להט מקסיקני

מסעדת צ'ימיצ'אנגה בתל-אביב, אחת היחידות בישראל שמציעות אוכל מקסיקני, נחשבת במשך עשור לאחת הטובות ביותר (וגם  היקרות ביותר) בארצנו. גם המדור נמנה עם חסידיה. לאחרונה חוויתי שם נפילה. אמנם לא דרמטית חלילה, אבל בסטנדרטים של המקום זה בהחלט עורר דאגה. כמו כן המסעדה כבר לא רוחשת אדם בצהריים כבעבר. מזל שהשף היצירתי אבי קונפורטי הבין את הרמז, התעשת ומיהר לטלטל את העסקית ולהוסיף מנות חדשות.

קונפורטי מסתמך על מטבח סנטה-פה ומרבה להשתמש בתבלינים אקזוטיים ובפלפלי צ'ילי לוהטים. לאור זאת לקחתי את חברתי א', המתוקה באדם, שאמונה על חריפות חורכת מאחר שגדלה על המטבח המרוקאי. א' הקוסמופוליטית ובוגרת הפקולטה למשפטים התפתתה להזמין מרגריטה קפואה, "כמו בנות 'סקס והעיר הגדולה' שמקפידות לשתות אלכוהול גם בצהריים". החתום מעלה חשש לרגע, כי נזכר איך הגיע פעם בצהרי יום העצמאות לצ'ימיצ'אנגה, שכח שמרגריטה היא משקה אלכוהולי וכמעט עלה על השולחנות לשיר את ההימנון.

א' הצליחה לשכנע אותי ללכת על המרגריטה מאשכוליות אדומות, בעודה גומעת מרגריטה מאשכוליות ולימון. המרגריטות היו טובות ומרעננות, ומאחר שהתייצבנו על קיבה ריקה, השתכרנו ובטוב ליבי במרגריטה חשפתי בפניה סודות רומנטיים אפלים. היא מצידה גילתה לי סודות מדינה.

העסקית החדשה עולה 78 שקל וכוללת נאצ'וס שמוגשים עם מטבל סלסה פיקנטי וחביב, מנה ראשונה ועיקרית. ראשית נציין שכל המנות מוגשות בצורה מרשימה, עתירת דמיון ואמנותית. לעתים זה יוצר ציפיות גבוהות מדי, שלא בהכרח מתממשות.

במנות הפותחות נוספו שתי מנות. אחת היא סלט תרד צעיר הכולל בייקון פריך, ביצה בווינגרט שקדים וצ'ילי מעושן. "אליפות!" התפעמה א', "מנה גם קלילה וגם טעימה. התערובת צבעונית, מתובלת נהדר ומושלמת". השנייה היא קונופרטיס פאפאס קלמרי, ובעברית: קלמרי עם תפוחי אדמה, פלפל צהוב או אדום, חומץ שרי ושמן עגבניות. מנה מעניינת וטובה, שרק סבלה ממליחות יתר.

כמו כן טעמנו שלוש מנות ותיקות יותר שעדיין כלולות בעסקית: חציל בלאדי בגריל עצים (שמגיע בשלוש ורסיות, תלוי ביום שבו תתייצבו). אכלנו את הגירסה עם פלפל הצ'יפוטלי, עגבניות דבש ויוגורט עזים. א', שלא אוהבת יוגורט עזים, גרסה שהחציל "נחמד אבל קצת משעמם". אני דווקא נהניתי.

צ'ימיצ'אנגה הבקר (התשובה המקסיקנית לאגרול) נראתה מפתה: שחמחמה ופיקנטית, אבל למרבה האכזבה נטפה שמן שהאפיל על טעם מרכיביה. מיהרנו להחזיר אותה וקיבלנו במקומה תחליף הולם: סלט בשר נוסח צ'ולולו - קרפצ'יו בקר מוצלח וקליל, שלווה בעלים ותובל כהלכה (לקראת הקיץ כדאי לדלל את כמויות השמן שפוזרו על הבשר).

בעיקריות נוספו שלוש מנות חדשות: פילה דג מוסר טרי בגריל עם וינגרט עגבניות ולימונים צהובים (צריך להוסיף עבורו 15 שקל, אבל זה שווה כל גרוש) - מנה מעולה, ואפילו אני, שאיני חסיד מושבע של שוכני המים, התפעמתי. "ממש מעדן", צייצה גם ,א' "הדג בשרני וטעים והרוטב נהדר. קליפת הדג כוסתה בתערובת קמח חיטה וקמח רגיל ששמרו על הקריספיות של הדג".

סלט צ'יקן קיסר היה סביר, אבל אותי הוא שעמם. א' הדעתנית הכריזה: "לחובבי סלט הקיסר כמוני זו אכן מנה טעימה, קלילה ומצוינת לעונה החמה, כשלא רוצים להעמיס יותר מדי, אבל בסך-הכול זה עוד סלט קיסר. טעמתי טובים ממנו ולדעתי הוא אובר-פרייסד: לא שווה להזמין בעסקית של 78 שקל מנה עיקרית שכזאת". צלע ואקה עוררה ציפיות לאור חזותה הסקסית, אבל למרות שהושרתה בציר יין ריוחה וגרגרי חרדל, הציר לא חלחל מספיק לבשר והוא היה ממש תפל.

למרבה הצער, רוב המנות העיקריות מוגשות עם תוספת פירה. אמנם הפירה מושקע ומשנה גירסאות, אבל רק גירסת המחית עם הבזיליקום, שהגיעה עם פילה המוסר, היתה מצוינת. שתי האחרות היו יבשות מדי וסתמיות.

ואם כבר הגעתם עד צ'ימיצ'אנגה, אל תוותרו על הקינוחים. מספיק קינוח אחד לשולחן, מה גם שהם כלל לא זולים (35 שקל). לכו על הקרם ברולה או על טרין טאובומה האצטקי - דיזרט מרהיב המשלב טעמי בוטנים ושוקולד וימתיק-ירגיע לכם את חריפות הצ'ימיצ'אנגה ואת החריכה שהותירה הארוחה בכיסכם.

צ'ימיצ'אנגה, רח' קרמנצקי 6, תל-אביב, טלפון: 5613232 -03

מחיר העסקית: 78 שקל.

מטבח: סנטה-פה.

שעות העסקית: א'-ה' 12.00- 16.30.

חנייה: חינם בחניון "חצי קופה" או ברחובות הסמוכים.

אם חורגים מהדיל: קינוחים מוצלחים ומרגריטות מסדרות ראש.

ציון: 8 (בסולם מסעדות יוקרה).