנציג מסחרי על שום מסמך. באותיות הקטנות - אלה שאיש אינו קורא - הוא שומר לעצמו את הזכות להעביר את פרטיכם לחברות נוספות.
  • לסרב לאנשי קשר שמבקשים להפגיש אתכם עם עורכי דין או עם אנשי ביטוח.
  • אם אחרי שהשתחררתם מבית החולים פונה אליכם נציג של חברה מסחרית, לא להסס לשאול אותו מהיכן קיבל את הפרטים שלכם.
  • אם פרטים אישיים שלכם כבר נמסרו לחברות מסחריות, תוכלו לפנות בתלונה לגורמים הבאים: מחלקת שירות הלקוחות בבית החולים או הנהלת בית החולים, משרד הבריאות, המשטרה, המועצה הישראלית לצרכנות, ארגון צ.ב.י (צרכני בריאות ישראל) והאגודה לזכויות החולה.

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
להפקיר פרטיות בלי לבקש אפילו אישור. סודיות רפואית
להפקיר פרטיות בלי לבקש אפילו אישור. סודיות רפואית
צילום: סי די בנק
מומלצים