לעמוס אין פרטנר
מטענותיהם של אנשי אמ"ן לשעבר, עמוס מלכא ואפרים לביא, עולה כי עמוס גלעד היטה את הערכות המודיעין לצרכיו האישיים והפוליטיים
לא פחות מרעידת אדמה. ההתקפה המשולבת של ראש אמ"ן לשעבר עמוס מלכא, ואפרים לביא, לשעבר ראש הזירה הפלסטינית באמ"ן מחקר, על עמוס גלעד, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן ו"המעריך הלאומי", היא ראשית התפנית של צה"ל (עדיין לא של הממשלה) מקונספציית "אין עם מי לדבר" ו"עראפת אשם". ההתקפה הזו נעשית מחוץ לצה"ל (שני "התוקפים" פרשו מהצבא), משום שהדרג המדיני עדיין מחזיק בתפיסה הישנה, כמגן בעקבות כשלון המלחמה בטרור והנסיגה הצפויה מעזה.
מלכא ולביא אומרים למעשה שעמוס גלעד, כראש חטיבת מחקר, סיפק לראשי המדינה הערכות שבינן לבין החומר המודיעיני לא היה ולא כלום. לביא אומר כי "בהערכות הרשמיות לא היה בסיס לקונספציה (איזה קונספציה? מדובר במיתוס. ר.א.) הרווחת כיום", וכי לא היה בחומר המודיעיני עדות לכך "שערפאת רוצה רק להשמיד את מדינת ישראל" או ש"ערפאת מעולם לא רצה הסדר". על-פי לביא, הערכת אמ"ן הייתה דווקא ש"האינתיפאדה פרצה מלמטה, מזעם מצטבר", וכי "ערפאת אינו מעוניין בשבירת כלים".
מה שמלכא ולביא בעצם אומרים הוא שיש עם מי לדבר, וכי העובדה שלא מדברים עם הפלסטינים נובעת מחרדת הפוליטיקאים ממשא ומתן, שפירושו ויתורים.
החלק המדאיג בדברים אלה הוא שעמוס גלעד נתן לפוליטיקאים את "פרשנותו האישית", כפי שמגדיר זאת לביא, וכי "הייתה כאן הטיה בין קצין מודיעין לקברניט". אלה הן מילים מכובסות לתרגיל שבו איש המודיעין מספק לפוליטיקאי חומר כביכול-מודיעיני, כדי שהפוליטיקאי יוכל להסתמך על כך ולשקר את עמו לטובת האינטרס המפלגתי שלו. בתמורה, יזכה איש המודיעין לקידום.
הטכניקה של גלעד הייתה להתעלם מהניירת הרשמית של הערכות אמ"ן ולנהל עם הפוליטיקאים שיחות אישיות, תוך שהוא עוקף את ראש אמ"ן ואת האיש המקצועי הרלוונטי. כל מי שעיניו בראשו (כולל חלק מהתקשורת) ויש לו קשר עם הערכות אמ"ן, ידע במשך שנים שעמוס גלעד מטה את הערכות אמ"ן לטובת האידיאולוגיה הימנית, ובשנים האחרונות לטובת מיטיבו ופטרונו, שר הביטחון שאול מופז.
בהזדמנות זו חייבים לעשות את האבחנה הפוליטית הנגזרת מהמיתוס הכוזב שטיפח גלעד. אהוד ברק, ממציא רעיון ה"אין פרטנר" (גלעד שירת גם אותו) עשה בו ובערפאת שימוש טקטי לצורך דיכוי האינתיפאדה ושמירת החזית הבינלאומית לטובתנו, כשהוא מתכוון לנצל כל רגיעה כדי לחזור למשא ומתן.
בא הציבור הישראלי המבוהל והמוסת ובחר בשרון, שהפך את הטקטיקה הזו לאסטרטגיה, שממנה נגזר כי אין עם מי לדבר ואין על מה לדבר, ובינתיים נתגבר את ההתנחלויות ונמשיך להחזיק את הפלסטינים תחת המגף. דם רב זרם עד ששרון הבין כי האסטרטגיה הזו נכשלה ועד שבכירי אמ"ן במיל. הבינו איזו צרה הביא ומביא בימים אלה גלעד על עם ישראל.
אבל אין לטעות : גלעד הוא לא המטרה של מלכא ולביא. הוא רק ההוכחה לאיזה שפל יכולה להגיע מערכת שאיבדה כיוון ובלמים. המטרה האמיתית היא ניתוץ המיתוס "אין עם מי לדבר", ובניית תודעה ישראלית חדשה, שתאפשר ניהול משא ומתן לקראת קידום התהליך המדיני.
מומלצים
