רופאים ליום העצמאות: קווים לדמות המטופל הישראלי

• "אבל דוקטור, באינטרנט אמרו משהו אחר"

ד"ר ורדינה שומלה, רופאת משפחה, שרותי בריאות כללית: "יש את הישראלי המלומד, שבא מוכן עם כתבות בעיתון ומחקרים מהאינטרנט, ומתעקש שזו תורה מסיני, אבל אם יש לרופא יחסי אמון איתו הטיפול הוא נוח. לעומת זאת, יש את הישראלי שמקבל את הרופא כסגן של אלוהים. ישראלי כזה הוא מאוד פאסיבי בטיפול, ודווקא בו יותר קשה לטפל. מה שנגיד לו הוא יעשה, הוא מפיל על הרופא את כל התיק, בלי דיון על רצונות, והרופא אמור להחליט עבורו הכל. זה מביך, כיוון שאני אוהבת יותר את האינטראקציה עם החולה ואת הברית שלנו איתו בהסכמה הדדית. הרעיון הוא שיתוף פעולה לא מתוך ציווי אלא מתוך אמונה, הסכמה והבנת הטיפול".

• "אשתי כבר יודעת"

• "דוקטור, תודה" 

פרופ' רפי יודסין, כירורג ילדים, המרכז הרפואי הדסה: "ההורה הישראלי שמביא את ילדו לבית החולים הוא אסיר תודה. הוא שואל את השאלות הנכונות, והוא רק רוצה לקבל את המידע, ואם הרופא מלא הסברים הדרכה והפניות, הם מלאי הערכה, משתפי פעולה ומאוד מאוד קשובים. תענוג".

• "אני עולה למטוס עוד שעה"

ד"ר פיני הלפרין, מנהל חדר המיון, המרכז הרפואי ת"א: "יש את הצפונים שחושבים שהם עשירים ויש להם קשרים ולכן מגיע להם, ויש את הדרומים שחושבים שהם עניים ודפוקים ובגלל זה מגיע להם, ויש את אלה שממהרים לטיסה ובגלל זה מגיע להם, ואלו שלא טסו מעולם ובגלל זה מגיע להם. לכולם מגיע".

• "ביי מאמי"

ד"ר נעמה קונסטנטיני, רופאת ספורט: "המטופל הישראלי יגיד לי בסוף הביקור 'להתראות מאמי' וירגיש חופשי להתקשר הבייתה בכל שעה על כל פעימה נוספת שהוא רוצה לעשות".

• "מה שהרב יגיד"

פרופ' שאול דולברג, רופא ילדים, המרכז הרפואי ת"א: "ההורים של התינוקות הישראלים רוצים לדעת ולהיות שותפים להחלטות. גם כשאין להם כלים לעשות את ההחלטה. לעתים, ביחוד במגזר החרדי, הם מתייעצים עם רבנים, ולפעמים נוצרים קונפליקטים כשהרבנים פוסקים משהו שמנוגד להחלטה הרפואית שלנו. אבל אנחנו רופאים של הילד בראש ובראשונה, ולא של ההורים. לכן, כשיש חוסר הסכמה השיקולים הרפואיים עומדים בראש מעיינינו".

• "אבל היה כתוב בעתון!"

ד"ר משה זלוצובר, גינקולוג ואנדוקרינולוג, בי"ח רמב"ם: "הפציינטים הישראלים לחוצים ממה שקורה במדיה. הם קוראים כותרת, ואומרים שהיה כתוב כך וכך. הם נוהגים לקרוא את הכותרת, השורה הראשונה והמסקנות, אבל לא קוראים מה שבאמצע, ואז אני צריך להרגיע ולנסות לשכנע שהפרסום היה חפיפניקי".

• "מגיע לי הכי טוב שיש!"

ד"ר רפאל פולק, גינקולוג ומנהל רפואי, בי"ח ביקור חולים: "הישראלי הוא בעל ציפיות מאוד גבוהות, לא מוכן לקחת סיכונים, שואף לתוצאות הכי טובות, מודאג שרוצה מראש ערבונות על כל טיפול וכל תוצאה אותם קשה לנו לספק כי הרפואה היא לא מדע מדוייק לחלוטין. זה מקשה על הטיפול".

• "סחבי, מה קורה?"

ד"ר ביאטריס עוזיאלי, אונקולוגית, המרכז הרפואי הדסה: "הישראלי הקלאסי יתקשר בשבת בשלוש אחר הצהריים ויבקש לקבוע תור, אבל למחרת יביא לצוות במחלקה עלי גפן ממולאים. הוא חבר שלך, שאכל איתך במסטינג, ויקרא בשם הפרטי גם בביקור הראשון".

• "למה כמה זה עולה?"

ד"ר מיכאל טולצ'ינסקי, רופא שיניים: "החלום הרטוב של המטופל הישראלי הוא הטיפול הכי טוב אבל הכי זול. הוא מוכן לשלם על משהו מוחשי, אבל לא מבין למה צריך לשלם רק על בדיקה. אבל אם נוצר קשר טוב עם המטופל, הוא נשאר חבר שלך בקשר חם".

• "דוקטור, אנחנו מכירים"

ד"ר יואב לוריא, גסטרואנטרולוג, המרכז הרפואי ת"א: "אנחנו מדינה שבה אחד מכיר את השני. תוך זמן קצר מסתבר שההוא שירת איתך בצבא, וזה מכיר את אחותך. וכך, אני מגלה שהמטופל הישראלי הוא לא זר גמור. זה נחמד, ונותן מושג מוחשי למונח כולנו אחים".

• "דוקטור, שניה, יש לי שיחה"

ד"ר רונן יוניס, רופא סטאז'ר, המרכז הרפואי רבין: "הסלולרי של החולה הישראלי תמיד מצלצל בדיוק בזמן ביקור הרופאים. הוא תמיד יענה לשיחה, וחלילה לנו מלהפסיק אותו באמצע. הוא ינהל דיונים, משא ומתן ושלל רכילויות עם חצי עולם, ויצרח אל השפופרת, גם אם החולים בחדר ישנים. אפילו בזמן בדיקה, אסור לו לפספס את השיחה, ואם הגיע אס אמ אס, לא יהיה לו מנוח עד שלא ישיב להודעה".

• "אבל חברה שלי אמרה שצריך"

ד"ר מוטי דוליצקי, גינקולוג, המרכז הרפואי שיבא: "הפציינטית הישראלית לא מסתפקת בחוות הדעת של הרופא שלה, היא שואפת תמיד לדעה שנייה וגם שלישית. אם משווים את הישראלית לאירופאית, הרי שהיא יותר משתפת את החברות שלה במה שהיא עוברת, וברגע שהיא נחשפת לדעות אחרות, מתחילה אי שביעות רצון או סימני שאלה לגבי הבדיקה הראשונה, ומצד שני – סקרנות, לגבי רופאים אחרים שהחברות נפגשו איתם, כך שהחלפת האינפורמציה גבוהה יותר. בחדר המתנה של רופא אמריקאי, לא תמצא את המטופלות מדברות אחת עם השניה, לעומת הדינאמיקה הקבוצתית שיש כאן: כולם עוזרים לכולם, כולם משתפים את כולם".